"הכול טוב באירן. אין מתח, אין בעיות, הכול רגוע". כך דחתה מוֹסֵקָה, פקידת הקבלה במלון פהדן בעיר יזד, את תהיותיי על אודות המצב בארצה. משבר כלכלי? סנקציות? מתח עם ישראל? "אל תשים לב לעיתונים ולטלוויזיה. יש הרבה שמועות בנוגע למדינה שלנו, אבל באופן כללי המצב כאן טוב", אמרה בשיחת טלפון ישירה לאירן. קולה היה רגוע. ככל שיכולתי לשפוט, היא לא דקלמה מסרים מוכתבים. "אנחנו מחכים להזמנה שלך", חתמה את השיחה במסר לא מפתיע לאחר שהצגתי עצמי כתייר מאיטליה.
מורסי ובאן בטהרן
האם המצב באירן אכן משופר כל כך? 30 ראשי מדינות, עשרות ראשי משלחות ואלפי המשתתפים האחרים ב'ועידת המדינות הבלתי מזדהות' (בלמ"ז) עשויים להתרשם שהתשובה חיובית. הם יגיעו היום לטהרן לשבוע מהנה ומושקע. 75 מיליון דולר השקיעה ממשלת
אחמדינג'אד בוועידה שנועדה להראות לעולם כי נשיאתו הנוכחית של ארגון הבלמ"ז - הלוא היא אירן עצמה - נמצאת במקום אחר לחלוטין מזה שהמערב מאחל לה. לא סנקציות, בידוד וכלכלה מרוסקת אלא לימוזינות חדישות שיאספו את הבאים מנמל התעופה שנסגר לכבודם לבתי מלון שפונו עבורם, דרך אוטוסטרדות נקיות מתנועה. עיר הבירה תלבש חג, ועוד איזה חג. חמישה ימי חופשה כללית הוכרזו בטהרן, הנקייה מלכלוך ומקושטת בפנסי תאורה מעוטרים (על-פי דיווח ב'ניו-יורק טיימס'). לא עסקים כרגיל, אלא עסקים פורחים.
לא זו אף זו, אירן מתכוונת להשתמש בוועידה כמנוף לשדרוג מעמדה העולמי. בארגון חברות 119 מדינות, בעיקר מהעולם השלישי. רובן יגיעו לוועידה. מאז קריסת הקומוניזם היה ארגון הבלמ"ז די משותק, אבל אירן מבקשת כעת להחיותו מחדש. היא תציע בוועידה להקים לארגון מזכירות קבועה, וברוב טובה רמזה כי תסכים שמקום מושבו יהיה בטהרן. ואם לא די בכל אלה, בתסריט שישראל יכולה הייתה רק לדמיין בסיוטי הלילה צפויים גם מזכ"ל האו"ם באן קי-מון ונשיא מצרים הטרי,
מוחמד מורסי, להשתתף בוועידה. להם, כמו לאלפי המשתתפים האחרים, יגידו האייתוללה חמינאי והנשיא אחמ'ינג'אד שהאיסלאם הוא המענה לתחלואי המערב. אירן אִין, אמריקה אאוט.
כל זה קורה, כאמור, כאשר "אירן נתונה תחת משטר הסנקציות החמור ביותר מאז ומעולם", כפי שאוהבים האמריקניים להתגאות. כזכור, ב-1 ביולי נכנס רשמית לתוקפו אמברגו הנפט האירופי על אירן. הודו וסין הקטינו גם הן במידת מה את רכש הנפט. אירופה מצמצמת את הסחר הכולל עם אירן. מובן שחל איסור מוחלט לספק לה מרכיבים הקשורים לפיתוח נשק ולתוכנית הגרעין. לפני חצי שנה הושעתה אירן ממערכת הסליקה הבינלאומית SWIFT וקשיים כלכליים ומסחריים רבים מוערמים על דרכה. חברות מערביות מסרבות לבטח את מכליות הנפט שלה. באין רוכש לנפט הגולמי עוגנות המכליות ללא תכלית במפרץ הפרסי. חברת התעופה של אירן מתקשה להשיג חלקי חילוף למטוסים. חברות לייצור כלי רכב לא מקבלות את המוצרים שהזמינו. האינפלציה מרקיעה שחקים וחצתה את רף עשרים האחוזים. האבטלה עומדת על אותם אחוזים.
