החקלאות הישראלית מרוסקת

כל נושא שננסה לעסוק בתחום החקלאות יוביל אותנו לעמדת אין מוצא: 1. אסטרטגיה - אין אסטרטגיה לטווח הרחוק. אפילו לא לחמש או עשר שנים. 2. מדיניות - אין מדיניות ממשלה שממקמת את החקלאות במקום הראוי לה בכלכלה ובחברה הן ברמה העניינית כמו גם בערכית. 3. תכנון - אין תכנון כולל להתפתחות ולייצור במשקים החקלאים ובחקלאות הקיבוצית. הדבר מביא להצפת שוק במוצר מסוים וחסרון במוצרים אחרים. 4. סובסידיה - אין סובסידיה לחקלאות כמקובל בכל מדינות המערב 5. ייצוג - הגופים האמורים לייצג את החקלאים עובדים בכמה קווים מקבילים (עובדה שנובעת מן הסעיף הראשון). 6. עובדים זרים - נושא העובדים הזרים הפך ל"כלי מלחמתי" של הממשלה לנגח בו את החקלאים בפרט ואת החקלאות בכלל. 7. חינוך - אין חינוך חקלאי בבתי הספר התיכוניים ובמיוחד במועצות האזוריות. אין חינוך מקצועי בבתי ספר כמו אורט להכשרה מקצועית טכנית. 8. מחסור באספקת מזון - אין תוכנית אלטרנטיבית לאספקת מזון מהחקלאות ומוצרים נלווים לתושבי ישראל, החל מחיטה בנגב ועד לאחרון המלפפונים בתלמי יחיאל. אסטרטגיה אין במדינת ישראל אסטרטגיה שמסוגלת להצביע בפני החקלאים ובפני מנהיגי הענף לאן מועדות פניה של המדינה בשנים הקרובות והרחוקות יותר. כתוצאה מכך, איש מהגורמים האמורים להנהיג אינו עוסק במהות אלא בהישרדות. כל אחד מהמושכים בחוטים בהנהגת החקלאים סבור מן הסתם שהדרך שהוא מנחה היא הנכונה, ומושך בחוטים בכיוון שלו. איש אינו מקדיש זמן לחשיבה אסטרטגית, ניתוח דרכי פעולה אפשריות להשגת מטרה - כיצד להביא את החקלאות למקומה הנכון בתכנון הלאומי? אין מנהיג אמיתי שיהיה מסוגל להטמיע ראייה ואסטרטגיה לוחמנית לטווח ארוך. אפשר לומר בצער שזו הסיבה העיקרית למצב העגום של החקלאות. מי שאמור היה לעסוק בכך במשך תקופות כהונתם - מזכירי תנועות ההתיישבות, יו"ר התאחדות האיכרים, יו"ר התאחדות חקלאי ישראל, מזכירי המועצות והארגונים לירקות ופירות, מנכ"ל מועצת הצמחים במשרד החקלאות (אחרי שהוריד מכוחן של המועצות הייחודיות) ועוד כמוהם, כולם אולי אנשים נחמדים, אבל בלשון העם - מתנהגים כפקידים מן השורה - ללא ההתלהבות הנדרשת למכור רעיון. ללא יכולת הובלה..במצב הקשה של החקלאות של היום צריך שיפעלו כגדולים, ממש כמו אריק שרון כשר החקלאות! וזה בדיוק מה שחסר לנו. מהן המשמעויות של "אין אסטרטגיה"? החשובה ביותר, לדעתי, היא זו שאמורה להחזיר לחקלאות את המיקום החשוב שלה בעתיד המדינה. מה חשוב יותר למדינת ישראל-ייצור חקלאי וכל הנילווים, אחזקת אדמותיה וחלוקתן תחת תכנון ארוך טווח לבנייה, חקלאות ואיזורים ירוקים, או שמא "יצור אחר”... לא שמעתי למשל, את ראש הממשלה מתבטא בשלוש השנים האחרונות ולו פעם אחת בנושא חשיבות החקלאות לעתיד העם היושב בציון. יתכן שזוהי תוצאה של חולשת השרה הממונה אבל היכן יועציו המכובדים? הוא פשוט איננו מודע לעובדה שכתוצאה ממחסור בחקלאים יתכן מצב, בתוך פחות מעשר שנים, שישראל תהיה במצור של אספקת מזון. לא נוכל כחקלאים לייצר את התצרוכת המקומית והמדינה תהיה