עבריינים במדים

חיים תחת שלטון עוין אינם קלים ולעיתים כמעט שאינם נסבלים, אך גם במציאות קשה שכזו סבורים היינו בתמימותנו שיש גבולות, קווים אדומים אם תרצו. מתברר שאין! ככל שמדובר ביהודים ישנה הפקרות מוחלטת וכמעט שאין קווים אדומים. לעניות דעתי אך בנס לא שפכו עד היום שליחי החונטה השלטת דם יהודי יקר. יש להבהיר כי בהתייחסי ליהודים כוונתי לכל יהודי מאמין שחזותו מעידה עליו שהוא כזה. כיפה קטנה או גדולה, ציציות , זקן ופאות, טליתות תפילין וסידור. ככל שהיהודי התורן מושא ההתעללות יהיה עם יותר מאפיינים כאלה, כך מצבו רע יותר וכך מידת הסכנה הנשקפת לו משליחי החונטה היא מוחשית וגדולה יותר. בשנים האחרונות נתקלנו בהרבה תופעות של התעללות כוחנית ואלימה. מכות הן עניין של מה בכך. לעת מצוא ועל-פי הצורך החולני של הסוטה התורן במדים נתחבו אצבעות לנחיריים על-מנת לקורעם משל היו כרעי עוף. התעמרות ביהודי אזוק, כפות ואף מוטל על הארץ בחוסר ישע גם היא חביבה על בעלי המדים השחורים. כך ראינו במצבים כאלה בעיטות בראש, בבטן ובאיברים אינטימיים, התזת גז פלפל בעיניים, השלכה מגגות ומה לא ... פוגרום ביהודים לא רק הזכויות, גם הגוף היה למרמס. כולנו זוכרים את הפרש שדרס עם סוסו את יהודה עציון בעמונה, את הצורר המכה באלתו השלופה בראשיהם הגלויים של נערים ונערות באחד הבתים שם, את הנערה האמיצה העומדת וחוסמת בגופה דבוקה של קלגסים ששים אלי קרב. פוגרום ביהודים, אין מילה יותר מתאימה, מצטער... מי שלא נכח בכינוס אותו ארגנה אורית סטרוק במלון קיסר בירושלים לאחר הפוגרום בעמונה לא יכול לשער בנפשו את גודל הזוועה. עמדתי שם המום וכואב כשעוברות על פני נערות עם גפיים מגובסות, נערים שראשיהם גולחו ותפרים גסים מעידים על עוצם יד המכים בשחור וגם על קושי האלה והלב... מבטים מיוסרים, כואבים וגופות דואבות ופצועות. כך נכנסו בסך נערות ונערים מפצועי הפוגרום ההוא, חלקם נתמכים על-ידי חבריהם וחברותיהם וחוויות זוועה חרוטות בנפשם הצעירה, התמימה. העיניים המיוסרות סיפרו את הסיפור כולו. המשותף לכל קרבנות האלימות הזו הוא יהדותם. זו ולא שום דבר אחר. היא היא הסיבה לסבל אותו עברו מידי הסדיסטים במדים השחורים/אפורים. כאלה השואבים הנאה גלויה מנגיחה בקסדה בפניו של נער יהודי זך, כאלה החומדים את בנותינו ונשותינו ומתעללים בהן מינית, כאלה המופיעים למחוזות האימה שהם יוצרים בכוונת מכוון ובזדון, עליהם מעידה העובדה שהם אינם עונדים (כנדרש על-פי חוק) תגי זיהוי זאת על-מנת שיקשה למצות עימם את הדין. כשלוחי מאפיה לכל דבר ועניין מלאכי האלימות והחבלה האלה אינם עונים לשאלות המופנות אליהם. מבטם מנוכר ורחוק וחזותם ושפת גופם מזרים אימה ואלימות לשמן. הכוח אותו הם מפעילים ללא כל צורך הוא ביטוי לנחיתותם המוסרית, לרדידותם הערכית ולמידת הספק המתעורר לגבי היותם בני אדם שלב פועם בקרבם. כל חטאם הוא אהבתם לארצם רק היום פורסם בערוץ 7 סרט ובו ניתן לראות כיצד הקלגסים ערלי הלב מונעים הגשת מים לנערים בני עשרה שהשמש קופחת על ראשיהם, מתבטאים באלימות ובצורה מאיימת כלפי נערים שכל חטאם הוא אהבתם לארצם ונכונותם להפגין עבורה. אחד המפקדים הגדיל לעשות וציווה בקולו פעם אחר פעם "להרוג אותם, להרוג אותם" בהתייחסו לילדינו כמובן. ובמדינת כול אזרחיה הצדק לא נעשה וברי גם שלא ייעשה. הפושעים אינם מועמדים לדין אלא במקרים יוצאים מן הכלל, מח"ש גוררת רגליים ואיננה ממלאת את תפקידה/יעודה. ניכרת בעליל מגמה של טיוח וחיפוי על הפושעים. באותם מקרים יוצאים מן הכלל בהם הפושעים מועמדים לדין הם מקבלים עונשים סמליים ו/או מגוחכים. אינני יודע כיצד אך יש לשים קץ לתופעות הנ"ל ומיד. באם לא יימתח על ידינו הקו האדום שנחצה מזמן נגיע חלילה וחס למצב שכוחות הביטחון ישפכו דם יהודי במדינת היהודים. כבר היינו קרובים לכך וכזכור בחוות גלעד ירו חימוש כזה או אחר (נטען שלא קטלני) בכינון ישיר לעבר יהודים. שפר מזלם של אלה בני דורנו שכן כזכור, בעבר הרחוק יותר, פיקד יצחק המנוח על רצח יהודים באלטלנה. כאן עוד לא היה רצח כזה אך גופם ונפשם של ילדינו הטהורים היו למשיסה בהפגנות, בהחרבת ישובים, בבתי כנסת בו חיפשו מפלט והדוגמאות רבות. כל מבוקשנו הוא שמדינת היהודים תלחם באויביה ולא בנו. בקשה צנועה, הלא כן?