הציבור זכאי ליותר: הערה על דברי ח"כ רותם

בתאריך 11.09.2012 פורסמה, באתר האינטרנט דה-מרקר (The-Marker), כתבתו של צבי זרחיה אודות ראיון שערך עם יו"ר ועדת החוקה, חוק ומשפט ח"כ דוד רותם, תחת הכותרת "המדינה לא צריכה לקצץ ברווחה, בחינוך ובבריאות כדי לעזור לדנקנר". בכתבה מובאות שאלות הכתב (נראה כי השאלות מונחות או הועברו מראש למרואיין) ותשובות המרואיין בציטטות ישירות. למקרא הכתבה לא יכול הייתי להיוותר אדיש ולתת לדברים לחלוף, באנחת הסתפקות במועט והשלמה עם המציאות, כאילו אין אנו זכאים, שלא לומר דורשים, לרף גבוה יותר שלסטנדרט שיעור קומה (Gravitas) ומקצועיות מממלאי התפקידים המרכזיים במדינה ובחברה, ומהמנווטים אותה למחוזות בהירים יותר. ובמה דברים אמורים: כפי כותר הכתבה, ח"כ רותם בא בטרוניא דכולי עלמא לפיה, הנורמה היא לקצץ בתקציבי הממשלה בכדי לסייע בידי 'טייקונים' מקומיים (ע"ע - נוחי דנקנר ושכמותו) להיחלץ מחובות התאגידים שבשליטתם כלפי אלו המשקיעים בם מכספי הציבור. לא כן הוא, היות שכספי הציבור מוטלים ונגבים, כמס מכח הדין, ומופנים להשקעות בניירות ערך אף זאת בדין - חרף יעודם המקורי והוא ביטחון סוציאלי. אם מודאג, ח"כ רותם, כי ייתכנו קיצוצים בתקציב הממשלה בגין דא, מוזמן הוא להפעיל הוועדה שבראשותו ולהציע תיקונים, שיפורים ושינויים בדין הקיים ומוטב הדבר מאשר להוסיף, דברי חקיקה, על ספר החוקים העמוס לעייפה ממילא. אגלה במאמר מוסגר את דעתי, לפיה הקיצוצים ועליית המסים בעת האחרונה אינם מתחייבים מכורח המציאות, כפי שמשדרים הנבחרים מעל גלי האתר השכם וערב, ואף תולים מקורם במחאה החברתית אשתקד. אפשר, למשל, לבטל באופן מוחלט או לתקופה קצובה את סעיף 3א לחוק יסודות התקציב ולעצור, לרגע קט, את מפעל הפילנטרופיה הממשלתית המסווה באמתחתו את מערך תקצוב הציבור החרדי והכל מבלי לפגוע ב"מעמדו ובאופיו של החינוך החרדי בתאגידים". עוד אפשר, לרגע דל, לבטל שני מפעלים, תחת המוסד לבטוח לאומי, והם הענקת פטור לאשה נשואה כעקרת בית והענקת שיפוי לדמי מזונות לנשים גרושות וילדיהן תחת הסכמי מחיקת חוב לבעליהן תמורת מתן הגט (על אלה ניתן להרחיב ולהציג את הגישות השונות אל מעבר לגדרי מכתבי זה). כן אפשר וצריך לבטל ולאסור את מוסד התרומות הניתנות על-ידי תאגידים העושים שימוש בכספי הציבור, תחת ההגדרה "הרוצה לתרום - יתרום משלו". כן אפשר ונכון, בהקשר זה, לבחון לעומק את הגופים הנתמכים מכספי תרומות, בשאלה האם כולם זכאים לפטור מוחלט מתשלום מס. מבלי לדון בנושא הרווחים הכלואים, כפי שלמדנו אודות קיומם בעת האחרונה, נראה כי מסך הצעותי ניתן לגרד, בחסכון מתקציב הממשלה, את הסך השווה לקיצוצים המסתברים. לא הערתי עוד כלפי שערוריות כגון הפרטת בזק, החלת צו לפיקוח על מצרכים ושירותים שיכול לסייע בידי האזרחים ביחס ליוקר המחיה, שינוי נקודות הזיכוי ומדרגות במס הכנסה, מפעל ההתיישבות הביטחונית ובעיקר תקציבי הפיתוח שם ועוד רבים אחרים. למי הדואג לבני האוכלוסיה החלשה, ואני מנוי על שורתה, יתן משנתו בדיונים למול ח"כ רותם, תחת הזיהוי למקור החולשה ולפתרונות ברי יישום לה, ויחייב זה על-פני הותרת המצב והנצחתו תחת הבליסה בעוגת התקציב.

