הפגנות המחאה החברתית הפלשתינית שטפו את ערי הרשות. האסוציאציה בתקשורת הישראלית הייתה מחאת רוטשילד של הקיץ שעבר, אבל אולי טבעי יותר, וודאי דרמטי יותר, לזכור שכך ממש, בהפגנות על-רקע מצב כלכלי קשה, התחילו ההפיכות במדינות ערב בחורף שקדם לקיץ ההוא. ממשלת הרשות ניסתה לבלום את התרחיש הזה, והחליטה להוריד את מחירי הבנזין, הנפט והגז לצרכן לרמת המחירים בסוף אוגוסט. צעד זה בא למרות העלייה במחירי הסחורות הללו ולמרות הגירעון העמוק שהרשות סובלת ממנו, וכן, כדברי שר הכלכלה ד"ר ג'וואד אל-נאג'י, כדי "לפתוח את השווקים לתחרות, לבטל בלעדיות של מונופולים, ולשדל סוחרים לייבא ישר מחו"ל ולא דרך סוכנים ישראלים שגוזרים קופון על חשבון האזרח הפלשתיני". רוב חציהם של המפגינים הופנו כלפי ראשו של ראש הממשלה סלאם פיאד, אבל גם יושב-ראש הרשות אבו-מאזן לא נשאר נקי, וקריאות לפיטוריו נזרקו לחלל האוויר ברמאללה ובערים אחרות. כדברי פאדי - אזרח ממורמר מג'נין - "אנחנו רוצים שאבו-מאזן יסיים את תפקידו. הוא גרם רק צרות והפסדים. כל המחירים עולים, הדלק, הלחם החלב והירקות. לי אין כסף לקנות עגבנייה שמחירה בשוק הגיע ל-8 שקלים לקילו, והוא מבקר לו בהודו" ובלעג מר הוא מוסיף, "אולי הוא מנסה להביא משם כסף". לאחמד קריע, הלא הוא אבו-עלאא, לשעבר ראש ממשלת הרשות הפלשתינית, יש הסבר משלו למצב. "האזרח בישראל מרוויח בממוצע 4,000 שקל בחודש, לעומתו האזרח הפלשתיני מרוויח 1,400 שקלים בלבד. המחירים בישראל וברשות הפלשתינית הם אותם מחירים, הבגדים, הסוכר הלחם והירקות במחיר דומה, ולכן אין לאזרח הפלשתיני יכולת לשרוד כלכלית. מי שאשם במצב הכלכלי הוא הכיבוש". אבו-עלאא מתעלם מהזעקות ברחובות המפנות אצבע מאשימה לפיאד ולאבו-מאזן, ובשיחה עמנו במשרדו באבו-דיס הוא דבק בעמדתו. "כאזרח פלשתיני אני אומר לך שהבעיה היא הכיבוש ולא סלאם פיאד. אם תיתן לי את החופש שלי כפלשתיני אוכל לחיות ולהקים מדינה עצמאית, ואוכל להיות אחראי לגורלי. אבל כל עוד ישנו הכיבוש ששואל אותי לאן אני הולך, מאין אני בא, למה יש לי סחורה כזאת וכזאת - המפתח לא נמצא בידי. המפתח של הלחם הפלשתיני נמצא בידי הכיבוש". המפגינים ברחובות נושאים שלטים בגנות הסכם פריז שנחתם בשנת 1994, שנה בלבד לאחר החתימה על הסכם אוסלו. ההסכם מעגן את הקשרים המסחריים בין ישראל לרשות הפלשתינית, קובע איחוד מכסים ומסדיר את העברת המסים שישראל גובה בשם הרשות הפלשתינית, וכן מסדיר את הייבוא והייצוא של הפלשתינים. אבו-עלאא טוען באוזנינו שההסכם נחתם כהסכם זמני, והוגבל לחמש שנים. "אני הייתי האיש שחתם על הסכם פריז. הסכמנו אז עם הצד הישראלי על תקופת מעבר שלא תעלה על חמש שנים. אני בעד לבטל את ההסכם החשוך הזה ולהחליפו בהסכם קבע כחלק מהסכם שלום. הסכם פריז הוא הסכם שטוב לישראל ומנציח את הכיבוש".