תלויה בחסדי אחרים. ומיותר לציין כמה, במיוחד בימים אלה, אוהבים אותנו בעולם. מדיניות מצב של "אין מדיניות ממשלה" בעשור האחרון ובמיוחד בתקופת כהונתם של שני השרים הקודמים שמחון וכץ הביאה להתדרדרות, התפרקות מנכסי עבר ומורשת, ובעיקר לירידת מספר החקלאים בתוך כעשר שנים מ-25,000-30,000 משפחות לכ-5,000 משפחות בלבד. זאת הייתה הטעות הגדולה ביותר של שני השרים המושבניקים. כתוצאה מחוסר אסטרטגיה ומדיניות קלוקלת הם ויתרו על כוח ציבורי עצום שיכול היה לעמוד לצידם במאבק על עתיד החקלאות. הוויתור היה אפילו ברמה הפוליטית כי היה כאן הפסד גדול של אלקטורט לשניהם - כל אחד בתקופתו. שלושים אלף משפחות היוו לפחות 200 אלף בוחרים!? אין מדיניות ממשלה לנושא החקלאות - זאת עובדה. ואם יש חומר כתוב והחלטות, איש איננו מודע לקיומם ובוודאי שלא בממשלה. נהפוך הוא - הממשלה התפרקה מכל נכסיה החקלאיים החל ממדיניות קודמת, מערכים ושורשים, דרך תוכניות שונות וכלה בעבודה. הדבר היחיד שליבו עדיין מתפקד הוא נושא המחקר אבל גם כאן אין מדיניות. כל חוקר שהצליח לפתח משהו עבור המדינה ובתקציביה, במוקדם או במאוחר יפוטר או יעזוב את המשרד, או שסתם ימכור את רעיונותיו תמורת כסף למדינות אחרות במסווה של ייעוץ חקלאי. כך גם מפסידים שווקים בחו"ל למוצרים ישראלים ומגבירים את התחרות. איש אינו שואל האם המדיניות של הממשלה בנושא זה מספקת כלים מתאימים לחקלאים להתמודד עם ייצוא או ייבוא. מאחר שהממשלה מעמיסה יותר ויותר על כתפי החקלאים היא איננה מאפשרת להם לעמוד בתחרות מול מדינות כמו צפון אפריקה, ספרד ופורטוגל, ואחרות. למערכת הזו אין ראש ואין זנב. אין תימה שישראלים אינם רוצים עוד בעבודה חקלאית. אין כבוד שם בשדה. ובשביל הכבוד צריך לעבוד קשה מאוד. דוגמה להחלטה שנבעה ממדיניות - רק לפני שנתיים הוחלט על מדיניות סיוע לחקלאים פעילים ברכישת ציוד שימלא מקומם של פועלים זרים! רמת הסיוע נקבעה לפי גודל השטחים המתוחזקים ע”י החקלאי. מה עניין שמיטה להר סיני?! איזו החלטה מטופשת?! עדיין לא נולד החקלאי שישחרר ויזה של עובד זר תמורת ציוד! מה, אתם לא יודעים את זה? מי יפעיל את הכלים שבהם ציידתם את החקלאים? בתוך שנה מההחלטה ההיא מדינת ישראל כבר שלחה לבתיהם של מאות חקלאים חוקרים מטעם מבקר המדינה לבדוק את אמינות ניצול המענקים הללו? נו, תגידו אתם איך זה נראה בעיניכם? האם זה מצביע על ראייה כוללנית של מדיניות או טיפשות לשמה! תכנון עקב ההפרטה בתנועות ההתיישבות, וכתוצאה מלחצי מינהל מקרקעי ישראל העומד על הגדר כנשר המחכה ל"טרף קל", נאלצים הקיבוצים והמושבים להחכיר קרקעות חקלאיות לגורמים פרטיים על-מנת לעבד אותם, ללא תכנון ובשיטת המחטף. מצב זה מערער את אושיות התכנון בישראל. בעבר היה תכנון ממשלתי מרכזי לחקלאות. חקלאים הגישו בקשות לנטיעות לגידולים מסויימים ומשרד החקלאות, בכלים של פעם, דאג לתכנון הכמויות הנדרשות לשוק המקומי לעומת הייצוא, וקבע את מכסות הנטיעות או השתילות לכל גידול, וכמובן את קצב הגידול של כל ענף וענף. כיום אין תכנון בשום ענף. המשק