הסנקציות הללו נועדו להוריד את המשטר על הברכיים. הן תוכננו לפגוע אנושות בכלכלה ה ובמקורות ההכנסה של המשטר, ברמה שהוא יחשוש להמשך שרידותו. אם בגלל התקוממות עממית אם בשל העדר יכולת להמשיך לממן את שכבות השלטון והביטחון הנאמנות להם, הכוונה הייתה שהאייתוללות יחושו שהאדמה תחת רגליהם רועדת. "המטרה היא להביא את המשטר לדילמה בין גרעין להישרדות", הסבירו מאות פעמים בכירים ישראלים לעמיתיהם בעולם.
מספיק ניצוץ קטן
פה ושם, מאחורי מעטה 'הסנקציות לא ישברו אותנו', יש מי שחושב שההנהגה ה אכן מודאגת מהמחיר הגבוה - המדיני, הפוליטי והכלכלי - שתוכנית הגרעין גובה ממנה. האייתוללה יוסף סאנעי, המסומן כאופוזיציה פנימית לחמינאי, אמר בסעודה לשבירת צום הרמדאן בעיר קוֹם כי "על כולם לעשות מאמץ שלא תפרוץ מלחמה אפשרית עם המשטר הציוני, משום שאף שהמשטר הציוני יספוג את המכה הקשה ביותר, גם אירן תינזק".
בפרלמנט האירני ניטש כבר חודשים ארוכים ויכוח קשה בשאלה מי אשם במצבה הכלכלי של אירן, ומעת לעת נזרקים רמזים באשר לעלות הגבוהה שמשלמת המדינה על שאיפותיה הגרעיניות. הסימנים האלה מעודדים את ד"ר אלדד פרדו, חוקר מהאוניברסיטה העברית המתמחה באירן, לחשוב כי די בניצוץ אחד כדי להדליק תבערה.
"בזמן האחרון אתה יכול לקרוא בעיתונות ביקורת על חוסר השקיפות של המשטר ועל מעורבות אירן בסוריה. בסך הכול רוב הציבור שם נגד המשטר ולא יותר מ-17% תומכים בהנהגה הנוכחית. אנשים יודעים שיש דיקטטור שקובע הכול, שמתנגדי המשטר נעלמים ומוצאים להורג, שכל סיפור ה'דאגה לפלשתין' הוא לא אמיתי.
נכון שרבים מהאנשים לא מקשרים בין תוכנית הגרעין לבין המצב הכלכלי הקשה, אבל רבים מאוד מבינים את הקשר. הציבור האירני ככלל הוא ציבור משכיל, בוגר אוניברסיטאות, שחשוף באמצעות האינטרנט לעולם. רבים נוסעים לחו"ל. הם מבינים מה קורה. אתה יכול לראות בבלוגים ביקורת על נושא הגרעין ויש גם כתובות גרפיטי. יותר ויותר טוענים שהסיפור הגרעיני לא נחוץ. אני לא חושב שאפשר להעריך כרגע ברמה ריאלית אם תהיה התפרצות המונים, אבל צריך לזכור שמחאות כאלה מתחילות מאירוע יחיד. יכול להיות שאפילו ועידה מנקרת עיניים כזו תצית אש. כבר היה דבר דומה בתקופת השאה. השלטון המסואב ניסה להסתיר את ההמון המדוכא והתוצאה הייתה הפגנות המוניות סוערות".
הכול שותפים לתקווה של פרדו ולקביעתו ש"בסוף המשטר הזה ייפול", אבל אפילו אם מחר יתחילו ההפגנות עלולים לחלוף חודשים ואולי שנים עד שהמשטר יקרוס. פרדו עצמו מסביר כי "את השיטות שאסד מפעיל בסוריה לימדו אותו האירנים, שנקטו אותה דרך במהומות שהיו אצלם ב-2009. הם יפעילו יד קשה נגד כל התקוממות". בכל זאת, הוא מאמין "שמאחורי הקלעים הם כן חושבים על בחירה בין גרעין להישרדות. חמינאי מאמין במהפכה בכל לבו. במצב חירום ייתכן שיעדיף הישרדות על פני גרעין". אבל גם פרדו, האופטימי יחסית, לא מזהה כרגע סימני מהפכה. "המצב הוא לא שאנשים שם רעבים. אם אין עוף, אוכלים אורז".
