בשבועיים האחרונים - בחודש התשובה ממש ולפני שטועמים מהדבש של ראש השנה, עולים קולות הקרב בין ארגוני הרבנים האירופאים בשל מאמר דעה של רבה של מוסקובה והיו"ר הפעיל של ועידת רבני אירופה , הרה"ג פנחס גולדשמיט שליט"א. המאמר פורסם באתר האינטרנט החרדי "כיכר השבת" ומעלה- דווקא אופן ביקורתי מתון, שוב את שאלת ה"רבנים הראשיים" והאם אין צורך בשינוי הגישה אליהם, אל תפקידם האבסולוטי, אל דרך בחירתם ובמיוחד מה צריך היה להיות היחס הפרופורציונאלי אליהם - ע"י הקהילות בחו"ל, כאשר הללו מגיעים לביקורים שם. בסוף מאמרו יוצא הרב פנחס גולדשמיט בביקורת דיפלומטית על ה"רבנים הראשיים" בישראל וטוען שלא פעם ביקוריהם גורמים נזק לקהילות המקומיות מול השלטונות והנוכרים. כדוגמה הוא מביא את הרב
יונה מצגר שבביקורו האחרון בברלין הגרמנית גרם נזק לקהילה המקומית בכלל ול"אלגמיינדא" (פדרציית יהודי גרמניה) כאשר התערב בויכוח בנושא ברית המילה והציע "פיקוח רפואי" על מנהג יהודי של אלפי שנים שמעולם לא התפשרו אבותינו עם הניסיון למוחקו או ל"מתנו". הרב גולדשמיט הוסיף וציין כי ראשי קהילת ברלין אינם כלל חרדים או דתיים אך מלחמתם למען ברית המילה כמסורת אבות היא לא רק דתית אלא עקרונית כנגד הרצון הגרמני הידוע לכפות "שינויים מדעיים" על אחרים. כמו-כן הביא הרב גולדשמיט ראייה לנזק בכך שלפני בואו של מצגר כבר עמדו לחוקק חוק הגנה על קיום ברית המילה - ללא תנאים מוקדמים, בפרלמנט הגרמני ומי יודע אם הופעתו של מצגר לא תזיק, חס ושלום, לכך.
והנה לא חלפו ימים ספורים והארגון השני של "רבני אירופה" - "מרכז רבני אירופה" (המסונף אבסולוטית לחב"ד) יצא להגנת מצגר ולהתקפה עקיפה על הרב פנחס גולדשמיט בשל "הפגיעה בכבודו של הרב הראשי יונה מצגר". כדי להבין ממה נובעת המחלוקת - שבטח אינה לשמה, בין הארגונים צריך לציין כי ועידת רבני אירופה הוא ארגונם של הרבנים הרשמיים והראשיים במדינות אירופה ואילו "מרכז רבני אירופה" הוקם לפני מספר שנים ע"י תנועת חב"ד כדי לשרת שליחיה באירופה ולנגוס במעמד רבני אירופה הרשמיים תוך כדי כך. לארגון החב"די צורפו גם רבנים אחרים כדי לשוות לו מעמד "חרדי" יותר מוועידת רבני אירופה וגם כדי להציגו כ"ככלי". אך לאחר זמן קצר יחסית פרשו מה"מרכז" רוב הרבנים ה"בלתי מזוהים" ובראשם הרב שלזינגר יפה מג'נבה השוויצרית והרב אליעזר ליבר שנייבעלג מבריטניה. מעט הרבנים האחרים (שהם באמת רבנים חשובים כשלעצמם), שנותרו כ"בלתי מזוהים", יישרו קו עם תנועת חב"ד כדי לשרוד פוליטית.
רשימת הרבנים שמחו על כבודו של הרב מצגר היא בעיקר חב"דית אך כוללת בתוכה גם כמה רבנים "בלתי מזוהים". המחאה על כבודו של מצגר איננה משום סיבות דתיות, שהרי אם כך הייתי רוצה לראות מודעה מפורשת מטעם ה"מרכז" וה"מוחים" שלו המסכימים לדעת מצגר - כנגד דעת הרב גולדשמיט , יהודי גרמניה החילוניים וכנגד ההלכה כמובן , כי יש להצמיד "פיקוח רפואי" לברית מילה. ה"מחאה" של החב"דנקים וגרוריהם היא רק על ה"פגיעה בכבודו של הרב מצגר". ראשית, הייתי רוצה להזכיר ל"מוחים" כי "כבודו" של מצגר פגוע מזה שנים רבות ולאוו דווקא על ענייני תורה והשקפה אלא בשל ענייני מרעין ובישין שהתקשורת הישראלית - ובראשה העיתון
מעריב (עם כתב דתי וירא שמים בקלמן ליפסקינד), פרסמה עליו בגלוי. מאחר שאז היה מדובר בעובדות ולא בהשקפות או פובליציסטיקה הרי שה"מחאה על כבוד הרב" לא עלתה לכתב. להפך , אני זוכר היטב כיצד אחד הרבנים (שאינו חב"די ), החתום בימים אלה על "עצומת המחאה", לחץ את ידי בחום לפני כשלוש שנים לאחר שקרא על עדותי למעריב על מעללי מצגר בחנוכה תשס"ב ברומניה, שנה לפני בחירתו של מצגר ל"רב הראשי". הרב האירופאי הפטיר בצער , תוך כדי ה"יישר כוח" שלו כלפי, כי "למרות הכל הוא (מצגר- א.ק.) יושב על הכיסא". היום הייתי עונה לאותו רב אנוס בכבלי האינטרסים של חב"ד כי "בגלל רבנים כמוך הוא ימשיך לשבת על כיסאות "רבניים" ויחלל שם שמים בפרהסיה עוד נים רבות".
