סיפורה של אולגה הג'ירפה...

שלום קוראים יקרים, שמי אולגה, לא, לא מי שאתם חושבים, אני בסך-הכל ג'ירפה... עבורכם... איך הגעתי לכתוב פה אתם שואלים? נו, באמת... אחרי שראינו, אצלנו החיות, שדבריהם של מנהלי הספארי, החי פארק וגני החיות השונים לא נוגעים לכם בגרוש, וגם לא כל ההסברה שהם עושים בגנים ובפארקים השונים, החלטנו במועצת החיות לשלוח אותי כנציגה שתספר לכם מה עובר עלינו. אז ככה - חייתי לי עם בן-זוגי ג'אבר בחי פארק במוצקין בשלוש השנים האחרונות. הגעתי לכאן מגן החיות התנ"כי בירושלים ביוני 2009, כדי שג'אבר לא יהיה לבד, המסכן. יש לכם מושג כמה מסובך היה להביא אותי לכאן? תקראו בקישור שצירפתי ותבינו איזה פרויקט הייתי. וכמה חששו כולם איך נחיה ביחד? איך אני אסתגל לג'אבר והוא אלי... אז אחרי כל זה, היו לנו שלוש שנים טובות ביחד עד שאתם, בני-אדם שכמותכם, החלטתם להתעלל בנו. איך, אתם שואלים? שהרי מה בסך-הכל עשיתם, אתם, בני האדם? נתתם לנו, החיות, לאכול שקיות במבה שעבורכם זה חטיף מעולה, וגם אנחנו אוהבים אותו, רק בלי השקית ורק כשהמטפלים שלנו מרשים. אבל אתם, בני האדם, דאגתם להשביע את רעבוננו גם כשלא נזקקנו לכך, והחלטתם שאתם יודעים יותר טוב מהמטפלים שלנו מה טוב עבורנו ובאיזה מינון, ושיותר חשוב לכם להראות לילדיכם הקטנים איך ג'ירפה אוכלת במבה. אטרקציה, לא? רק מה לעשות, לא חשבתם שאנחנו בסל-הכל ג'ירפות ולא יודעות איך לפתוח את שקית האלומיניום בה נמצאת הבמבה, רק שלכם זה לא כל כך הפריע. לגרום לילד הקטן שלכם הנאה זה הרבה יותר חשוב! גם לא הפריע לכם שממש בצמוד לאזור בו אנו חיים ישנם שלטים שמזהירים אתכם לא להאכיל אותנו, נכון? כי מה זה בסך-הכל, רק שלט, וממילא אין מי שיאכוף את מה שכתוב בו. ומהו בכלל השלט הזה לעומת הצילום שתתעדו את ילדכם מאכיל ג'ירף בבמבה? עכשיו שמענו שבניתוח של ג'אבר מצאו גם שקיות ניילון במעיים שלו. מה חשבתם? שבגלל שאנו חיות אנו יכולים לעכל כל דבר גם אם הוא לא אוכל? מה עבר לכם בראש שלכם, בני האדם, שגרם לכם לתת לנו שקיות ניילון לאכול??? אם רק יכולתי לדבר בשפתכם, הייתי מספרת לכם כל-כך הרבה סיפורים על איך שאתם מתנהגים אלינו החיות. ולא רק לג'ירפות. אתם זורקים בננות ובמבה גם לשכנינו הקופים, ומה שמעניין זה שגם אצלם כתוב שאסור להאכיל אותם חוץ מעל-ידי המטפלים שלנו. לדובים ולאריות הים אתם זורקים סנדוויצ'ים למים. והרשימה ארוכה-ארוכה... אז מה עובר עליכם, בני האדם? אנחנו, החיות, רק הצגה בשבילכם? העובדה שהרגתם את בן-זוגי לא עושה לכם כלום? האם לא הספיק לכם שבשנת 2005 גרמתם למותן של שתיים מחברותיי, ג'וליה וגאולה, בדיוק מאותן סיבות? אולי, בני-אדם יקרים, צריך לשנות את הכללים, וכשאתם באים לראות אותנו, נשים אתכם בכלוב, כדי שלא תוכלו להזיק לנו? איפה נעצרתם, בני האדם, בשלבי התפתחות האבולוציה? מה בסך-הכל רצינו, ג'אבר ואני? לחיות ביחד בשלווה בחי פארק שלכם, זה הכל. לקבל אוכל טוב שמיועד בדיוק לנו, וליהנות מהחיים. אבל, אני בסך-הכל ג'ירפה, ורצונותיי לא נחשבים בעיניכם... אז... הרגתם את בן-זוגי... ועכשיו, נשארתי לבדי...