שתי הערות על המצב

מלאך חבלה לפני מספר שנים, כמדומני ב-1996, רואיין יצחק שמיר המנוח בקול ישראל על אחד מפעולותיו של ראש הממשלה דאז והיום, בנימין נתניהו, וכה אמר בין היתר: ״מר נתניהו הוא מלאך חבלה״ מעולם לא חיבבתי את משנתו המדינית של שמיר המנוח, אבל הערצתי את עקביותו. וכאשר אמר את שאמר על נתניהו, ראיתי בדבריו עוד חיזוק ליושרה ולאינטגרטי שלו. לכן דבריו אז מקבלים היום משנה תוקף כשרואים כי הביבי לא למד דבר ולא שכל דבר: אותה התנהלות מדינית של שב ואל תעשה, קיפאון מוחלט במשא-ומתן עם הפלשתינים. מה גם שנאום בר-אילן שלו המפורסם התגלה כנאום בר מינן, לא יותר; הכלכלה שלו, שכמותה הנהיג בתחילת שנת 2,000 כשר אוצר, ממשיכה להעשיר את העשירים ולרושש את מעמד הביניים והנמוך. ובמשפט מתמצת אחד: הוא מציל את המדינה אבל ממוטט את העם, את האזרחים; ועכשיו - עכשיו הוא מצוי באובססיה שבישל לו נושא כליו אהוד ברק, והשניים מתים להיכנס באירנים ולא משנה המחיר. עד כה, כאשר עדיין לא נקפנו אצבע, אנחנו נמצאים בעימות עם הגדולה שבידידתנו. ואל נתפלא אם יום אחד אחרי הבחירות בארצות הברית אובמה יכריז עליו כפרסונה נון גרטה. יחסו המתנשא של הביבי כלפי הדוד סם מזכיר את הציטוט המיוחס לקלינטון עליו: ״תגידו״, אמר-שאל קלינטון את עוזריו, ״מי כאן נשיא המעצמה הגדולה בעולם, אני או הוא?״ בהתכוונו לביבי. אין כיום בזירה הפוליטית מישהו המסוגל להחליף את ביבי, מפמפמת לנו התקשורת, בעיקר העיתון שבשליטתו ״ישראל היום״. אז זהו, שלא. כל מי שיחליף אותו יהיה טוב ממנו, אם רק יעז להציב מועמדות ולהתמודד, ואני מקווה שקודמו אהוד אולמרט ייצא מהסיפורים שלו נקי עד כמה שאפשר, כי למרות הכול אולמרט היה ראש ממשלה הרבה יותר טוב מהביבי. כשיש גב מבקר השופטים אליעזר גולדברג קבע כי השופטת ורדה אלשיך שיפצה פרוטוקול של אחד מדיוניה ובכך בעצם עברה עבירה חמורה, מה גם שהשיפוץ פגע במהות הדברים. המעשה שעשתה השופטת אלשיך הביא את לשכת עורכי הדין לתבוע את פרישתה מכס המשפט לאלתר. זה לא קרה. זה לא קרה כי השופטת זכתה לגיבויו המוחלט של שר המשפטים פרופסור נאמן. הגיבוי הביא ל״סולחה״ בין השופטת ללשכת עורכי הדין ובעקבותיה להחלטה להותיר את השופטת אלשיך על מכונה. אינני יודע בזכות מה זכתה השופטת אלשיך בכזה גיבוי, למרות שהעבירה המיוחסת לה, לפחות לכאורה, איננה פחותה מזו שעשתה הקולגה שלה, השופטת המפוטרת הילה (סימה) כהן. כזכור, השופטת כהן (מרוקאית, רווקה המתגוררת במעלות) הואשמה כי ״שיפצה״ פרוטוקול מאחד הדיונים שקיימה, הכחישה כי מדובר בשיפוץ, הסבירה ואף הביעה סוג של חרטה - אך זה לא עזר לה! אז מדוע הסליחה והמחילה מוענקות דווקא למי שהקריירה המשפטית שלה ניצבת על קו הסיום, בעוד שזו שרק החלה את הקריירה שלה כשופטת ״זכתה״ לכך שהמאכלת תונף על צווארה ותגדע לה את העתיד באופן כל כך אכזרי, מעציב ומעצבן? פתרונים לשר הממונה!