לאחרונה דווח שרמטכ"ל ארה"ב הביע ספקנות ביכולתה של ישראל לחסל לבדה את מערכת החימוש הגרעינית של אירן. לדעתו, לכל היותר, תוכל ישראל לעכב אבל לא לעצור את התקדמותה של אירן בהשגת פצצה אטומית.
עם כל הכבוד לאלוף דמפסי, אכן בשימוש בנשק קונבנציונלי יכולתה של ישראל לחסל את המערכת הגרעינית האירנית מוגבלת, אך לא כך המצב אם ישראל תנצל את הנשק הגרעיני שברשותה - ע"פ כל המקורות הצבאיים בחו"ל. למעשה, זו הדרך היחידה שבעזרתה ישראל לבדה מסוגלת לחסל את המיזם האירני המאיים על קיומה.
כדי לחדד את האופציות העומדות בפני ישראל, עליה להתמקד בשאלות הגורליות הללו:
1) האם עליה להאמין להצהרותיו של משטר האייתוללות שבכוונתו לחסל את מדינת ישראל,
2) אם כן, האם עליה להסתכן בהשהיית הפעלת הכוח הנדרש, רק אחרי שארה"ב תחליט שלסנקציות אין סיכוי להכניע את משטר האייתוללות - ולהסתכן בכך שאולי ע"י המתנה ארוכה מדי היא תאפשר לאירן להשיג את הפצצה- מה שיהפוך אפילו את כוחה הצבאי של ארה"ב ללא רלוונטי.
לעניות דעתי, הסיכוי שמשטר האייתוללות ייכנע לסנקציות הכלכליות הינו קלוש ביותר, למרות שהריאל ירד בכחמישים אחוז מערכו רק בשנה האחרונה, ולמרות שהאינפלציה "הרשמית" באירן - שאף אחד לא מאמין לה - הגיעה ל-24%! את החלום של האייתוללות להגיע למעמד של מעצמה אזורית בזכות הגרעין לא יהיה אפשר לחסל באיומים כלכליים, קשים ככל שיהיו.
הסיכון שבדחיית היציאה למלחמה נגד אירן הינו כה רב - הרי מדובר בסיכון אקוטי לקיומה של ישראל - שעדיף להקדים את המתקפה בכמה חודשים מאשר לאחר אותה ביום אחד. כל זה נכון אפילו אם כתוצאה מכך נאלץ לבצע את המשימה לבדנו - מה שידרוש מאתנו להפציץ את אירן בפצצה גרעינית כדי לנטרל את המיזם האירני לחלוטין. ואכן, ישראל חייבת להעביר את המסר הבא לידידינו בארה"ב - קרי, את התחושה הקשה שלנו, שלמרות שהאיום האירני הינו נגד כל המערב, הוא מכוון בראש ובראשונה נגדנו, ושלנו אין את הלוקסוס להמתין עד שיהיה ברור במאה אחוזים להם, שאכן אירן ייצרה מספיק אורניום להרכיב פצצה גרעינית.
לא יותר מקישוט
ועוד, עלינו להבהיר לאמריקנים שאם הם יצאו למבצע קונבנציונלי שיחסל את מערכת הגרעין של אירן ע"פ לוח הזמנים שלנו, מה טוב לעולם כולו. אך, אם הם מתכוונים להתמהמה מעבר למועד שהינו ה"יום האדום" שלנו, אנו נאלץ לצאת לבדנו במתקפה גרעינית על מערכת הגרעין של אירן, אפילו אם זה לא מתאים לתוכניות הפוליטיות של
ברק אובמה שמתכוון למשוך כל החלטה צבאית למועד אחרי הבחירות בארה"ב. לנו הדבר נוגע בקיומנו. מה עוד, שההיסטוריה של ארה"ב בנוגע לעצירת הגירעון של מדינות כמו פקיסטן וצפון קוריאה אינן מעודדות, בלשון המעטה.
המהלך שאני מציע נשמע הזוי, רק אם הממשלה מחליטה שהפצצות האטומיות שברשותנו הינן למעשה לא יותר מקישוט - שלמעשה, אין נסיבות בעולם שיאלצו אותנו להשתמש בהם. ואז עולה השאלה - אם זו לא העת להשתמש בפצצות האטומיות שלנו, אז אימתי תהיה העת, ובאילו נסיבות אי פעם נצדיק את הפעלתן?
סוגיה קרדינאלית נוספת לפני היציאה למתקפה אטומית נגד אירן הינה אם היא תגרור מדינות נוספות לתגובה נגדנו בנשק גרעיני, או אפילו במלחמה קונבנציונלית. ואכן, ישנן שתי מדינות המסוגלות ועלולות, תיאורטית, לתקוף אותנו בנשק אטומי בעקבות מבצע נגד אירן. האחת היא פקיסטן והשניה היא רוסיה. כלפי פקיסטן, למרות היותה מדינה מוסלמית, היא סונית, ולא שיעית. כניסה למלחמה רחוקה נגד ישראל אינה משרתת את האינטרסים הלאומיים שלה. לגבי רוסיה, למרות האינטרסים הכלכליים שלה באירן, אין לה ברית צבאית עם אותה מדינה, ובשום פנים ואופן היא לא תסכן את מעמדה הכלכלי והצבאי לדורות עם תקיפה על ישראל - אטומית או קונבנציונלית. יתר מדינות העולם, כולל שכנינו במזרח התיכון, אחרי הגינויים הצבועים באו"ם, ינשמו לרווחה ויודו לנו בסתר. הסיכוי לתוקפנות נוספת עלול לבוא מהחיזבאללה ואולי גם מעזה, אך איתן נוכל להתמודד, במחיר נסבל.
בשורה התחתונה, אירן של האייתוללות היום מהווה בדיוק את אותו איום על עם ישראל שהיווה המשטר הנאצי של היטלר בשנות השלושים. גם אז אמרו כמעט כולם שהיטלר רק מדבר ולא יעז לעשות מעשה . חובה עלינו ללמוד מן העבר הלא כל כך רחוק, ולמנוע אסון נוראי שני על עם ישראל תוך שבעים שנה. חז"ל ציוונו "הקם להרגך, השכם להרגו". זו לא שאלה של בחירה אלא שאלה של ציווי ממש. כאשר העולם כולו מהסס, כי להב הסכין לא מונחת על צווארו אלא על צווארינו, יש לתהות: "אם אין אני לי מי לי...ואם לא עכשיו אימתי". ובעזרת השם נצליח להביא לשלום לנו ולעולם - "ותשקוט הארץ ארבעים שנה" (שופטים ג, יא).
