במאמר קודם טענתי כי בתחום המדיני-ביטחוני אנו במצב המתנה להתפתחויות המדיניות והצבאיות שאמורות לקרות בחודשים הקרובים ביחס לפיתוח הגרעין באירן.
עתה ברצוני לבחון במקביל את מצב הכלכלה בישראל ומה עלינו לצפות, בשטח זה, בשנה הקרובה.
כל מי שניתח נכון את המצב הכלכלי במדינה בשנת 2011 צפה כי שנת 2012 ואולי גם 2013 צפויות להיות שנים קשות, יחסית, לציבור בארץ.
ולכך, לטעמי, שלוש סיבות עיקריות:
ראשית, המצב ביבשת אירופה ובעיקר בדרומה. רבות ממדינות אירופה לא היו ערניות מספיק להיעלמותן של התעשיות המסורתיות בארצן ומעברן למזרח הרחוק. כך נוצרה לאיטה אבטלה הולכת וגדלה, ירידה מתמדת בהכנסות המדינה ובמקביל שמירה על רמת חיים גבוהה במימון הלוואות וגרעון תקציבי. התוצאה: נסיגה חדה בצריכה ובצמיחה שמשפיעות, בין היתר, במידה ניכרת על היצוא הישראלי לאיחוד האירופאי.
שנית, המצב בארה"ב. למרות הזרמת הכספים הבלתי פוסקת של הממשל למשק האמריקני, בכמות שלא היה כדוגמתה בעבר, עדיין הכלכלה שם מקרטעת, האבטלה עדיין גבוהה, הצמיחה דלה וכמו במקרה של אירופה, הפגיעה ביצוא הישראלי ניכרת.
שלישית, עניין המחזוריות בכלכלה. הכלכלה, מאז ימי קדם ("שבע שנים טובות ושבע שנים רעות") ניכרת במחזוריות שלה. לאחר מספר שנים טובות, תמיד, באות מספר שנים דלות. אין פה כלל מתמטי קבוע לגבי מספר השנים, אך עניין המחזוריות קבוע. אז היו לנו מאז 2005 שנים טובות מאוד וטובות בלבד, שנת 2011 סימנה כי הגיע זמן המהפך ואנו צפויים עתה למספר שנים הרבה פחות טובות. לכן אין כל הפתעה בכך שבשנת 2012 וכנראה גם 2013 אנו צפויים ל"גזרות" כלכליות כאלה ואחרות.
היום פרסם הלמ"ס כי הצמיחה בשנת 2012 צפויה להיות כ-3.5% לעומת 4.6% ב-2011 ו-5% בשנת 2010. מנתונים אלו ברור כי הירידה בשיעור הצמיחה תגרום לירידה חדה בהכנסות המדינה ממיסים ישירים ועקיפים. הרי מספר דוגמאות: רווחי בנק לאומי ירדו (בחצי השנה הראשונה) ב-50% מכאן ברור כי במקביל הבנק משלם הרבה פחות מס הכנסה. קיפאון וירידת מחירים בשוק הדירות. מכאן ברור כי קיימת, במקביל, ירידה גדולה בהכנסות ממיסי הנדל"ן (מס שבח, מס רכישה, היטלי השבחה ועוד). ניתן להביא דוגמאות כנ"ל מכל תחום ותחום.
הירידה בהכנסות, הן הקיימת והן הצפויה, מאלצת את הממשלה להתאים את הוצאותיה למצב החדש.
בידי בממשלה מספר דרכים לבצע זאת:
הראשונה, העלאת מיסים. ניתן להעלות מיסים ישירים, מיסים עקיפים, היטלים למיניהם וכן לכוון את העלאות המיסים לאוכלוסיות מסוימות, למשל, עשירים. נקודת התורפה ב"גזרה" זו היא הרפיון שזה גורם לרצון לעבוד ולהעלות את הפריון וכן לבריחת הון לארצות עם מיסוי נמוך יותר. כך מתמסמס חלק גדול מהצפי להכנסות חדשות כנגד ירידה בכמות העבודה ובריחת ההון.