להפנות אצבע מאשימה כלפי עצמו

בחזרה לראיון עם ח"כ רותם, שם צוטט בטענתו כי "יש לשלול בחקיקה ממי שעשה תספורת להנפיק בשוק ההון ולנהל חברות", ועוד ממשיך שם ומציע כי, איש עסקים יחויב לערוב כלפי החוב מצד חברות אחרות שבשליטתו. תמהתי. לגבי שלילת הזכות להנפיק אג"ח יש להידרש לשאלה מי הוא זה אשר יפקח, יזהה ויאכוף ומאיזה תקציב? לגבי הצעתו לערובה, ומבלי להיכנס לעובי הקורה בדבר ערבויות ושעבודים, הרי שדרישת ערבות צד שלישי אמורה להיות אינהרנטית לכל חיתום והנפקה של נייר-ערך. מי שלא דרש כן מעל בתפקידו ובמקצועיותו וחשף, את ציבור המשקיעים, לסיכון מיותר, ובעת האחרונה גם לנזק בצידו. האם הגוף שיפקח על מתן הערבות הוא אותו גוף שאמור לפקח ולאכוף את האיסור להנפיק, כפי המוצע? ח"כ רותם ממשיך וסותר, כפי שהלה מגלה בדעתו, כיצד יש לבקר את שוק ההון, וקובע מחד, כי אינו יודע האם המהלכים האחרונים הם תוצאה של עודף או חוסר ברגולציה, אך מה שבטוח הוא שבתי המשפט אשמים כשהם מקלים בהחלטותיהם לגבי אישור הסדרים ופריסת חובות. מאידך, מתגאה הח"כ כי ברצותו, העביר מספר חוקים הנוגעים לשוק ההון, אלא שהרגולציה נכשלת הואיל והיא לא "נוגעת בעצבים הרגישים של החברות". לגבי כוחה של הרגולציה אשאל מה הטעם בהוספת חיקוקים על-פני תיקון, שיפור ושינוי הקיים? לגבי הטלת האחריות לפתחו של בית המשפט אשאל מה תפקידו של האחרון אם לא לפרש החוק וליישמו הלכה למעשה? לעניות דעתי, יטיב לעשות ח"כ רותם אם יפנה האצבע המאשימה כלפי עצמו וכלפי הוועדה שבראשותו בטרם יפליא תשבחותיו ומכותיו בצוותא חדא. עוד ממשיך ומתגאה, ח"כ רותם בראיון, כי הציבור "לא אידיוט, והוא לא ישקיע יותר באג"ח של מי שעשה תספורת". בשאר הראיון מעיר הוא כי יש חובה והכרח להגן על הציבור שכספו מושקע בידי המוסדיים, כפי שנעשה עם חיובם בדין של האחרונים להופיע באסיפות של התאגידים הציבוריים. הציבור, כך עולה מהראיון, מטומטם ולכן הציבור משלם, כמאמר השיר המפורסם. ח"כ רותם זועק כי "המוסדיים זו אחת השערוריות הגדולות ביותר כי הם לא מייצגים את הציבור ששלח אותם" ועולה בדעתי השאלה מהו הטעם לחייבם בדין, להופיע באסיפות, אם הם לא מבצעים תפקידם נאמנה? מדוע ח"כ רותם אינו מרים הכפפה ומגיש בקשה לתביעה ייצוגית בעצמו, או באמצעות המפלגה בה הוא חבר, ובוחר הוא בראיון להשליך הנטל על כתפי הציבור שיעשה עבודתו? הנה כי כן, ממשיך ח"כ רותם להצביע על הציבור המטומטם ומעיר כי "כאשר הם (המשקיעים המוסדיים - ע.ב.) השקיעו לפני שלוש שנים, בתקופה שהמניות טיפסו למעלה, כולנו ישבנו ומחאנו להם כפיים. מי שמשקיע בשוק הזה של המניות צריך לדעת, זוהי השקעה לטווחים ארוכים מאוד, וצריך לדעת שכשם שזה עולה כך זה יורד". ובהמשך לראיון "הציבור שמהמר - והבורסה היא הימור שעולה ויורד - צריך להיות מוכן לעצור נשימה עד שהגלגל מפסיק להסתובב".