החקלאי התחלק בין כמה מאות חקלאים גדולים. לידם קיימים עדיין כמה אלפי חקלאים קטנים ובינוניים. עיקר האדמות, כוח המים, והתקציבים מרוכז בידי הגדולים. אלה מרבים לחכור קרקעות במאות ואלפי דונמים ושותלים או נוטעים מסות אדירות של ירקות או פירות. בכל הנוגע לגידולי פלחה כמו חיטה ושעורה אין בעיה - כל המרבה הרי זה משובח. בפירות וירקות חשוב ביותר התכנון. מטבע הדברים למשרד החקלאות של היום אין יותר כוח להתמודד עם היצור הענק. הגולם עלה על יוצרו. וכך קורה שבשטח כל דאלים גבר! כל מי שחזק מצפצף ועושה כרצונו. רק לפני כשלוש שנים ניטעו בארץ בו-זמנית אלפי דונמים של רימון. חקלאים לקחו הלוואות למימון בהנחה שיש לאן לשווק את הפרי. אבל בינתיים קרסה אגרקסקו ואין לה עדיין עד היום תחליף השווה לרמתה. מעניין מה יעשה חקלאי ששכר למשל את אדמות "חוות הזרע" במסמיה -ונטע כ 400 דונם רימון? הלוואות מבנקים ואפילו מענקים מהמשרד לא יסייעו כשאין לאן לשווק במחיר סביר. וזו תוצאה של חוסר תכנון! כמו עשרות רבות של חקלאים עד היום, יתכן שגם הוא ייפול בסופו של דבר אפיים ארצה. משק חקלאי הוא עסק לכל דבר, וכשהוא גדול בהיקפים כאלה הוא תעשיה. מנהל גרוע יהפוך את הענק לחגב הזקוק לחילוץ פיננסי. גדולים ממנו נפלו, אבל בחקלאות המצב שונה. הערבויות אינן של חברות אחרות כמו אצל הטייקונים. הערבויות הן ברוב המקרים עצמיות - שלנו עצמנו, על כל המשמעויות! במערכת מתוכננת מראש, אסור שמצבים כאלה יישנו. סובסידיה זהו כלי ממשלתי להביע הערכת הממשלה לנושא מסוים. בכל מדינות המערב קיימת סובסידיה ממשלתית לחקלאות שנעה בין 15% -40% תלוי באיזו מדינה. במדינת ישראל יש סובסידיה להייטק - למשל, 600 מיליון ש"ח לאינטל ולא בפעם הראשונה. דולר מול דולר - כמה זה? -50% סובסידיה. אין לנו מאומה נגד אינטל - להפך. אבל זו רק דוגמה להבנת הנקרא. תפקיד הסובסידיה במקרה שלנו הוא להבטיח מקורות עצמיים של מזון לתושבים ובמיוחד ירקות, פירות, דגים, בשר ולחם ומה לא כלול בכך. כמעט כל מוצרי המזון קשורים מזווית זו או אחרת בחקלאות. הילדים של היום כל כך התרחקו מהחקלאות עד שאינם יודעים אפילו כיצד מגיעים הביצה והלחם לשולחן או העגבנייה והמלפפון שגדלים לדעתם בסופרמרקט! כל ממשלה חייבת להבטיח מראש את ביטחונם של העוסקים במלאכת הקודש של עבודת האדמה ובכך יבטיחו גם את הזנת תושבי המדינה בימים כתיקונם ובמיוחד בימי מצור. הסובסידיה מקלה על החקלאים אך מבטיחה את המשך העבודה בענף של כל מי שמתלבט. כל החקלאים אנשי עבודה. חרוצים וסמל ליהודי הישראלי המתחדש! החקלאים אינם מחפשים אחר טובות ומענקים. הממשלה חייבת להוריד מיסי יבוא על מוצרים המשרתים את החקלאות, להוריד את מס הבלו על הדלק והסולר, לבטל את המסים הנגבים מהחקלאים על העסקת עובדים זרים ולהשתמש לשם כך בסובסידיה ממשלתית. זו מדיניות שתצמיח עתיד בטוח לחקלאות ולמדינה. ו- 40% סובסידיה אינה מטרה רחוקה מהמציאות. זו איננה פעולה שבמותרות. זו חובה אלמנטרית שנעלמה מעיני ממשלת ישראל במיוחד בשנים האחרונות. היא תשתנה רק כחלק מהשינוי במדיניות הממשלה לנושא החקלאות. ואל תספרו לנו שאין כסף - עובדה, יש! למגרון נתתם רק עכשיו 30 מיליון ש"ח מבלי להניד עפעף. בדיוק סכום כזה הקצתה המדינה למשרד החקלאות לשנה זו לכל הארץ לחידוש ציוד חקלאי באמצעות מענקים. ממש כמו לכמה משפחות מצוינות של נערי הגבעות...