אם כך מדוע בכל זאת חב"ד - כתנועה חרדית, מגוננת עליו? חב"ד - מאז פטירת אדמ"ורה האחרון איבדה לגמרי את הכיוון של "לשמה" ואינטרסים כלכליים ופוליטיים - להאדרת שמה ויוקרתה על פני שאר החרדים, הפכו לעיקריים בפעילויותיה הכיתתיות. באותן כתבות במעריב, שלשנת 2009 - של קלמן ליפסקינד ובועז גאון , הורחבה היריעה על טיב הקשרים בין מצגר לחב"ד ועל הסיוע שהלה מעניק לחב"דניקים בעולם על פני אחרים מתוקף תפקידיו הרשמיים. אין ספק שההגנה על "כבודו האבוד" של ה"טוב והמטיב" הלה היא זה שהקפיצה את "מרכז רבני אירופה" לצאת להגנת האיש שבברלין רמס בדבריו את ההשקפה התורתית בכלל ושל אדמו"רי חב"ד בפרט , שבבריה"מ הקומוניסטית היה אדמו"רם דאז - הרהי"צ, לסמל של מסירות נפש על מצוות המילה ללא שום פשרה של "פיקוח רפואי" על המצווה הראשונה והעתיקה של העם היהודי.
לא לחינם השמיע מצגר את דבריו בכנס הלה. האיש חושב קדימה על עתידו הפוליטי והכלכלי לאחר פסח תשע"ג - עת יפנה מקומו כ"רב מעללים ראשי" לישראל. ה"תיקווה הבריטית" - מינויו ל"רב ראשי" בבריטניה, שקעה במצולות ובמיוחד לאחר שמישהו הבהיר לרבני בריטניה כי ה"סאן הלונדוני" יחגוג שעות ומהדורות נוספות על פרסום מעלליו הישנים וכנראה החדשים בבריטניה. גם קהילות דתיות, חרדיות ואף מסורתיות-חילוניות, נרתעות מהרעיון למנותו כ"רב" מטעמם. גרמניה הפכה בעשור האחרון לארץ מיושבת ביהודים רבים - עקב ההגירה מחבר העמים, שרובם ספק יהודים להלכה. בארץ זו רבים מ"רבניה" אינם יותר דתיים ממתבוללייה וכבר שנים מחפשים רב ראשי שישתלב ב"נוף" היהודי המקומי, ומי כמצגר ראוי יותר לכך?! מצגר מבין שבקרב הפדרציה היהודית בגרמניה יש אליו התנגדות פוליטית ומנגד לחב"ד אין דריסת רגל חזקה בארץ זו בגלל הפדרציה הזו. מצגר וחב"ד מבינים שרק השלטון הגרמני והחנופה אליו יכולים לממש את חלומותיהם הפוליטיים גרידא ולכן לא פלא שמצגר -"זיקית " רעיונית ידועה (בעד ונגד גיורי הצבא, בעד ונד שמירת שמיטה ב"רבנות הראשית" וכו') , נאם בברלין לא את מה שחשוב ליהודים אלא מה שחשוב למצגר ואילו חב"ד מגנה עליו לא משום מה שחשוב לתורה ולמורשת חב"ד אלא מה שחשוב להתעצמות הכוח הפוליטי בלבד של שליחי חב"ד בגרמניה על חשבון היהדות והיהודים שם. ולכן כשמצגר יהיה ה"רב הראשי" של גרמניה, אזי, שליחי חב"ד ירימו ראשם מעלה, מעלה על פני הפדרציה היהודית (אולי הם יהיו ה"פדרציה של יהודי גרמניה"...) המקומית ולכן למצגר היה צורך לבצע "ברית מילה" בברית המילה היהודית ול"מרכז רבני אירופה" היה צורך להגן על ה"מילה" - תרתי משמע, של מצגר.
