ישנם פה חוגים, עמותות ועימותים של ישראלים נאורים וליברלים שאי-אפשר להטיל ספק במניעיהם. טובת האדם באשר הוא אדם, על שלל ומכלול זכויותיו - מול עיניהם. בחירוף נפש הם נלחמים למען אידיאליים אנושיים אוניברסאליים והמוסר שלהם חובק עולם ומלואו.
נכון, לנו - אנשים מיושבים בדעתם, מנוסים אבל אולי לא נאורים - יש השגות גם על מהותו ומשמעותו של המונח המקובל "מוסר". כי מהו מוסר?
אני מעוניין להביא את דבריו של פרופסור נאור שבודאי מקובל מאוד על הנאורים כי הרי הוא האיש שהטביע בהוויה שלנו את המונח יודו-נאצים. והוא זה שאמר כי בכל מקום ובכל תקופה המוסר משתנה. מוסר, בקיצור, זה פונקציה של גיאוגרפיה והיסטוריה. אי-אפשר להשוות בין המוסר של, למשל, היטלר, צ'רציל, קיסר יפן, לנין והמשורר אסף בתהילים.
לכך אפשר להוסיף שגם האמת וגם הצדק הם יחסיים. קל היום להשתמש במושג היחסיות כי איינשטיין בנה תיאוריה שלמה עליו והתיאוריה הזאת, הפלא ופלא, הינה מדעית.
ולכן, אומרים הרבה אנשים יהודים טובים שחיים בינינו או שאנו חיים ביניהם - שיש מה לדבר על הנכבה ועל השואה הפלשתינית ב-48' ויש להטביע את החותם שלה בתוכנית הלימודים של מדינת ישראל – מדינה של יהודים רחמנים בני רחמנים. אחרים הולכים צעד קדימה לעבר הקידמה האנושית ותובעים להקים פה מדינת כל אזרחיה ולא לזייף. וכן הלאה... מה איכפת להם שיש בסביבה עוד שישים וכמה מדינות של ערבים לחלוטין ועוד כמה מוסלמיות וחצי מוסלמיות. אנחנו הרי בודקים את עצמנו והבדיקה שלנו את עצמנו חייבת – אבל ממש חייבת – להיות אמת מוחלטת, טוטאלית. כי אחרת אנחנו פשוט מזייפים...
אולי לא תאמינו אבל ישנם כאלה שנוסעים לאפריקה (מי מממן אותם?) ומאיצים (גם בתמיכה כספית) במסתנני עבודה פוטנציאליים להגדיר עצמם כפליטים ולנדוד בדרך המפרכת לגבול המערבי של מדינת היהודים ולבצע חדירה בכל אמצעי המניעה. זה הכל בגלל הכוונה הטובה, האלטרואיסטית והאנושית שלהם לזרז את הקמת המדינה של כל אזרחיה באשר הם בארץ ישראל.
עכשיו התחוללה דרמה קטנה, כולה מוניציפאלית, באילת, בבית הספר שבו לומדת גם נכדתי. בית המשפט העליון החליט שילדי מהגרי העבודה – או הפליטים, מסתננים – או מה שהם מבחינה חוקית, חייבים גם הם אינטגרציה. אבל את האינטגרציה לא ניתן לבצע בבית הספר בשכונה שבה הם מתגוררים שלושים נפשות בדירה (גם פה דורש בית המשפט אינטגרציה?) ולכן העבירו את הילדים המסכנים, חפים מכל פשע, לבית הספר בשכונת מערב 7, מרחק רב ממקום מגוריהם. כי ההורים בשכונת מגורי הפליטים איימו לשרוף את המועדון, את בית הספר ואולי גם את העירייה אם הילדים האלה יופיעו בבית הספר השכונתי (תג מגור)...
במערב 7 אין כל חדש ואין איומים כאלה. זו שכונה אנינה ובה מתגוררות משפחות נורמטיביות – אם אתם מבינים היטב את הנרמז במונח הזה. שכונה שלא משחקת באש - והעירייה כמובן יודעת. עכשיו העירייה מתעסקת גם בארגון הסעה קבועה לאותם ילדים חפים מפשע, כי איך יגיעו לבית הספר המרוחק שלהם?
למרבה הפלא הזדעקו גם ההורים במערב 7 וקיימו ישיבה סוערת עם הנהלת בית הספר ועם נציגי העירייה ומשרד החינוך הצבועים. למה צבועים? כי עד אתמול יצאה העירייה נגד המהלך הזה שדורבן בעיקרו על-ידי ארגונים תל אביביים לחופש הפרט וזכויות האדם במקומות אחרים. גם הממשלה ומשרד החינוך היו כידוע נגד המהלך הזה. אבל עתה, לאחר פסיקת בית המשפט, הפכו את עורם והם מצדיקים את המהלך ונוזפים בכל המתנגדים ומכנים אותם: גזענים.