במגרון. אצלנו הם יהיו חייבים להניד עפעף כי בקרוב לא יהיה ייצור חקלאי בישראל! ייצוג מאחר שאין אסטרטגיה מסודרת ודרכי פעולה המקובלות על כל הארגונים החקלאיים, ייצוג החקלאות והחקלאים בפני מוסדות המדינה הוא כישלון אחד גדול. כל הארגונים כולם סובלים מאימפוטנציה כרונית. האמונה בדרך והלוחמנות להגשמת הרעיונות אינם עוד נחלתם. אם מישהו רוצה להרים את הדגל הם מוצאים את הדרך לתמרן אותו שיישב בשקט וישאיר להם את המשימה לשכנע שרים...לא אנקוב בשם זה או אחר כי זה ממש לא רלוונטי, אבל זו תופעה כרונית שמשפיעה על חיי החקלאים בשלב זה, אבל בתוך כמה שנים תשפיע על חיי כל תושבי ישראל. הגיל הממוצע של החקלאים הוא 55 ויש אומרים אפילו 60. זה לא נבדק מדעית וסטטיסטית אבל אין חקלאי שלא שם לב לכך במיוחד בכנסים של חקלאים. מספרם של הצעירים הממשיכים דרכם של הוריהם בחקלאות בטל בשישים. יותר ויותר חקלאים מרימים ידיים בשנתיים האחרונות כתוצאה מלחצי הממשלה ובמיוחד של אלי ישי שר הפנים, משרד התמ"ת ומשרד האוצר בראשותו של הפרופסור שטייניץ. שניים משלשת השרים ניתן לומר עליהם בפה מלא שהם אינם מבינים כהוא זה בחקלאות, אבל על הקשיים שהערימו עלינו נשלם במשך דורות. עלינו להחליף את הייצוג שלנו בגופים השונים באנשים טריים ונכונים למלחמה על האדמה - פשוטו כמשמעו. להחליפם בכל הארגונים ולגבש בהשתתפותם נציגים שיהיו מקובלים על כולם על-מנת שאלה יהפכו לדוברינו בעתיד בקרוב. אחד שיוביל והיתר איתו. במשך כמעט מאה שנה הייתה ההתיישבות החקלאית בתוך גבולות הקו הירוק נושאת הדגל בערכים, בהתנדבות, בעבודה עברית, ובאנושיות. אין לנו כוונה לוותר על מעמדנו זה! עובדים זרים יש חקלאים שאולי יכעסו על הדברים הבאים, אבל אבקשם לקראם עד סופם. עניין העובדים הזרים הוא רק סימפטום של בעיה. זו איננה הבעיה! הגדרתי כבר למעלה את הבעיות העיקריות של החקלאות. הממשלה בכלל ומשרדי הפנים והאוצר בפרט משתמשים בעובדים הזרים ככלי להילחם במה שנשאר מהחקלאות בישראל, ולנגח את החקלאים שהפכו ל"נטל על האוצר”! אין להם פיסת הערכה למקצוע העתיק ביותר בעולם (אחרי הזנות). הם מבזים את החקלאות מכיוון שאינם יודעים עליה ולא כלום. הייתי ממליץ לשניים הללו וגם למי שעומד בראש הממשלה ללמוד משהו ממנהגי שכנינו המכובדים הערבים. הם יודעים להעריך אדמה. לתת לה כבוד ולא רק לצרכי בנייה וספקולציה, אלא גם ובעיקר לחקלאות. אבל, אם וכאשר יפול להם האסימון, כאשר שר האוצר ישמע שהוא נדרש לאשר 2.5 מיליארד דולר לצרכי יבוא מאה אחוז חיטה ומאה אחוז ירקות או פירות לישראל, ולשם כך הוא יצטרך להשפיל את עצמו ואת ראש ממשלתו בתחינה לייצרנים אחרים מכל העולם, יתכן שחרטה תציף את ליבו, אבל אז זה עלול להיות מאוחר. העובדים הזרים באים לישראל