המשורר הסורי אדוניס (עלי אחמד סעיד אסבר), הוא גם פילוסוף, סופר והיסטוריון. אדוניס, יליד 1930, בלט בכשרונותיו כבר בהיותו נער. בטקס חינוכי הזדמן לו לקרוא שיר בנוכחות הנשיא, שהגשים את חלומו ושלח אותו ללמוד לימודים אקדמיים על חשבון המדינה.
אדוניס גולה זה כשלושה עשורים בצרפת. בשיריו הוא מבטא מחאה נגד המתרחש בארצו ובעולם הערבי בכלל. הוא זכה בפרס "גתה" הגרמני ובפרסים אחרים. הוא מועמד לקבלת פרס נובל ומוכר כעמוד תווך של התרבות הערבית והתרבות האנושית בכלל.
להלן קטעים נבחרים ממקבץ רעיונות שפרסם לאחרונה ("אל-חיאת", 3.8.2012):
- אכן, מדינות ערב הן חופשיות! ולכל מדינה ערבית מלוא החופש להחליט כרצונה - להיות בובה או גופה.
- - - - - - - -
- האם אתה הקורא קראת אודות בני אדם שכל אחד מהם שואף להיות בגד בטרם יהיה גוף, להיות ראי בטרם יהיו פנים, להיות כובע בטרם היות ראש. ומעל לכל הם מאמינים כי הטנק הוא כס השלטון. אך למה לקרוא על כך? הסתכלו סביב.
- - - - - - - -
- זהו סוף בעייתו של העם הפלשתיני והתחלת בעייתו של העם הערבי. בהתנסחות אחרת, אנו חיים בימינו עידן היסטורי חדש: סוף העניין הפלשתיני ותחילת העניין הערבי.
- - - - - - - - -
- ההיסטוריה הערבית בימים אלה היא כזאב בודד שחי בהרמוניה מלאה עם כלבי השלטון.
- - - - - - - - - -
- ההרס הוא גורם יסודי בתהליך הבנייה. האנושות הורסת כדי להתקדם למחר טוב יותר. אבל מדוע אנו הערבים הורסים ובונים משהו שצריך להרוס מיד?
- - - - - - - - - - -
- לא לדמוקרטיה, לא לשחרור, לא לזכויות האדם. כן להון ולשלטון.
לא למולדת, כן לעסקים. לא לפטריוטיות, כן למסחר.
אכן, העולם הזה הוא חנות.
- - - - - - - - - - -
- שוק ושמו מזרח תיכון ערבי איסלאמי. סחורתו הנפוצה היא פצעים מוגלתיים במקום שומן.
- - - - - - - - - - - - -
- הענן בשמי הערבים הופך למטוס. הרוחות הופכות לספינות עמוסות תחמושת ונשק מכל הסוגים. מדינות אלה כנראה אינן זקוקות לחיטה, למים ולעבודה. הן זקוקות בדחיפות רק למלחמה, להרג ולכיבוש.
