ללמוד מאריסטו

כדאי לעיין בכתבי ההוגים היווניים, אלו שהעמידו וכוננו לנו את היסודות של המוזיקה, המתמטיקה, הגיאומטריה, הארכיטקטורה, הפיזיקה, הפילוסופיה והלוגיקה. המדהימים שבהם עסקו בכל, ולא פטרו עצמם מדבר! ההלצה אומרת שאילו גבו היוונים תקבולים על תרומתם והמצאותיהם, כי אז יוון של היום לא הייתה בעלת החוב השוקעת של תרבות המערב, כי אם הנושה העיקרי שלה...אפילו גדול הפוסקים, הרמב"ם, לא פסח על הידע והעושר התרבותי של יוון העתיקה, ונהג לכנות את אריסטו "הפילוסוף". בחיבורו "הפואטיקה" מסביר אריסטו את התהוות ויסודות היצירה היוונית הספרותית, המסווגת תחת ההגדרה "שירה" במובנה הרחב, בין אם אפופיאה כדוגמת "איליאדה" (סיפור מלחמת טרויה), ליריקה או דרמה. מעיון ב"פואטיקה" עולה כי הסוגה הראשונה, "אפופאיה", נגזרת משתי מילים יווניות: אפוס -מילה, ו"פויאין" - עשה. ובתרגום חפשי לעברית בת זמננו אפשר להגיד "סיפור המעשה" כדוגמת האיליאדה והאודיסיאה, המיוחסים להומרוס וזכורים לנו מימי בית הספר בתרגומו של רופא הילדים והסופר-משורר שאול טשרניחובסקי. הסוגה השנייה היא הליריקה. בעוד שבסוגה הקודמת מגוללים בפני קהל המאזינים סיפורי מעשה וגבורה, הרי שבליריקה מגולל בפנינו המשורר את רגשותיו העזים המיטלטלים כקליפת אגוז לנוכח הדילמות שבפניו, והמשברים הנוראים המאיימים לטרוף את נפשו ההומייה. ליריקה שכזו מזמר בפנינו נשיא ארצות-הברית ברק אובמה: אף לא שמץ של עשייה, רק בבל"ת של מילים, רגשות ומחויבויות ליריות להפליא... את השירה נהוג היה ללוות בכלי נגינה, בין אם חליל (בביצועו המרטיט של רמטכ"ל הצבאות המשולבים של ארה"ב) קתרוס או לירה. כאן, יש לציין בצער כי ביצועו של שר ההגנה ליאון פאנטה רחוק מלשכנע, וספק אם היינו מזכים אותו בלירה... עם התפתחות הליריקה נוספה לה מקהלה. וכך אנו משתאים ומשפשפים עיניים לנוכח המקהלה המזמרת הן לשירת הנשיא... המקהלה עוטה מסיכות, כנהוג על הבמה היוונית, אך יודעי דבר אומרים כי מדובר במטכ"ל! לא, לא של צבאות ארה"ב, כי אם של ישראל... והסוגה השלישית שעליה מרחיב אריסטו את הדיבור, היא הדרמה, המעלה ומשחזרת את סיפור המעשה, ואשר נגזרת מהמילה היוונית "דרן" שפירושה "עשה". שני סוגים עיקריים רווחו בדרמה: הסאטירה, קרי הדרמה הסאטירית והקומית, והדרמה הטראגית. על-פי אריסטו, קיימת השערה בלבד באשר לתהליך היווצרות-הטרגדיה; תיאור ושיחזור עלילות הצעיר שבאלים דיוניסוס (או בכחוס), אשר נחשב לאל החיים, הפריון, הרבייה (וגם היין) וחווה את החיים על השמחות, הצער, האובדן והייסורים הכרוכים ושלובים האחד בשני. המילה "טראגוס" פירושה ביוונית "תיש" ביוונית, אשר סימל גם את כוח הפריון, המיוחס לדיוניסוס-בכחוס. כאן המקום לציין גם את המושג היהודי הקשור לתיש והוא "שעיר לעזאזל', וכך אנו מגיעים לוועידת המפלגה הדמוקרטית בארה"ב, המשדרת מסרים שהיא מאמצת בחום דווקא אותו מושג יהודי, ומחילה אותו על מדינת ישראל והנהגתה... האם אין מנוס מן הגורל - שאלה שהעלו היוונים ברבות מן הטרגדיות? לאו-דווקא! אפשר וראוי להיזכר במקור המילה "דרמה" הנגזרת מ"דרן" - "עשה", ולהציע "דרן" לראש ממשלתנו: לשחרר את רמטכ"ל צה"ל מתפקידו לאלתר. גם אם ניתן לשכוח לרא"ל בני גנץ את חלקו בפרשת מדחת יוסוף, וגם אם אינו אחראי ל"מקהלה היוונית", ברור בעליל כי לא יצא בהכחשה חד-משמעית וברורה, ולא פנה לפצ"ר כדי לחקור ולחשוף את מזמרי הזמירות וההדלפות השערורייתיות במטכ"ל! תחתיו יש למנות את האלוף יואב גלנט, אדם שהתואר "אלוף" מתאר אותו ביושר... כן, ואחרי "דרן" אפשרי גם הדרן: הנחייה חד-משמעית ליועץ המשפטי לממשלה, לחקור ולחשוף את מקהלת מזמרי-הזמירות מקרב שרי השביעייה (שמינייה? תשיעייה?) הסבורים אולי כי יש להרבות ב"קולות" לשיפור האפקט של זימרתם"?...