במפגש הסוער קמה אישה אחת בעלת מבטא רוסי וזעקה נגד המעשה המחפיר הזה. מיד צץ מולה הורה שהשתיק אותה וצעק לה שהיא גזענית, וכן הלאה. בסיומה של ההתקהלות, שלא נשאה כל פרי מלבד מבוכה ותסכול, שאלה בתי את האישה הזועקת, עולה מרוסיה, למה נזעקת כל כך? זה פשוט מאוד, היא אמרה, מעכשיו הילד שלי יגדל יום-יום עם הילדים האלה, יתרגל לחיות איתם ובעוד עשרים שנה זה יהיה ממש ברור שאפשר להתחתן איתם. אין גבולות והכול מותר. לא בשביל זה באה המשפחה שלי מרוסיה. להתחתן איתם היינו יכולים גם ברוסיה...
גבירותיי ורבותי, אחים ואחיות, בנים ובנות, שימו נא לב מה קורה ליהודים הטובים והליברלים כל כך באמריקה: הם נעלמים ברחבי הזכויות, השוויון וחופש הפרט. נעלמים ואינם עוד. למה אנחנו מתאבדים?
בושה של עשירים: פליטים
אני מתקשה להבין. שמעתי את אחת הנציגות של אחד הארגונים האלה שגם הם ממומנים ע"י קרנות מוסוות של ארגונים אירופיים סמי-ממשלתיים של שומרונים טובים. היא אמרה דברים כדרבנות, כולם עקיצות מכוונות היטב למטרה.
א. החוק הבינלאומי אומר שיש לבדוק אם מבקשי המקלט הם מסתנני עבודה או מבקשי מקלט מדיני. ויש לפעול בהתאם לחוק.
ב. גם אנחנו עם של פליטים. כולם צריכים לזכור איך יהודים ביקשו מקלט בשווייץ לפני המלחמה ונדחו.
ג. עלינו לשאת את דגל המוסר.
זהו בערך המסר המורכב, הרגשי וההגיוני של נציגי הארגונים המכובדים למען המסתננים הנתקעים לאורך גדר הביטחון במערב.
כמובן שמיד צפה ועולה השאלה, מה אנשי הדורבנים האלה עשו בשם אותן קרנות עלומות או בזכותם שלהם, למען נפגעי חרדה באשקלון ובשדרות או למען משפחות מרובות ילדים ורעב בשכונות העוני בעיר מגוריהם? ולמה לא מראים אותם בטלוויזיה מטפלים בילדים מפגרים במוסדות מוכי שחין-תקציבי? למה האנשים הטובים האלה מוכנים למות למען כל פלשתיני – אבל לא מוכנים לחיות למען יהודי אחד? אבל זו שאלה פופוליסטית ומתאים לשאול אותה אך ורק אם היא באה לפגוע בראש הממשלה שלנו - בנתניהו.
מיד צפה ועולה השאלה השנייה: המוסר הוא החוק הבינלאומי? אם אנחנו נוהגים לפי החוק הבינלאומי - אז בסדר, יופי לנו? שימוש בחוק הבינלאומי הופך אותנו למוסריים? ולמה תמיד ותדיר מייצגים את החוק הבינלאומי מדינות כמו לוב, תוניסיה, תימן, סודן, ליבריה, סעודיה, פקיסטן, סוריה וכדומה? למה תמיד חומייני מדבר בשם המוסר הזה כשהוא מאיים שוב על בימת האו"ם בניו-יורק להשמיד את מדינת ישראל?
האם המטרה שלנו בחיים היא לעמוד בקריטריונים של השוק המשותף האירופי? ולמה לא הסיני, הם הרי מיליארד וחצי לפחות ואת מבצע חומת מגן שלהם עברו לפני אלף שנה ויותר? יתכן שדווקא הם טועים כל כך הרבה? האם יתכן שאנחנו הולכים על איזו כמות או איכות שאותה מייצגים כיום עמים שעדין התגוררו על עצים ביערות העד של אירופה כשאנחנו ניצבנו מול הר סיני וקיבלנו תורה?
ולבסוף, הרי הפליטים האלה כבר מצאו מקלט מפני הרדיפה הנוראה שחוו בארצם. הם הגיעו למצרים. שיישארו שם, אצל המצרים. מה רע בזה? למה אנחנו הופכים לפתע למבוזים בעיני עצמנו, אפילו פושעים, רק משום שאנו חוסמים את דרכם לארץ ישראל? שייסעו בתא המחלקה השלישית (מצרים) של רכבת החיים, מה רע בכך? האם עלינו להתבייש שייבשנו פה את הביצות ועכשיו רכשנו, בזיעת אפנו, כרטיס למחלקה הראשונה?
