חמישה באגים בגישה המוצעת במאמר הנ"ל:
א. נשק גרעיני אינו מונע מלחמות קונבנציונאליות
עובדה זו הוכחה כבר מספר רב של פעמים, הן בעידן המלחמה הקרה והן לאחר מכן. את מקום הכרזות המלחמה הפורמליות בין השחקנים הראשיים, תופסות מלחמות אסימטריות (טרור או גרילה לסוגיהם), המבוצעות ע"י "פרוקסיס" (שליחים מטעם) בחסות המעצמות הנמנעות בכך מעימות חזיתי וישיר ביניהן. ברמה של מדינות כישראל, סכנתן של מלחמות אלה אינה פחותה מסכנתה של מלחמה קונבנציונאלית מן העבר. מעמדה הבינלאומי של ישראל לא יתיר לה שימוש בנשק גרעיני "כהליך חוקי" או נסבל במלחמות מסוג זה.
ב. מתי מושגת הרתעה גרעינית אפקטיבית
הרתעה גרעינית היא בראש וראשונה הרתעה; היא נבנית ואמורה להיות מושגת בסביבה ובאמצעים חריפים יותר מאלה של המלחמות הקונבנציונאליות. הרתעה אפקטיבית נוצרת, גם כאשר מדובר בהרתעה גרעינית, כאשר אין אסימטריה חריפה בין היריבים, וכאשר שני הצדדים סבורים שלאחר יכולות-נגד שאין דרך לנטרלן, והוא יפעיל יכולות אלה אם יאותגר.
בין ישראל לבין אויביה אסימטריה אדירה בשטח, בתושבים ואפילו ביכולות כלכליות הדרושות לניהול מאבק מתמשך, שעשוי להתפתח מאי-שימוש בפועל בהרתעה הגרעינית. המנהיגות הישראלית, שבנתה תלות מוחלטת בארה"ב הן בתחום הנשק הן בתחום המדיני והן בכלכלה, אינה משדרת נחישות "מוחלטת" בדבר נכונותה להשתמש בהרתעה הגרעינית שלה, אף על-פי שבמציאות הנוכחית, בה לאף אחד מיריביה אין נשק גרעיני, יכולת ההרתעה שלה אמורה להיות חד-משמעית. כאשר ייווצר מצב חדש שבו גם ליריבים יכולת גרעינית צבאית, כלל לא ברור שישראל תמשיך להחזיק בהרתעה אפקטיבית חרף יכולותיה הגרעיניות.
כאשר לשני הצדדים יכולות גרעיניות צבאיות, הרתעה גרעינית מבוססת על "יכולת המכה השנייה". פירוש הדבר כל צד שיותקף יודע לשמר יכולת תגובה אלימה שדי בה כדי לגרום לצד האחר נזק בלתי נסבל. במצב סימטרי או כמעט סימטרי, זו המציאות דה-פקטו. במצב אסימטרי, הופכת השאלה לשאלה של מודיעין, איכות המודיעין ותפיסת הקברניטים את המציאות - דהיינו: לבלתי ברורה.
כאשר מדינות מנטרלות זו את זו משימוש בנשק גרעיני, חוזר המשחק למגרש של המלחמות הקונבנציונאליות, אם לא מלחמה סימטרית ישירה אזי מלחמות אסימטריות באמצעות "פרוקסיס", חיזבאללה וחמאס, למשל.
ג. האסימטריה בין ישראל לאויביה מחייבת לקיים יכולות רב-גוניות ורב-רובדיות
בשל האסימטריה, ישראל מאולצת להחזיק יכולות הן בתחום הגרעיני והן בתחום הקונבנציונאלי. יכולות אלה חייבות לענות על מתאר איומים מרובה בכל אחד ממרחבי האיום. אסור שויתור על יכולות בתחום הקונבנציונאלי, יפתו את ישראל להפעיל יכולות גרעיניות כאשר אין בכך הכרח קיומי אמיתי.
