הזגזגן: עבודה בעיניים

עכשיו, מששקע לפחות זמנית האבק המשפטי סביב סוגיית מגרון, הגיעה השעה לנסות להבין, מדוע הרשתה לעצמה עו"ד אוסנת מנדל, מנהלת מחלקת הבג"צים במשרד המשפטים, לטעון בבג"ץ בעת הדיון בסוגיית מגרון השבוע, כי העמדה שהביעה בפני שופטי הבג"ץ, ולפיה על מתיישבי מיגרון לנטוש את בתיהם ואדמותיהם, לרבות האדמות שלטענתם נרכשו על ידם, הינה על דעת הממשלה? והרי העובדות מוכיחות לכאורה את ההיפך: ועדת השרים להתיישבות, שהוסמכה ע"י הממשלה לשמש סמכות-על בכל ענייני ההתיישבות ביו"ש, התכנסה ב-17 ביולי, והחליטה פה אחד, לרבות על דעת ראש הממשלה נתניהו ושר הביטחון ברק (תזכרו את השמות הללו, החיוניים להבנת המיפנה שעתיד לחול בעלילה), שהמדינה תיסוג מכוונתה לפנות את מתיישבי מגרון מבתיהם, אם יוכיחו כי אדמותיהם אינן עוד בבעלות פלשתינית, לאחר שנרכשו בכסף מלא. "אם הקרקע נרכשה כדין ואינה בבעלות ערבית, אין כל עילה לפנות את המתיישבים מקרקע שבבעלותם", סברו השרים והינחו את הפרקליטות להבהיר לבג"ץ, כי חלו שינויים ברישום הבעלויות לגבי 17 בתים בשטח ומשום כך אין כל תביעה לפינויים מן האדמות שנרכשו כדין. עמדה זו התגבשה לאחר שוועדת השרים נחשפה לעמדות שונות בפרשת מגרון, כולל עמדות הפרקליטות, שגרסה (מטעמים כמוסים, אולי אידיאולוגיים, אנטי התיישבותיים?) שיש לפנות את כל תושבי מיגרון, עד האחרון שבהם, כולל דיירי הבתים הניצבים על אדמה שנרכשה בכסף מלא. עמדת 11 חברי ועדת השרים לענייני התיישבות, בראשות ראש הממשלה, שנתקבלה כאמור פה אחד, ללא עוררין, לא מצאה חן בעיניהם של ראשי הפרקליטות, ובהם היועהמ"ש וינשטיין והמשנה לו עו"ד מייק בלאס, שניהם חובבי ציון ידועים. לפיכך ביקשו דיון נוסף בוועדת השרים. בדיון השני, ב-14 באוגוסט, שטח בלאס בהרחבה את עמדתו, כנגד עמדתה המקורית של ועדת השרים. לגיטימי. יצא המרצע מן השק אלא שהדיון השני בוועדה הסתיים מבלי לקבל החלטות. הוועדה התפזרה ללא הצבעה ואפילו מבלי שנוסחה בה הצעת החלטה חדשה. כלום. משמע: ההחלטה הקודמת, מיום 17 ביולי, עודנה בתוקף. זו דרכו של ממשל תקין. וכאן בא מיפנה קריטי בעלילה: משרד המשפטים פירסם הודעה לעיתונות שלכאורה סותרת את העובדות הבסיסיות על אודות ישיבתה השניה של ועדת השרים בנושא מיגרון: "לאחר הדיון הנוסף בוועדת השרים להתיישבות ב-14 באוגוסט, עמדת המדינה שהוגשה היום לבג"ץ – על דעת ראש הממשלה ושר הביטחון – היא, שאין היתכנות משפטית ותיכנונית להמשך מגוריהם של העותרים במגרון". במלים אחרות, יכולים השרים, כראשי הרשות המבצעת, להחליט מה שירצו, אבל אנחנו, קרי: הפרקליטות, נניח בפני בג"ץ את העמדה שלנו, של הפרקליטות, שאותה נכפה על הממשלה. אבל כל זה רק לכאורה. מסתבר שהפעם הפרקליטות לא רימתה את העם, והודעתה אמיתית. אומנם ועדת השרים לא שינתה את העמדה הקודמת שנתקבלה פה אחד, ונכון שגם ראש הממשלה ושר הביטחון לא עירערו עליה, אבל בין הישיבה הראשונה של ה-17 ביולי לבין הישיבה השניה של ה-14 באוגוסט, נפל דבר בעניין מיגרון: ראש הממשלה הזגזגני ביותר בתולדות מדינת ישראל, שמילה שלו אינה מילה ואפילו לצור על-פי הצלוחית אינה ראויה, פשוט נכנע ללחצי הפרקליטות ו/או עמיתו עויין