רשימה חלקית של קרבנות אוסלו
|
|
|
|
בני משפחת פוגל הי"ד
|
|
|
|
|
|
מי מטיף ומחנך מגיל ינקוּת, מכריז ומסית מכל צריח ומיקרופון על החובה במִימושה; על חובת הג'יהאד - רצח יהודים - מצוות שוהאדה? מוּפתי, שר חינוך ערבי; שֵׁייח' זה ואחר וחבר כנסת יעני... היכן לא? ובעיקרו של דבר מי פותח להם את השער? מי עוקר מפניהם מושבות יהודים תוך הרס הקהילה ומִרְקָם החיים? | |
|
|
|
להלן רשימה המייצגת בצמצום רב ובמשקל ללא נשׂוא את קרבנות אוסלו - עסקת השלום הקטלנית פרי הגותם, יוזמתם ופעילותם הבלתי נלאית של רוצחי הביטחון - פושעי אוסלו אשר למיטב הבנתי הביאו וממשיכים להביא למצב המוליד את הלך הרוח החברתי יהודי האלים כלפי "הפרטנרים לשלום":
רחל וייס ובנותיה הפעוטות ואִיתן דוד דלרוזה חייל צה"ל - שרופי אוטובוס ממולכד בדרך יריחו (דוד דלרוזה אשר ניסה להצילן יכול היה להיות אחד מנערֵי כיכר ציון - למשל); קרבנות ליל הסדר בנתניה - נרצחו בפעולת שוהאדה; משפחת פוגל באיתמר, שני הורים ושלושת ילדיהם; משפחת מוזס - אם ובנה - שרופי בקבוק-תבערה על מכוניתם בדרך קלקיליה-שכם; שני חיילי המילואים - יוסי אברהמי וואדים נורז'יץ נקרעו לגזרים בידי ערבים ברמאללה (זכורות לך, הקורא, תמונות הידיים טובלות הדם מול המון ערבי מריע); שלהבת פַּס, תינוקת בת עשרה חודשים אשר נרצחה בירי צלף בראשה בזרועות אביה, מי צייד את הרוצח הערבי בנשק המשוכלל-קטלני? כידוע - ממשלת רבין/פרס, במסגרת עִסקת אוסלו; משפחת חטואל - אם וארבע בנותיה על ציר כִסופים אשר נרצחו על אֵם הדרך בירי מטווח אפס, כולל וידוא הריגה - כדור בראש; ארבעה נרצחים יהודים באזור בית-חגי, ביניהם בעל ואשתו בהריונה; האב היה אז בשלילת רשיון נשקו האישי על-ידי סר הביטחון א. ברק; אוטובוס התלמידים, גוש קטיף, בדרכם לבית ספרם... "וכל הארץ לי גרדֹם" ["על השחיטה", ח.נ. ביאליק].
את השורות הבאות אני מבקש לקרוא בקול מתון, שקול ומדוד, בהֲגִיָּה ברורה ובלתי מעוֹרֶבֶת: "אני מתנגד לאלימות; מכל כיוון שהוא - וקורא לצדדים המעורבים לנהוג באִפוּק ובריסון עצמי מירבי" - רות-סוף!
אבל מי הביא את האלימות הרצחנית הזו אל ארצנו? מי מטיף ומחנך מגיל ינקוּת, מכריז ומסית מכל צריח ומיקרופון על החובה במִימושה; על חובת הג'יהאד - רצח יהודים - מצוות שוהאדה? מוּפתי, שר חינוך ערבי; שֵׁייח' זה ואחר וחבר כנסת יעני... היכן לא? ובעיקרו של דבר מי פותח להם את השער? מי עוקר מפניהם מושבות יהודים תוך הרס הקהילה ומִרְקָם החיים - האם זו דרכנו - כן או לא?
כנסת ישראל וממשלתה אשר לא העיפו כחוֹק מבין כתליהן אחד ערבי - יעני ח"כ - המטיף לשוהאדה כערך שִבְטִי עליון על דרך חורבן-ישראל והיה יועץ קֶבַע לגנב כספים ורוצח סדרתי - מר א.ע.י. ערפאת; ועוד אחת ערבייה - יעני חברת כנסת כמו-כן - אשר השתתפה בשֵׁיט הטרור הטורקי/ערבי ומטיפה לפעולות עצמאות ערבית (טרור?) נגד ישראל. כנסת, ממשלה ובתי המשפט המנהלים משא-ומתן קבוע על גורל ישראל, כנגד כל הגיון כולל מסירה והפקרת נִכְסֵי האומה מול אותו טרור שִבְטִי - יעני "עַם פלשתיני" - אל יבואו בטענות מתחסדות, מְיוּפיָפוֹת צְבוּעות כנגד צעירים יהודים הנוקטים ודוברים - בדיוק אותה שפה.
|
פרי הבאושים שהוליד האלימות
|
|
אני מלא הערכה ליו"ר וחבר הכנסת ראובן ריבלין אשר הגיע לביקור ניחומים למִיטת הפצוע ולמשפחתו מוכת הטרור וכל הארץ כמובן שומעת את דברי ה"אשמנוּ בגדנוּ", ביקורת על חינוך לקוי, גזענות וכולי וכולי... אל מי בדיוק הוא מכוון ביקורתו?
