לא תאמינו לאן התגלגלה השאלה התמימה הזאת:
אתן אחיות?
לפני מספר שנים אחותי ואני החלטנו לנסוע לחופשה באילת. ארזנו מזוודות, ושמנו פעמינו לנתב"ג, ולאחר בידוק ביטחוני ניגשנו לדלפק מסירת המזוודות ולקבלת כרטיסי הטיסה.
דיילת הקרקע שאלה אותנו מספר שאלות,ואחת מהן הפתיעה אותנו:
אתן אחיות?
הבטנו אחת על השנייה בתדהמה, איך היא יודעת,תמיד אמרו אין שום דמיון בינינו, צחקנו ואמרנו לה שכל הכבוד שהצליחה לנחש,וכן, אנחנו אחיות.
לאחר טיסה קצרה נחתנו בשדה התעופה של אילת, ניגשנו למסוע וחיכינו למזוודות שלנו, אך לשווא. כל הנוסעים אספו את חפציהם, המסוע נדם והמזוודות של שתי האחיות אינן, כאילו בלעה אותן האדמה.
קורה שמזוודה נשלחת בטעות לארץ אחרת ולא מגיעה לנמל היעד, אך כאן מדובר על טיסה פנים ארצית קצרה, היכן המזוודות שלנו?. ניגשנו אל הנהלת השדה והם לא האמינו למשמע אוזניהם, מעולם לא קרה שכבודה שנשלחה מנתב"ג לא הגיעה לאילת.
כל השדה רעש וגעש,נערכו חיפושים קדחתניים בכל פינה, מכשירי הקשר של אנשי הביטחון זמזמו ללא הרף, הלחץ גבר והלך מרגע לרגע עד שפתאום אורו עיניו של אחד החוקרים:
אתן אחיות?
כן, רוצה לראות תעודות עם שמות הורינו, אולי תרצה שנעשה בדיקת די.אן.אי כדי שתאמין?
איש הביטחון פרץ בצחוק אדיר ומשוחרר: נפתרה התעלומה, איתכן במטוס הייתה קבוצת אחיות מבית חולים במרכז הארץ, ועל המזוודות שלהן הודבקה מדבקה מיוחדת של המלון בו הן נופשות, והמזוודות שלכן נשלחו לשם.
לא קיבלנו פיצוי על הטרטור ושעות ההמתנה הממושכות עד הגעת המזוודות למלוננו אבל רק בשביל הצחוק המתגלגל שליוה אותנו לאורך החופשה, שבה שאלנו אחת את השנייה ללא הרף:אתן אחיות? - היה שווה!.