ההתיישבות אהוד ברק, והחליט לגבות את עמדת הפרקליטות – שאותה דחו השרים מכל וכל. שוב הציג נתניהו פליק-פלאק מרשים, כמו לוליין מנוסה בקירקס רוסי. לא מדובר כאן בתקלה. לא בטעות. לא במעידה מקרית. מדובר במדיניות מכוונת של ראש הממשלה, שמעדיף לשבת על הגדר, רגל פה רגל שם. ללכת בלי (אידיאולוגיה) ולהרגיש עם. לעבוד בעיניים על כולם. וגם לחמוק מאחריות, ולהסתתר בתמימות מעושה מאחורי גבם הרחב של וינשטיין, בלאס ומנדל. אילו באמת רצה ראש הממשלה לדבוק בעמדת השרים – שנתקבלה פה אחד, על דעתו ובנוכחותו, ללא ציוץ של התנגדות מצידו, כפי שגם ברק לא הביע אז שום התנגדות – יכול היה לנצל את השבועיים שחלפו מאז ה-14 באוגוסט ועד לדיון בבג"ץ ביום ג' השבוע (ה-28 באוגוסט), כדי לזמן אליו את היועהמ"ש ואת משנהו מייק בלאס, ולהבהיר להם: היי, האללו! התבלבלתם! החלטת ועדת השרים, כל עוד לא שונתה, שרירה וקיימת. אבל נתניהו שוב זיגזג. אמר א' ועשה ב'. מתוך אובססיה שמקורה בצורך לזכות במחמאות מפי השמאל 'הנאור', הוא איפשר לפרקליטות להציג בבג"ץ, בברכתו השקטה, את עמדתה האידיאולוגית הפרטית, כאילו זוהי עמדת הממשלה, כמובן בניגוד מוחלט לעובדות ולהחלטת ועדת השרים. המרצע יצא בגדול מן השק, בדיון בבג"ץ השבוע. עו"ד אסנת מנדל, מנהל מחלקת הבג"צים, שייצגה את עמדת המדינה בביהמ"ש, אמרה בפירוש בפני כבודם: "עמדת המדינה כפי שמיוצגת כאן, שדינה של מיגרון להתפנות (פרט לחלקה 10 שלגביה המצב בבירור), משקפת בעליל את עמדת ראש הממשלה שהוא גם יו"ר ועדת השרים לענייני ביטחון ושר הביטחון". היא לא רימתה. היא אמרה את האמת. ולכן, טענותיהם של השרים הרשקוביץ ואדלשטיין, ומחאותיהם של ח"כ אורלב ואחרים, כנגד הפרקליטות בכלל ומייק בלאס בפרט, שכביכול רימו את הבג"ץ עם הצהרה שיקרית, אין להן על מה שיסמוכו. "בפרקליטות באמת סבורים ששרים לא יכולים לתת להם הנחיות", מחה יולי אדלשטיין, והגדיר את עמדת הפרקליטות במונחים כמו "שיבוש רציני של סדרי שלטון... הפרקליטות החליטה שהיא המדינה ומשיבה בשמה תשובה שונה ממה שהוחלט עליו בוועדת השרים... תשובת המדינה לבג"ץ אומנם בעייתית והאבסורד זועק לשמים...". (בראיון ל'בשבע' 23.8.12). וגם אורלב לא טמן ידו בצלחת בהאשמותיו את הפרקליטות: "הפרקליטות והיועהמ"ש הם שקובעים את עמדות הממשלה ולא חברי ועדת השרים להתיישבות... המדינה אינה מתנהלת ע"י נבחרי הציבור אלא ע"י הפרקליטות. שלטון המשפטנים. הטעיית הבג"ץ – וזהו ביטוי עדין... הודעת משרד המשפטים [מ-14 באוגוסט] אינה אמת" (מעריב, 26.8.12). גם טענותיהם של מתיישבי מגרון שהפגינו לפני ימים אחדים מול משרד המשפטים, לא הופנו הפעם לכתובת הנכונה. בכרזות שהניפו הם האשימו (אין ספק שבתום לב ומתוך חוסר ידיעה), ברמאות את מי שאינו הרמאי האמיתי בפרשה זו: "מייק בלס מרמה את בג"ץ"; "יועמד עו"ד מייק בלס לדין על עדות שקר ושיבוש הליכי משפט". לא, ידידַי המתיישבים. לא,רבותי השרים והח"כים. לא בלאס ראוי, בפעם הזו, להגדרות אלה, ולא וינשטיין. מי שמרמה אתכם ואת עם ישראל ומושך אתכם באף עם מצג דו פרצופי, אינו יושב במקרה הנדון ברח' צלאח א-דין בירושלים, אלא בקצה השני של הבירה – בלשכת ראש הממשלה, גבעת רם.