רזרבות של מאות מיליארדים
וזו כנראה גם הנקודה המרכזית בכל הנוגע לסנקציות. עוד קודם להן אירן סבלה מכלכלה איומה. רמת האבטלה הגבוהה, השוק השחור ורמת החיים הנמוכה מוכרים לאירנים מקדמת דנא. כלומר, העונשים של העולם החמירו מציאות קיימת אבל לא זרקו את הציבור שם למצב בלתי מוכר. שנית, כלל לא ברור אם האירני הממוצע יודע לקשר בין מצבו הכלכלי הפרטי לבין התגוששות ממשלתו עם העולם. בקרב האליטות יש ודאי רבים שמבינים זאת. בשכבות העממיות, הקשר לא תמיד נראה. כשאמא עומדת בתור לקנות עוף היא מן הסתם לא חושבת על פרויקט הגרעין שגרר אמברגו נפט אירופי שהקפיץ בעקיפין את מחירי התרנגולת.
"הציבור האירני לא מודע להקשר הרחב", אומר דוד מוטאי, המפעיל מישראל ערוצי טלוויזיה ורדיו ואתר אינטרנט המיועדים לציבור האירני. "התקשורת שם עוסקת בעיקר בנושאי פנים. הציבור לא מבין שהמשטר משקיע כספים רבים כל כך בנושא הגרעין ושבגללו אירן משלמת מחירים כה גבוהים. הממשלה מאכילה אותם לוקשים ומספרת להם שבגלל החרם האירופי והאמריקני המצב לא טוב. היא לא אומרת שהחרם נולד בגלל הגרעין וההשקעה המסיבית בפיתוח הנשק. הציבור פוחד להרים את הראש מכיוון שידוע לכול שמי שידבר דמו בראשו. האנשים שם חיים בפחד מתמיד. לכן אני מתקשה לראות את הציבור מתקומם. כדי להפיל את המשטר יהיה צורך בעזרה משמעותית מבחוץ, כולל תקציבי ענק. לדעתי, אם המערב לא יחסל את השלטון הוא לא יחוסל".
לדעה שהסנקציות לא ימוטטו את המשטר ולא יעצרו את תוכנית הגרעין שותף ד"ר חסן חכימנאי, מנהל מכון המזרח התיכון באוניברסיטת לונדון. עוד לפני כניסת אמברגו הנפט האירופי לתוקפו ב-1 ביולי טען חכימנאי, כלכלן בהשכלתו, שהסנקציות לא יחוללו את השינוי שבו מעוניין המערב. חכימנאי עומד על דעתו זו גם בעצם הימים האלה. "אנו יודעים מניסיון העבר במדינות אחרות שיש פער בין מה שחווה עם הנתון בסנקציות לבין מה שחווה האליטה. גם אם לעם קשה, האליטה תמצא דרכים להגן על עצמה מבחינה כלכלית. אין ספק שהסנקציות יוצרות קשיים. אבל משטרים אחרים שרדו אפילו תחת עיצומים חריפים יותר. כך למשל קובה, זימבבואה או צפון קוריאה. שלוש מתוך ארבע מדינות שפיתחו נשק גרעיני עשו זאת תחת עיצומים (הודו, פקיסטן וצפון קוריאה)".
מעבר לכך אומר חכימנאי: "לכלכלה מבנה מגוון. הנפט חשוב מאוד אך אירן לא תלויה רק בנפט. צריך לדעת שטרם הסנקציות המצב היה גרוע כל כך עד שבממשלה היו מי שקיבלו אותן בברכה, מתוך מחשבה ששחרור התלות בייבוא הבינלאומי ייתן דחיפה למגזרים המקומיים, והכלכלה ה רק תרוויח". בשורה התחתונה, לחכימנאי אין ספק שאירן תחזיק מעמד. "אירן התכוננה לסנקציות הללו ויש לה רזרבות מרווחי הנפט בעשור הקודם. על-פי קרן המטבע הבינלאומית, יש לה יתרות מטבע חוץ בערך של 80 מיליארד דולר. האירנים עצמם טוענים שמדובר ב-120 מיליארד פלוס 20 נוספים בזהב, לכן אסור להמעיט ביכולתה לייבא מוצרים בשנים הקרובות. הם בהחלט יכולים להחזיק בשנים הקרובות. הם לא ייסוגו מעמדות מסוימות שיש להם רק משום שהמשוואות הכלכליות השתנו".