דא-עקא שחסר לי, ולוּ ברמז, שהתופעות הללוּ - מה לעשות - לא צצוּ בחלל האוויר ככה סתם... אלא - כנראה - שוֹמוּ שמים - על-רקע מציאות נתונה...!
אתה, הקורא הנאמן - רשאי ומוזמן, כמובן, לשבת בריכוז מלא ולחשוב: אכן - מאין זה מופיע? האם ראינו תופעות נלוזות של לקיחת החוק בידיים לפני, נאמר, כארבעים שנה? "ילד טוב ירושלים" מה קרה לך...? וזה לבטח המקום לחזור ולומר מול המראָה: "טול קורָה מבֵּין עֵינֶיךָ"!
כמה שנים נדרשות (צריך חס וחלילה) לילד יהודי לגדול בתוך מציאות יומיומית של בני עמו הנשחטים כִּכְבשים - בגרזן, בתבערה, בירי צלפים, בפעולת רצח המוני תוך התאבדות; בכל אוטובוס ורכב משפחתי נוסע, בארצו ישראל (אליה עלוּ הוריו, סביו הגדולים ממציאות שנאה חסלנית כזו בארצות מוצאם)? כמה שנים אם הוא נורמטיבי, יהודי, עד אשר תצמח בנפשוֹ - למרות ועל-אף החינוך הנוצרי פציפיסטי - קבלת האָחֵר... קבלת שונאו כאחיו... עד אשר תצמח ותבשיל בנפשו מוטיבציה לפעולת נקם וגמול; בהיעדר תגובה מנהיגותית-חינוכית, צבאית, ביטחונית, לאומית - נאותה? וחשוב להדגיש - כל זאת במציאות "נורמטיבית" אנטי לאומית של עקירת יהודים מאדמתם על-ידי גופי ההגנה והביטחון שלו הוא - תוך "שחרור" - הפקרת ארצו לטרור הערבי? כמה שנים אני שואל - והאם תגובה זו היא באמת "פרי באושים"? ואם כן - מי לעזאזל הצמיח אותה?
צר לי מאוד, אבל אני סבור שתופעות כמו: צלופח השלום - מקבל משכורת הנשיא בימינוּ - ועִמוֹ, כשובֶל מאוס, גרוּרוֹת השלום המפורטות בקיצור בפתח מאמרי, נגועות תסמונת אוסלו - הן לאמיתו של דבר פרי הבאושים המוליד את ניסיון הלינץ'!
|
הדינמיקה הלאומית האקטיבית
|
|
בשורה התחתונה ובחדות: חוסר האונים המוחלט של מדינת ישראל לפעול על-פי חוקי הלאום היהודי והאנושות - מול קַרְטֶל "בג"ץ-השלום" וגרורותיו בתקשורת, תחת כל מיקרופון רענן ועל כל במה; כמו גם חוֹסר היכולת הבסיסית לאומית להבטיח, אידיאית ומעשית, ללא פשרות, את ביטחון היהודי ומושבותיו בארץ ישראל על-פי חֹוק האומה היהודית לדורותיה - בעיקרו של דבר - מול אויבי התפישה הלאומית יהודית מבָּית - מִמֵּךְ יֵצֵאוּ - חוסר אונים וחוסר יכולת אלה יוצרים חלל אל תוכו פורצת דינמיקה לאומית אקטיבית.
"וָאֹמַר אֲהָהּ אֲדֹנָי אלוהים הִנֵּה הַנְּבִאִים אֹמְרִים לָהֶם לֹא תִרְאוּ חֶרֶב וְרָעָב לֹא יִהְיֶה לָכֶם כִּי שְׁלוֹם אֱמֶת וַיֹּאמֶר אֲדֹנָי אֵלַי שֶׁקֶר הַנְּבִאִים נִבְּאִים בִּשְׁמִי לֹא שְׁלַחְתִּים וְלֹא צִוִּיתִים וְלֹא דִבַּרְתִּי אֲלֵיהֶם חֲזוֹן שֶׁקֶר וְקֶסֶם וֶאֱלִיל וְתַרְמִית לִבָּם הֵמָּה מִתְנַבְּאִים לָכֶם" [ירמיהו י"ד, י"ג-י"ד].
נ.ב. לכבוד שר החוץ אביגדור ליברמן: יישר כוח ח"י פעמים ועוד, על דברֵיךָ הנכוחים, ישר ולעניין; דברי אמת נשענים ברגליים מוצקות על המציאות ונקיים, תודה לאל, משֶמֶץ תקינות פוליטית.
|
|