מחלוקת התגלעה בין נישום לבין רשויות מיסוי מקרקעין ביחס לחיובי המס על עסקה במקרקעין. הנישום הגיש ערר לוועדת ערר שליד ביה"מ המחוזי בתל אביב והפסיד. הנישום הגיש על פסק הדין ערעור לבית המשפט העליון אך בינתיים נדרש לשלם את סכום מס השבח שבשומה. האם רשאי הוא לעכב את תשלום המס?
שאלה זו התעוררה לאחרונה בפני ביה"מ העליון בע"א 7303/12 פיננסטיק נ' מנהל מיסוי מקרקעין. הנישום, שיוצג ע"י עו"ד אופיר סעדון, טען כי הגשת הערעור מעכבת את חובת תשלום המס עד להכרעת ביה"מ העליון בערעור. טענה זו ביסס הנישום על נוסחו של סעיף 91 לחוק מיסוי מקרקעין כפי שהיה קודם לתיקון 70 לחוק משנת 2011. לעומתו, טען מנהל מיסוי מקרקעין כי יש למחוק את הערעור הן מטעם פרוצדורלי והן מטעם מהותי. מטעם פרוצדורלי, מאחר שהנישום לא פנה תחילה בבקשה לעיכוב לוועדת הערר שנתנה את פסק הדין.
מבחינה מהותית, מאחר שמאזן הנוחות נוטה לטובת המדינה, ובדומה לפסיקה אחרת בענייני מס, אין חשש כי המדינה לא תוכל להשיב את הכספים אם וככל שתפסיד בערעור. עוד טען מנהל מיסוי מקרקעין שיש להחיל על המקרה הנדון את הוראות סעיף 91 לחוק מיסוי מקרקעין כנוסחן לאחר תיקון 70, נוסח הקובע במפורש כי לאחר פסק דינה של ועדת ערר ישולם המס בתוך 45 יום, זולת אם קבע ביה"מ העליון אחרת. לגישת המנהל, אף שהוראות תיקון 70 חלות על מכירות החל מיום 31.3.2011 ואילך (ואילו בענייננו מדובר במכירה מוקדמת יותר), הרי שיש להחילן בכל זאת בנסיבות העניין, מאחר שהינן בעלות אופי "דיוני".
הכרעה מאוזנת בין הצדדים
בית המשפט העליון הכריע באופן המאזן בין טענות שני הצדדים: מנימוקי ביה"מ משתמע שהתקבלה טענת הנישום לפיה סעיף 91 בנוסחו הקודם אפשר עיכוב ביצוע אוטומטי, אם כי בכפוף להפקדת ערובה. זאת, בשונה מהדין הכללי ופסיקה קודמת בערעורי מס, שצמצמה מאוד את אפשרויות העיכוב. כמו-כן נטה ביה"מ לקבל את עמדת הנישום גם ביחס לכך שיש להחיל את נוסחו החדש של סעיף 91 רק על עסקות החל מיום 31.3.2011. מאידך-גיסא, הדגיש בית המשפט את החשיבות שבקשת עיכוב תוגש תחילה לערכאה שנתנה את פסק הדין, וכן את חשיבות הכללת נימוקים וטענות ביחס למאזן הנוחות וסיכויי הערעור להתקבל.
כתוצאה אופרטיבית המאזנת בין השיקולים, קבע בית המשפט כי הבקשה לעיכוב ביצוע תתקבל, אך זאת רק אם תופקד ערבות בנקאית להבטחת תשלום המס השנוי במחלוקת.
