ראשית אני מבקש להדגיש שוב את התנגדותי הנחרצת לפעולות המבוצעות תחת הכותרת "תג מחיר", מכל סיבה שאני יכול להעלות על דעתי: מוסרית, חוקית, עקרונית, אפקטיבית ופרקטית, התג-מחיר הזה אינו תורם בשום קטגוריה הגיונית. הוא מזיק מכל בחינה; הוא לא מונע את הטרור הערבי; הוא עשוי להגביר אותו ונותן לטרור הערבי הרצחני כמעט מעמד שווה ערך, סיבה ותרוץ וכמעט לגיטימציה, וכמובן נשק פופוליסטי לשונאי ישראל על דרגותיהם מבית ומחוץ. כל זאת תוך פגיעה אנושה בלכידות ושלמות המחנה הלאומי במאבקו על דעת הקהל בארץ, גורם קריטי וקובע במדינה דמוקרטית, וטוב שהיא כזאת. כל זה כמובן תוך פגיעה בתדמיתה וערכיה של ההתיישבות ביש"ע ושל הציבור הדתי לאומי ככלל.
מכאן לצד השני של המטבע, הצד של הכוחות האמורים לעצור, למנוע ולמגר את התופעה. בלתי ניתנת להבנה העובדה כי עד היום לא נתפסו והועמדו לדין המבצעים של הפעולות. גם שרות הביטחון הכללי וגם המשטרה, מגנים בחריפות את התופעה פעם אחר פעם תוך אימוץ המותג טרור והפעם הטרור היהודי. קשה לקבל את התייחסותם הקשה וההקבלה של החומרה מול אוזלת היד, גם אם מאחורי המבצעים לא עומד ארגון ממשי אלא התארגנויות ספונטניות.
השוואה חסרת שחר לטרור
אני מבקש להעלות אפשרות שבמבט ראשון אולי נראית מרחיקת לכת והזויה משהו לכאורה, אך בהסתכלות לאחור, מבחינתי בזעם ובכאב, היא לגמרי אפשרית. היא כבר מומשה פעם. מקוממת הכוונה ליצור מערכת של גינויים, הכללות והשוואה חסרת שחר בין טרור פלשתיני רצחני ללא הבחנה, ממוסד שיטתי ואידיאולוגי כמכשיר עיקרי לפתרון הסכסוך לבין כתובות נאצה, פוגעות ככל שיהיו, ואפילו שריפת דלת או שטיח במסגד, מעשים חמורים אך תוצאה של תסכול ומחאה. צריך לפעול בנחישות למניעתם אך ללא השוואה חסרת שחר ובסיס לטרור.
בימי אוסלו העליזים ב"מזרח התיכון החדש" של אז, לפני התחדשותו הנוכחית החדשה ולאור ההתנגדות שהייתה למהלך בקרב חלקים גדולים באוכלוסיה וכמובן בהתיישבות ביהודה ושומרון, גייס השב"כ משתפי פעולה והחדיר סוכנים לתוך האוכלוסיה המתנגדת למהלך. תפקידם היה לא רק לדווח אלא ליצור יוזמות של פעילות פרובוקטיבית כדי לתעל את גורמי ההתנגדות לפעולות חריגות ולהציג את ההתנגדות לפשעי אוסלו כהתנגדות חתרנית לא נורמטיבית ולא דמוקרטית. אחד מבחירי סוכני המוסד המושתל היה אבישי רביב שכינויו בשב"כ היה שמפניה, שיזם וביצע פעולות חריגות, כולל קשר עם
יגאל עמיר רוצח
יצחק רבין ז"ל. אחרי לחץ ציבורי מתמשך הוא הובא לדין על אי מניעת רצח רבין אך זוכה, זיכוי צפוי לאור המאגר האינפורמטיבי שהיה ברשותו ושהיה עשוי לסבך את בכירי השב"כ שהוא היה שליחם.
אבל צריך אשם. נמצא התחליף הקלאסי - מרגלית הר שפי, מכירה את יגאל אמיר וגרה בשומרון. היא בטח ידעה, ואכן נשפטה ונמצאה אשמה על אותה עבירה של אי מניעת הרצח, אותה אשמה שזוכה ממנה מפעילו של יגאל אמיר סוכן השב"כ אבישי רביב . (לימים הודו ראשי השב"כ שההאשמה הייתה מופרכת, אך איש לא טרח לבטל את ההרשעה בדיעבד, וכמובן איש לא פיצה אותה על הפגיעה הקשה בה).
יש אומרים שידוע לשב"כ מי הם מבצעי תג המחיר, אך חשיפתם והעמדתם לדין יחשפו בהכרח את מקורות המידע, דהינו את הסוכנים השתולים. אמירה מגוחכת. הרי לשם מה הם שם? האם אין הנזק בתג המחיר שווה את הנזק בגילוי המקורות? הרי צריך היה להוריד את גובה הלהבות! זו הוכחה ניצחת כי יש חוסר פרופורציה בין הערכת הנזק והמשקל האמיתי של תג המחיר לבין ההצהרות הבומבסטיות והדאגה המזויפת המוקרנת לתקשורת ודרכה לציבור. זה מעיד לכאורה על כוונת מכוון בהשתלבות המערכת הביטחונית במגמה המתמדת של השמאל הישראלי להשחרת הציבור הנאבק על הארץ.