הציבור צריך להפוך לרגולטור

הבה נבחן באם אנו, הציבור, מבינים את הטיעון המלא: הציבור לא אדיוט ולא ישקיע בניירות-ערך של תאגיד, הנשלט על-ידי אדם שכשל ובחוצפתו פועל להפחית באופן משמעותי את סך החוב המלא והנכון והצודק, למול האפשרות של חדלות פירעון ופירוק. היינו, או פישור על מעט או כלום. 'אך רגע! יש עוד!' (ע”ע - סרט "הצעקה”, סצנת הסיום), ח"כ רותם מודיע כי הסיכון הזה קיים תמיד וזה חלק מהמשחק בשוק ההון הצפוי לציבור מבראשית הדרך, והציבור מנוע מלבוא בטענות בשל כך שכן הסיכוי התממש בעבר והוא השיא רווחים הימנו. למעשה, עדיף לציבור לקבל את המעט על-פני הכלום, ובין כה וכה הציבור לא שותף בהחלטות על ההשקעה אלא רק מחויב בדין למסור הכסף כמס המועבר לצרכי השקעה בידי המוסדיים. אלה האחרונים, ממילא שערוריה, עד כדי כך שנאלץ ח"כ רותם, דרך הוועדה שבראשותו, לתקן החוק, לחייבם להופיע באסיפות האמורות, ולייצג נאמנה את אינטרס הציבור בהחלטות שמתקבלות שם. ואולם, אל לו לציבור לתלות אשמה כעת שכן המוסדיים לא עושים מלאכתם נאמנה באסיפות האמורות ולפיכך, הציבור צריך להפוך לרגולטור ולשאת בנטל התביעה היצוגית להטבת הנזקים ולקביעת נורמה בעניין. מזל שיש רשות מחוקקת, מבצעת ושופטת - עוד אחת כמותן ואבדנו.

נסמך על החוק הפדרלי בארה"ב

ומהי התרופה שניתן להציע בשלב זה, כך לדידו של ח"כ רותם, שאולי תסייע בידי המוסדיים, או בידי אלו שהמוסדיים מכרו להם את ניירות-הערך שמאבדות מערכן? במקום תספורת תינתן הקפאה לשנתיים ימים כנגד בחינת מומחה, אשר ימונה מטעם בית המשפט, להבראת נייר-הערך, תוך הצמדת החוב למדד וריבית. ח"כ רותם נסמך על 'Chapter 11' לחוק הפדרלי בארה"בBankruptcy Abuse Prevention and Consumer Protection Act of 2005 . נחמד, לא ידעתי שאנחנו כארה"ב. דרך אגב, הדאגה לנושים חורגת מגבולות כספי הציבור ומעניקה יתרון לתאגידים גדולים המעניקים הלוואות כך שכספי הציבור הופכים להיות כספי התאגידים הפיננסיים הגדולים במשק. אולי נתחיל באיסור על Self-Dealing ואח"כ נאמץ את Chapter 11? ומה יועילו שנתיים לנייר-ערך שאין מאמינים ביוצרו וממילא סכנת חדלות הפרעון מרחפת מעליו? מיהו אותו מומחה ומה מיוחד בו? האם הוא הרגולטור הייעודי שכלפי המקרה הייחודי ינתן היתר מיוחד לנפרד אבל שווה? במה שונה, התוכנית המוצעת, מצו הקפאה והליכי הבראה הניתן לתאגיד? וממילא, כך מעיר ח"כ רותם בראיון גופו, בעת ביצוע התספורת בית המשפט יכול להעביר השליטה למפרק התאגיד עם הנחיות ביצוע קונקרטיות. ואולי מציע ח"כ רותם להפריט את הסמכות השיפוטית לידי ממונים עלומים? ומי יפקח עליהם? ושוב אעיר כבדרך אגב, שהביקורת הגדולה ביותר כלפי החוק הפדרלי הנ"ל הוא ריבוי הליכים משפטיים וסרבול ניהולם שכן כל בעל נייר ערך הוא נושה שווה זכויות. לידיעה, אלה חייבים באמון לציבור: מנהלת המוסד לביטוח לאומי וועדת השר להשקעות, הרשות לניירות ערך והממונה על האכיפה, הממונה על שוק ההון-הביטוח-והחיסכון, המפקח על הביטוח, המפקח על הבנקים, המפקח על הבורסה, הרשות להגבלים עסקיים והממונה, נגיד בנק ישראל, שר הרווחה והשירותים החברתיים, שר אוצר, שר-על אוצר וראש ממשלה. צבר דברי החקיקה בנושא רחב מכדי לתפוס, ועדין מעוניין ח"כ רותם להוסיף ולייבא מארה"ב דברי חקיקה נוספים ורעיונות שאין בהם אלא לסרבל נושא שממילא סבוך מעצמו, ואף למנות אנשים וגופים נוספים כדי להידרש לעניינים קיימים. אנקדוטה: בפעם הראשונה שפגשתי בח"כ רותם הייתה באחד מדיוני הוועדה שבראשותו, שם העיר שאלה, לחלל האויר, לפיה בית משפט יכול לעשות מה שהוא רוצה ומי יודע היכן זה קבוע בחוק? איש לא ענה. אוי, פרט לח"כ רותם, אין איש יודע. אולם, אם ח"כ רותם יודע אזי אין טעם להעמיס דברי חקיקה נוספים, הנוגעים לסמכות בית המשפט, ובטח שלא את Chapter 11 המוזכר, שכן זה ממילא מוסמך לעשות מה שהוא רוצה.