השנייה היא העלאת הגרעון התקציבי. הממשלה עושה מין "שערוך" לרכושה ומקבלת "כנגד זה" הלוואה מגורם ממלכתי, למשל, בנק ישראל. זהו תרגיל חשבונאי שמגדיל את כמות הכסף ומממן את הוצאות הממשלה. הבעיה בכך היא שגורמים בינלאומיים הנותנים הלוואות לממשלה מתייחסים לכך כחולשה כלכלית ולכן דרישותיהם כמלווים הופכים נוקשים יותר, בעיקר בשיעור הריבית על ההלוואות.
השמירה על תקציב מאוזן במשך רוב העשור האחרון היא זו שהפכה את כלכלת ישראל לאחת מ-30 כלכלות החזקות בעולם. שימוש בלתי אחראי בשיעור הגרעון התקציבי ידרדר אותנו חזרה כ-20 שנה לפחות.
דרך אחרונה היא הקיצוץ בתקציב. מאחר שהתקציב הוא הביטוי הפוליטי-כלכלי של הממשלה, הרי גם לקיצוץ יהיה היבט פוליטי וזו מגרעת אחת. מגרעת נוספת היא שקיצוץ פוגע בעיקר בשכבות החלשות באוכלוסיה וכמעט ואינו "מגיע" לשכבות החזקות והאמידות. זה מגדיל את השיקול הפוליטי, במכלול השיקולים לקיצוץ תקציבי, של מקבלי ההחלטות כי אין פוליטיקאי שאינו "חפץ חיים" פוליטיים.
ממשלת ישראל שילבה את שלושת הגורמים בתיקון התקציבי שבצעה. מצד אחד היא הגדילה את המע"מ ב-1%, הגדילה את הגרעון לשנת 2012 ב-1.5% וביצעה קיצוץ תקציבי "רוחבי" עם מספר יוצאים מהכלל. מעשית האזרח כמעט לא ירגיש בצעדים הכלכליים הללו והם מעידים יותר מכול על חוזקה של כלכלת ישראל ביחס לרוב כלכלות העולם.
כל זה בניגוד לחינגא המטופשת של עיתונאים "כלכליים", יעני, המנגחים את הממשלה ללא כל בסיס של נתוני אמת.
ומה צפוי לנו בשנה-שנתיים הקרובות?
בניגוד לכלכלנים רבים שהגיגיהם מתפרסמים באופן תדיר בתקשורת, אני איני חושב שמנהיגי האיחוד האירופאי הם אנשים טיפשים שמנהיגים ביבשת מדיניות כלכלית הרסנית. אני מאמין ומעריך כי הצעדים שנקטו וינקטו ייצבו את הכלכלה האירופאית בשנה הקרובה ובשנה שלאחריה נתחיל לראות עלייה בצמיחה הכלכלית.
בארה"ב המצב שונה. לשתי המפלגות גישות קוטביות אחד לעומת השנייה. הגישה הנוכחית שהחלה בשלהי הממשל הרפובליקני הקודם והמשיכה במשך ארבע שנות הממשל הדמוקרטי הנוכחי לא הצליחה לחלץ את כלכלת ארה"ב מהמשבר שבו היא נתונה מאז שנת 2007. זכייה רפובליקנית בבחירות עשויה להיות הניצוץ לו זקוקה הכלכלה האמריקנית לפריחה חדשה. מנגד זכייה של הדמוקרטים עשויה להשאיר את הכלכלה בקרטוע הנוכחי.
לכן אני צופה שהשנתיים הקרובות, עד אמצע 2014, בערך, יהיו, יחסית, שנים קשות לציבור הישראלי שיאלץ להדק פעם נוספת אחת לפחות את חגורתו ולקצץ בהוצאותיו. כל זאת מבלי להתייחס להשפעות משבר הגרעין עם אירן מההיבט הכלכלי. אני מניח כי עם התבהרות המצב המדיני יתבהר לנו גם המצב הכלכלי ובינתיים - אנו ממתינים.
