הסתיו היה צריך להיאבק את דרכו אל האדם. כולם היו נגדו: הקיץ נאחז בקרנות השמש, הזמן רצה להמשיך "להבהיק ולסנוור" (כלשון המשורר הנפלא ליאור שטרנברג), וחולדאי כמעט תבע ממנו ארנונה. אך אני, בניגוד לסתיו, לא נאבקת את דרכי אל האדם. כי באורח פלא אהבת אדם מתקיימת בי, איכשהו, לצד הכעס על אכזריותו, כפי שאקליפטוס הנטוע לצד כביש ראשי מצליח, איכשהו, לשמור על ריחו למרות הזיהום הכבד האופף אותו. בסדרת פשע ישראלית חדשה בשם 'המיוחדת', גם הזיהום האנושי הכבד ביותר נראה כגימיק בידורי. הפשעים מפוסטרים מחיידקי רוע ואופל. 'המיוחדת' היא יחידת עילית משטרתית שגויסו אליה חוקר שב"כ, בלש נון-קונפורמיסטי ובלשית שהובטח לה קידום. ויש גם אתיופית צעירה, שכמו השחורים באמריקה של שנות ה-50 צריכה להיות פיקחית מחבריה לעבודה, אך לשמור על פרופיל נמוך. על הנייר זה נשמע טוב, אך על המסך חברי הצוות נראים כאילו נקלעו במקרה לאותו פריים ואולצו לדקלם משפטים שנונים ומגניבים. זוהי סדרה ישראלית מאוד: תכליתית, שחצנית, חופזת אל פתרון התעלומה וחפה מכל עומק או שתיקות, עניין שגרם לי להתגעגע אל רשרוש נעליו המחויטות של המפקח דלגליש על גבי שביל חצץ כפרי, בבואו לחקור איזה אלמן מתבודד. מין רשרוש נעליים מהודר-מהורהר. אצל דלגליש היו סגריר בגוון אזוביון ואירוניה נוסח אלביון, דקיקה כעלעלי שוקולד-מנטה - רקע הולם לאיזו הכרה שקטה בשפלות האנושית. אך ב'המיוחדת' אין שקט, משום שצריך להספיק דיאלוגים גרפומניים. אמינותם של דיאלוגים אלה ירדה לשפל כאשר בלש אחד ציטט שורה משיר, והמפקד שלו ירה מיד: "דוד אבידן!" אכן, נס: 100 אחוז מהשוטרים שבחדר הם חובבי שירה. גם העלילה לא אמינה. הייתכן כי בישראל נבנה בית אבות מפואר ופסטורלי למען ניצולי שואה? באיזו פלנטה צולמה הסדרה? במקום אמינות יש יעילות. פשעים מסמרי-נפש מפוצחים תוך 35 דקות, ובהם רצח של יהלומן ניצול שואה במכות מגהץ רותח. מי אמר שהניצולים בארץ לא מקבלים יחס חם? מתברר שלניצול הזה היו שונאים רבים. למעשה, חבריו לבית האבות נטרו לו עוד מגטו לודז', שם הוא שימש עוזרו של רומקובסקי, ראש היודנראט המוּקע כמשת"פ של הנאצים. אך לא רק הניצול הרצוּח מתואר באור בלתי מחמיא ("חולירע שעוד מהגטו תמיד ידע את מי לשַמֵן"), גם יתר הניצולים מצטיירים כחבורה מפוקפקת למדי. אם הממשלה צפתה בפרק, היא הייתה יכולה למצוא בו הצדקה מסוימת להזנחתם. כלומר, לא רק שלא משלמים לניצולים, עוד משתמשים בהם כקוריוז. ובעוד הניצוֹל שבסדרה נפל קורבן ל"שוד שהסתבך לרצח", במציאות זה הפוך. הניצולים עשוקי הקצבאות נפלו קורבן לרצח (שואה) שהסתבך לשוד.