מרצונם החופשי, הם רוצים להרוויח יפה בארץ כדי להתחתן בתאילנד עם נשים מקומיות, ולא כדי להצטרף בישראל לזרם אורתודוכסי או רפורמי או קונסרבטיבי ולשנות את הדמוגרפיה הגזענית של אלי ישי. הם האחרונים שרוצים זאת. לאמיתו של דבר תמיד אמרתי בהרצאות שלי שלא יזיק לגנום היהודי להתערבב קצת עם זה התאילנדי - זה יוסיף המון לאיכות האנושית של היהודים בכלל והישראלים בפרט! אבל זה לא העניין כאן. אם תהיה אסטרטגיה מוסכמת ומדיניות ברורה העובדים הזרים יהיו רק גרעינים ובוטנים בסוף הארוחה. הממשלה תאשר את כל הדרישות שלנו כי הם יהיו רק קצה הקרחון של מה שמגיע לחקלאות. בלאו הכי ישראלים פרופר לא יגיעו לעבודה. ובקצב הזה כשביבי עושה כל יום שלום בפיו בלבד עם השכנים, גם פלשתינים לא יגיעו באלפיהם. כי אנחנו לא רוצים אותם כאן ובביתנו, כל זמן שיש מתיחות בין העמים! בלי פועלים זרים אין עתיד לחקלאות, ולא רק בישראל. זוהי תופעה בינלאומית החוזרת על עצמה בכל מדינות המערב ואולי תופתעו - גם במדינות כמו ירדן, לבנון, עירק ואחרות. גם שם עובדים זרים והמקומיים מנהלים את העבודה. חינוך פרק החינוך הוא אחד מעמודי התווך של החקלאות. ללא הצבתו של החינוך במקום הראוי לו בבתי הספר התיכוניים בכלל ובמועצות האזוריות בפרט אין עתיד לדור המשך בחקלאות. אם אין עתיד - המשמעות היא שלא תהיה אספקת מזון הקשור כולו בחקלאות מתוצרת ישראל. החינוך בנפשנו. אם רוצים להציב את החקלאות מחדש במקומה הראוי יש להתחיל ממנו. הן חינוך חקלאי והן טכנולוגי. מה זה רע אם תלמיד תיכון יבחן לבגרות במקצוע אגרונומיה למשל. מעניין אם שרת החקלאות הנוכחית קיימה אי פעם דיון עם שר החינוך בעניין זה? אני לא שמעתי? ואתם? איך מחזירים את הגלגל אחורנית לימיה הנפלאים של החקלאות? זה דיון שצריך להיערך תחת הכותרת של אסטרטגיה. חייבים להשתתף בו המוליכים את הענף במשותף עם נציגי החקלאים ולא בהכרח מן החזקים שבהם. כי הם אינטרסנטים! ויש סתירה במהות השתתפותם כמסה בצוותים שכאלה אלא רק בייצוגם היחסי. מחסור באספקת מזון המשמעות היא שאם חלילה תתגשם הנבואה המרה עלול להשתרר רעב בישראל המודרנית! תארו לעצמכם שגם ארה"ב ידידתנו הנאמנה תאמר לנו, בבושת פנים, אבל תאמר, "עניי עירנו קודמים" ולא יוכלו לספק לנו את כל תצרוכת החיטה כולה, אלא רק חלקה. אם לא ברור לכם- אם אין חיטה אין קמח. ולאלי ישי- "אם אין קמח אין תורה”. לא יעזור לך מאומה! שמעתי לאחרונה דווקא את מנכ"ל משרד החקלאות יוסי ישי במשרדו מדבר על הנושא בדאגה רבה. אכן זה הרשים אותי כי בפעם הראשונה שמעתי דווקא אחד מקובעי המדיניות מדבר על אסטרטגיה - כיצד, לכפות על הממשלה להעלות את דרגת החשיבות של החקלאות ובאילו אמצעים. לא נותר לנו אלא לאמץ אותו בדרכו שיצליח להתגבר על המכשולים. אבל זה יהיה רק צעד ראשון לקראת הגשמת המטרות שדיברתי עליהן והן העיקר. לאחר שיקבל (אם בכלל) אור ירוק, הוא חייב להיות מוכן אתמול עם תוכנית מגירה בסגנון המפורט לעיל. למיטב ידיעתי אין לו עדיין מסמך כזה מוכן לפעולה,שאומץ גם ע"י כל הגורמים הרלוונטיים.