בשבת קראנו את פרשת שופטים, פרשה המדברת על הצורך ליטול אחריות ולכונן חברה ראויה. אורח החיים של הנהגה פוליטית כיום , שמשכן מנהיגיה נודד ממגדלי אקירוב בתל אביב למגדל אחר ברחוב אבן גבירול, מתמקם לו מעדנות גם בקיסריה ובשכיות החמדה אינו מתיישב עם ציווי פרשת שופטים. בספר דברים י"ז 14-20 מחייבת הפרשה לאמץ אורח חיים של צניעות מרבית כאות ומופת לחברה המעצבת את דפוסי חייה.
מצער , שרוח ספר דברים המחייב - "...וְלֹא יָסוּר לְבָבוֹ, וְכֶסֶף וְזָהָב לֹא יַרְבֶּה לוֹ מְאוֹד" (שם י"ז 17) - אינו מקבל ביטוי נחרץ , כאשר אנו עדים לסדר יום של צמרת שלטונית, בה נושבות רוחות "
הולילנד" ו"אקירוב" עם קינוחי "ראשונטורס".
מצער, שרוח ספר דברים המחייב צניעות שלטונית ושימוש רק בכלי רכב צנועים - "לֹא יַרְבֶּה לוֹ סוּסִים" (שם י"ז 15) - אינו מחייב כיום את הדרג השלטוני לשימוש רק בכלי רכב צנועים וחסכוניים, ואיסור מוחלט לרכוש רכבי יוקרה ראוותניים , שעלותם הכספית היא גבוהה. וזאת במציאות המחייבת את רוב האזרחים לכרוע תחת נטל של התמודדות עם קשיי קיום כלכלי, כשנדרש מהם להדק את החגורה.
פרשת שופטים פותחת לנו צוהר איך לנהוג בנושאי צבא בעת שלום ובעת מלחמה. הפרשה מחייבת אותנו לפטור מחובת גיוס לא רק מי שנסיבות חייו - האישיות והכלכליות - עושות את סכנת מותו בקרב לבלתי נסבלת, אלא גם את כל "הַיָּרֵא וְרַך הַלֵּבָב" (שם כ' 8), העלול להדביק את אחיו הלוחמים בפחדיו וברכות לבבו ולפגוע במאמץ המלחמתי.
במשך מאות רבות של שנים חוקי פטור מגיוס לצבא, בהם דנה פרשת שופטים, לא עלו על סדר היום של העם היהודי. כיום, כשאנחנו נדרשים להגן על הריבונות שלנו מול איומים, איננו יכולים להתעלם מהרלוואנטיות של חוקי הפטור לחיינו כאן ועכשיו.
מן הראוי לתת את הדעת לאופן בה כורכת הפרשה בין מצב חברתי ובין יכולת צבאית. צבא אינו מורכב רק מיכולות ועוצמות צבאיות כאלו ואחרות, הוא מורכב בעיקרו ממרכיבים אנושיים, וחשוב שחייהם יהיו מעוגנים בדפוסי חברה הכרויה למצוקת הפרט. בחברה שיש לה חוסן חברתי והיא חוקקת על לוח לבה את החתירה לצדק חברתי.
אודה, שקשה לי עם הקביעה בפרשה כצווי לדורות לא להחיות כל נשמה מערי שבעת העממים יושבי הארץ, קשה לי עם מורשת המעניקה למלים אלו ממד של מצווה. גם אם במהלך ההיסטוריה המצווה לא הייתה ישימה וביטויים יישומיים של השמדה היו שוליים, לא פגו אלמנטים לא חינוכיים, לא מוסריים ולא דתיים במצוות ההשמדה הטוטאלית.
אודה, שלמרות ההסתייגות שבוטאה לעיל, אני נשבה בקסם של הניסיון הראשון בתולדות האנשות בעיצוב דיני מלחמה. פרשת שופטים מבחינה בין הוראות מלחמת מצווה ובין הוראות מלחמת רשות, הבחנה שהיא מאוד רלוונטית לחיינו באלו הימים. אנחנו מצוּוים להקדים לאסון ההרג, שכופה המלחמה, לעשות כל מאמץ להשיג את כל מה שנועדה המלחמה, להשיג בלי האלימות וההרס שהם חלק מהמלחמה.