לא סופרים אותם

האמת היא שאישים כמו הרשקוביץ ואדלשטיין היו צריכים להבין זאת מזמן, ולא להטיח האשמות שווא בבלאס (לא שהוא נקי כפיים חלילה, לא בסיפור הזה ולא בהתנכלותו המתמשכת למתיישבים וליש"ע, אבל זו אופרה אחרת). הייתם צריכים להבין זאת מיד לאחר ההודעה השקרית שפירסם משרד המשפטים ב-14 באוגוסט. כשהזדרזתם למחות בפני מזכירות הממשלה, על סטייתה של הפרקליטות מעמדת ועדת השרים, קיבל אדלשטיין שיחת טלפון מפתיעה מאת מזכיר הממשלה צביקה האוזר, שהפציר בו שלא לצאת נגד מה שנתפס בתחילה כפוטש משפטי של הפרקליטות נגד ועדת השרים, ואמר לו כי "יש בעיות משפטיות בהותרת המתיישבים במגרון". הדג, רבותי, מסריח מהראש, והוא כאמור לא ברח' צלאח א-דין אלא בגבעת רם. מסתבר שעל ראש הממשלה מקובלת, מצד אחד, עמדת הפרקליטות, המתנגדת להותרת המתיישבים גם לאחר שרכשו את הקרקעות במיגרון; ומצד שני, אין שום הבהרה לציבור בעניין זה. שלא יידעו. שלא יאשימו אותו בבגידה בנוסח שרון שדיבר על 'דין נצרים כדין ת"א' ואחריתו בכף הקלע. עושים מעשה זמרי ומבקשים שכר כפינחס. ואפשר גם לנסח זאת כך: טעו נציגי המחנה הלאומי בליכוד כמו הח"כים ציפי חוטובלי וזאב אלקין, כמו גם השרים הרשקוביץ ואדלשטיין, שטענו כי מדובר בחתירה במחתרת של הפרקליטות כנגד הממשלה. הפרקליטות הפעם פעלה בדיוק לפי הנחיות ראש הממשלה ושר הביטחון. והמסקנה? - המסקנה האחת היא, שקרסה לחלוטין עמדת משה פייגלין וחבריו אנשי החטיבה למנהיגות יהודית בליכוד, כאילו יכולה להיות להם איזושהי השפעה על התנהלות ראש הממשלה נתניהו. וטעו גם כל הציפי חוטובלים והזאב אלקינים שהאמינו ברוב תמימותם כי מן הליכוד תיוושע ההתיישבות. וטעו גם כל אותם אורי אריאלים ואחרים (ובהם רבנים חשובים) שפיצלו את מחנה הציונות הדתית ערב הבחירות האחרונות, והפכו אותו לגורם שמצד אחד ראש הממשלה לא סופר אותו כלל, ומצד שני הוא בטוח, שבכל העניינים הלאומיים, יתמוך מחנה זה בעמדות לאומיות שיביא בפניו ראש הממשלה, גם אם יבעטו במחנה ובאידיאולוגיה שלו, ויגלגלו אותו מכל המדרגות. אם הציונות הדתית והמחנה הלאומי כולו חפצי חיים, כדי שלא ידלגו עליהם כשסופרים אצבעות, על כל הרסיסים – דתיים וחילוניים - להתאחד לאגרוף קפוץ אחד, שיוכל לרסן זיגזוגים נואלים וכנועים, ולמנוע מראש ממשלה להטוטן, להתעלל במתיישבים תוך כדי הצגת עצמו ידיד ההתיישבות.