"גם בבית המחוקקים לא מצאתי את המאורות הגדולים"

לקראת סיום מכתבי זה, אעיר שניים: האחד, בראיון מסביר ח"כ רותם כי הוועדה בראשותו שמה לה למטרה להגן על שוק ההון והמשקיעים וזאת מבלי להרוס את האפשרות להנפיק אג”ח. לדידו, דרישת ערבות אישית ממנפיק נייר-הערך תביא לכך שאף אחד לא ינפיק יותר. לדעתי, יש מספיק ועדות בכנסת שמטרתן לטפל בשוק ההון ואין צורך בהתערבות זו. ואם כבר התערב אז - גיוס הון באמצעות ניירות-ערך דווקא מחייב צורה של ערבות אישית באופן ההולם את פרמיית השליטה בתאגיד המנפיק. לא רק שאין בכך כדי לסכן או לסכל את האינטרס שבהנפקת ניירות-ערך אלא שיש בכך אפילו לדרבן משקיעים נוספים המבחינים באמון הישיר שיש לבעלי השליטה בנייר-הערך ובתאגיד עצמו. השני, "קיים ניגוד עניינים בין המוסדיים לחברות הגדולות. לגופים המוסדיים יש אינטרס שאלה שהשקיעו אצלם ירוויחו הרבה כסף. מצד שני, כאשר הם מתחילים בהתערבות מוגברת, החברות אומרות ‘אז לא נשקיע ולא נרוויח', ואז העמיתים לא מרוויחים וזה רע". זה פשוט לא נכון. הכסף הגדול ביותר, הנזיל ביותר והזמין ביותר הינו כספי הפנסיה של הציבור, וכסף זה, מקיים מעין מונופסון במשק הפיננסי, וביכולתו להתנות תנאים, כלפי המנפיקים, שנועדו לתכלית ראויה. האמת היא שאני לא יודע איך לסיים מכתבי זה. האם בעובדה שח"כ רותם מסמיך עצמו ליטול את תקציב הרשויות המקומיות ולחלקו כפי הצעת שלמה בוחבוט? או שמא לדון בהצהרתו לפיה המדינה לא צריכה לדאוג לגופים פרטיים אלא רק לעובדים - והיכן אלה יעבדו בהיותם עובדים? או אולי לדון בהודיית יו"ר חוקה, חוק ומשפט לפיה החוק להגברת הפיקוח על שכר הבכירים, אותה הוא העביר בגאווה, אינו חוק טוב וכי זה נכנס אל ספר החוקים של המדינה אך בשל משחקי אגו שבין קואליציה לאופוזיציה והוא אינו מקיים תכלית ראויה וכנראה שנוגד את תקנת הציבור? אין לשכוח כי לח"כ דוד רותם זכויות רבות בפועלו עבור המדינה והחברה בכללותה, מרצה חכם ואיש רב פעלים. אולם, בהקשר לסוגיות שעלו מהראיון, היה מי שאמר כי "גם בבית המחוקקים לא מצאתי את המאורות הגדולים", ואני, בצר לי, נוטה לצדד באמרה זו.