לעמדה כזו תהיינה שתי השלכות חמורות: 1) יריביה יחתרו לנשק גרעיני ויגבירו את האיום האסימטרי עליה, תוך נטרול יכולותיה היא; 2) ישראל תתקשה לשמור על האינטרסים שלה כאשר היא פועלת בתחומים הקונבנציונאליים. בגלל האסימטריה הנ"ל, יריביה יעדיפו להביסה בשדה הקרב הקונבנציונאלי, אם לא תבוסה מלאה, אזי תבוסות מקומיות וחלקיות שמשמעותן דירדור מתמשך של מצבה בכל שטחי הקיום. הפעלת יכולת גרעינית, תעביר אותם באחת לתחום פעולה משולב, שבו יהיה מצבה של ישראל גרוע יותר. זו הייתה אחת הסיבות המרכזיות, אם לא העיקרית למדיניות העמימות של ישראל, מדיניות נבונה עד מאוד גם כיום חרף העובדה שיריביה מניחים שיש לה יכולות גרעיניות ומתנהלים בהתאם.
ד. אם תצהיר ישראל שבידה נשק גרעיני, היא תשנה את משוואת מאזן הכוחות באזור לרעתה
שינוי מדיניות העמימות עשוי להתפרש ע"י אויבי ישראל לא רק כשינוי הצהרתי אלא גם כשינוי התנהגותי. תובנה מסוג זה תוביל להתפתחויות עליהן דיברתי בסעיף הקודם. תוצאה ראשונה תהיה מרוץ חימוש, תוצאה שנייה - בריתות אזוריות נגדה ותוצאה שלישית - דחיפה להכרעות מדיניות וצבאיות בתחומים שבהם יכולותיה של ישראל אינן חזקות כפי שהן חזקות בצד הצבאי - קונבנציונאלי ולא קונבנציונאלי. זו מציאות שוחקת שרק תחריף מצוקות, ובכלל זה מצוקות כלכליות. ישראל נמצאת כיום, למרות הקשיים, בתנופה של התבססות וצמיחה. בעוד כשנות דור, יהיה מצבה איתן הרבה יותר בכל ההיבטים של הביטחון הלאומי. אל לה לדחוף להכרעות עכשיו דווקא.
ה. דרוש שינוי בעוצמת ההרתעה הישראלית שיעשה אותה אפקטיבית ואמינה יותר
הרתעה ישראלית אמיתית לעת הזו חייבת להתבסס על ארבעה נדבכים:
1. תורת לחימה אפקטיבית בטרור
2. מהלכים צבאיים וגיאופוליטיים המחלישים בהתמדה ובאופן מוחשי את האסימטריה הקיימת ואת האיומים שנבנו לאורך גבולותיה של ישראל בעשור האחרון.
3. פיתוח וטיפוח - מעשי, מחשבתי, משפטי, פוליטי, אידיאולוגי ואפקטיבי של הזכות להגנה עצמית, ובכלל זה מלחמה מונעת ומכה מקדימה כנגד איומים מתהווים. ישראל חייבת לשנות את הדיסקט שקנה לעצמו אחיזה במקומותינו במלחמת המפרץ הראשונה, ותוגבר במלחמת לבנון השנייה ובמלחמת הטילים בעוטף עזה מאז האינתיפאדה השנייה, כאילו תקיפת העורף היא נסבלת וכאילו ניתן להשלים עימה ולגונן על העורף באופן אפקטיבי נגד תקיפה טילית ותקיפת נשק תלול מסלול מסוגים שונים לאורך זמן. ישראל חייבת להחזיר סימטריה להתנהלותה ולחשיבתה, ופירוש הדבר הוא שבהסדרים, שלום ניתן כנגד שלום ובמלחמה, כל מה שלגיטימי אצל הצד היוזם לגיטימי גם אצל הצד המתגונן, ואין זה משנה מהו שמם ו/או "מוצאם". במילים אחרות: אם העורף הישראלי לא יהיה חסין, גם העורף הערבי לא יהיה חסין!!!