ועוד נקודה מכאיבה. יש בינינו שמשווים את מעמד הגדר של מסתנני העבודה המתדפקים לתיאור עמידתם של יהודים מול הגדר הבצורה של מדינת ציריך בעת מלחמת העולם ולפניה, כשהיהודים בגרמניה חוסלו על-ידי הנאצים. ראשית, זו לא הייתה רק שווייץ שהביאה לחיסול המוני של יהודים. זה היה כל העולם ואשתו שמנעו כניסת פליטים. שמעתם על האונייה סנט לואיס?
למסתנני העבודה הפוטנציאלים של אפריקה יש יעדים אלטרנטיביים בלי סוף הן באפריקה (מצרים ודרום אפריקה, למשל) והן בארצות אחרות. הם לא יהודים ולכן העולם לא שונא אותם באופן אישי כבר יותר מאלפים שנה.
גבירותיי ורבותי, נציגי העמותות המתעמתות, הבושה שלכם היא בושה נורמטיבית של עשירים, לא בושה של אנשי מוסר. מדינת כל אזרחיה תנסו להקים בבקשה בלבנון, בסוריה, בסעודיה, בסודן ובכדומה. פה זו מדינה של יהודים. בבקשה, תתחילו שם. בהצלחה. נראה אתכם פעם אחת גיבורים על גויים.
חותם היהדות של הרצל
הרצל נחשב בחוגים ציוניים לחוזה. חוזה המדינה. הציונות פשטה את הרגל, אבל התמונה של הרצל על המרפסת עדין תלויה בכל משרד ממשלתי שמכבד את עצמו. המרפסת תלויה מעל העיר הגדולה והיפה באזל, הרצל ניצב על ארגז והוא מכריז: בבאזל יסדתי את מדינת היהודים. אז למה אנחנו פה, בארץ ישראל?
רבים מאיתנו בוחרים, כמו החוזה הרצל, בבאזל. אולי משום שבאזל היא עיר במדינת כל אזרחיה. חלום, ממש חלום. אולי משום כך הוא עדיין על הקיר – להזכיר נשכחות. לצערנו, חוזה מדינת היהודים נחתם בארץ ישראל ולא בבאזל. לצערנו, הערבים מסביב לא מכבדים את החוזה הזה, מאיימים לזרוק אותו לים. ולכן נאמר, חוזה לך ברח!
רבים אינם יודעים שהרצל, ביומנו ובהגיגיו, הביע דעה שמוטב ליהודים להשתמד וכך לפתור אחת ולתמיד את הבעיה של יהדותם ואת האנטישמיות הנלוזה, ולהדחיק את השנאה הנוראה ליהודים לשכונות המצומצמות של
מאה שערים, ויזניץ, קריית סאטמער ועוד כמה גטאות. לא ברור עדיין אם הוא חשב כך בשל חוש אחריותו לגויים או ליהודים. ואולי לשניהם במכה אחת? כי הרי הייתה מכה אחת...
הרצל היה סופר מוכשר. אחד הסיפורים שלו עוסק בגבר צעיר, מוצלח, מוכשר ועשיר, שאבד לו התיאבון לחיים (יהודי?) והוא שוקל מהלך של התאבדות. האיש לא מוצא עוד טעם בחייו. הוא בא אל הרופא ומבקש תרופה. אין תרופה. הרופא מחתים אותו על טופס 365/7/24 שמשמעותו בקיצור, החיים שלך הופכים להיות קנייני ואני מבטיח לרפא אותך בתוך שנה. הרופא מרדים את הפסיכופט הזה וכורת את רגלו (אני מקווה שזה מהלך הסיפור – קראתי אותו לפני יותר מחמישים שנה). בבוקר הבחור המוצלח מתעורר בלי רגל. תחילה הוא מנסה לרצוח את הרופא המטפל אבל לאט-לאט הוא מבין את ההיגיון שבמהלך. מרכיבים לו פרוטזה והוא יוצא להתמודד על חייו. לראשונה בחייו הוא מאושר. איזה חיים מאותגרים, שיהיה בריא!
אז מה פה מוסר ההשכל? ליהודים לא כורתים רגל, אבל בכל אופן משהו ממשי בין הרגלים נעלם – וזה מה שהופך אותם ליהודים. תחשבו על זה. סיפרתי את זה פעם לחבורה של לוחמים בצבא ואחד מהם, מהורהר, שאל אותי: תגיד, אם היו חותכים למשל את קצה בדל האוזן – זה אותו דבר? היינו נשארים יהודים?