4. גמישות ועצמאות בתגובה לאיומים ותוקפנות. ישראל תקבע לעצמה מה ומתי, ישראל תקבע לעצמה באילו אמצעים וישראל תחליט מהו מחיר סביר לתוקפנות נגדה. אם נחוץ לשם כך להעריך מחדש את יחסה של ישראל למוסדות בינלאומיים ו/או לאמנות בינלאומיות, יש לעשות זאת בהקדם, במוצהר ובריש גלי, כביטוי נאמן לדוקטרינה החדשה.
גדולתה של מלחמת ששת הימים הייתה שיצרה במהלך גדול אחד את כל האלמנטים הללו במשולב. לכן, נתנה מלחמה זו בידי ישראל קלפי משחק חזקים למשך עשרות שנים. ובשנים אלה התאפשרו עליה, צמיחה, פיתוח, והתבססות. חלק מנכסים אלה בוזבזו בהסכמי אוסלו ובתוכנית ההינתקות. יש לומר, באותה נשימה ממש, שניצול ההזדמנויות ע"י ממשלות ישראל לא היה אופטימלי, ועל כך אין מחילה. ישראל החמיצה הזדמנות פז לחזור על המהלך, בקנה מידה מצומצם יותר אבל בדרך החלטית לא פחות, במלחמת לבנון השנייה, וזהו הכשל האמיתי והגדול ביותר של מלחמה זו. אולמרט עסק בהתקפלות ולכן לא הבין כלל את ההזדמנות שנקרתה לפניו לסלק מדרום לבנון את איום החיזבאללה ולתקן את הנזקים המאוחרים של מלחמת לבנון הראשונה. החיזבאללה הבין זאת היטב ולפיכך הוא מכין כוחות מיוחדים לתקיפה קרקעית של ישובים אזרחיים לאורך החזית בצפון, במטרה למנוע יוזמה התקפית ישראלית משוחררת מהקצאת כוחות להגנה מרחבית על אזרחי צפון המדינה.
הדינמיקה של החיים המדיניים עשויה לחייב סבב נוסף של שבירת טבעת האיומים הקונבנציונאליים בעתיד הלא רחוק וישראל חייבת להכין את הכלים והיכולות המלאות לכך, ולשם כך אינה יכולה להיות "גרעינית" ואינה צריכה להיות "מחסן נשק". (להערכתי, דבריו של דיין אותם מצטט המאמר, לא נועדו לקדם דוקטרינה של גירעון רשמי ומלא של ישראל. הם נועדו לדחוף לאותו כיוון שבצה"ל ובמקומות נוספים משלמים לו מס שפתיים כבר שנים רבות, אבל מעולם לא מומש בפועל - צה"ל "חכם", קטן ורזה; גישה לא מציאותית בישראל. מרחב האיומים עימם מתמודד צה"ל ומגוון תפקידיו הלא צבאיים והפרה-צבאיים לא יאפשר זאת בטווח הנראה לעין).
לסיכום: מתוך האמור לעיל נובע שבכדי להישאר במרחב המגרש המלחמה הקונבנציונאלית, על ישראל למנוע ממדינות עימות ישיר ועקיף השגת יכולות גרעיניות צבאיות, או לדחות השגת יכולות כאלה ככל האפשר. למניעה תורמת העמימות הקיימת ולמניעה תורמת עוד יותר הימנעות מהסתמכות מפורשת של ישראל על יכולותיה הגרעיניות, בוויכוח הכוחני שהיא מנהלת עם אויביה. זו למעשה הדוקטרינה הגרעינית המוצהרת שעמה על ישראל לצאת היום בפומבי. אליה יש להוסיף את התביעה הבלתי מתפשרת לחסינות העורף האזרחי. הימנעות מאלה או הליכה בכיוון שלעליו ממליץ המאמר פועלים לרעתה.
