אנו עומדים לפני יום הכיפורים, יום עליו כותב הרמב"ם בהלכות תשובה כי הוא "קץ מחילה וכפרה"; יום בו נחתמים הספרים אשר נפתחו בראש השנה ובו מסתיימים עשרת הימים בהם יכולנו לשנות את גזר הדין בו נכתבנו. התשובה היא חסד מאת הקב"ה הגורם לעבר להימחק ולא להיחשב. אולם, נשאלת השאלה: מה על
האדם לעשות בשביל להיות ראוי לחסד הזה?
בסוף מסכת יומא אנו מוצאים אימרה מפורסמת בנושא: "אמר רבי עקיבא: אשריכם ישראל, לפני מי אתם מיטהרין. מי מטהר אתכם? אביכם שבשמים, שנאמר 'וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם' ואומר 'מקווה ישראל ה' - מה מקווה מטהר את הטמאים, אף הקדוש ברוך הוא מטהר את ישראל".
הטבילה כמוה כלידה מחדש של האדם
לפי ר' עקיבא, תהליך התשובה דומה לטבילה במקווה. בטבילה על האדם להתפשט מבגדיו ולהיכנס למים ללא כל חציצה, לכלוך, כתם או כל דבר אחר הפוסל את הטבילה. גם בתהליך התשובה על האדם להתפשט מכל הלבושים בהם עטף את עצמו במהלך השנה: לבושים של כבוד, גאווה, שקר, רדיפת בצע ועוד. עליו להתנקות מכל הלכלוכים, למרק את עצמו ואת נשמתו, אחרת התשובה אינה פועלת. אם לא יעשה כן, ייחשב כ"טובל ושרץ בידו".
אולם קיים מישור נוסף ליסוד התשובה. עצם הטבילה במקווה מציינת את נכונות האדם למסירות נפש, לעצירת נשימה ולהתמסרות מוחלטת כלפי התהליך בו הוא נמצא. בטבילה עצמה על האדם להיות כולו מתחת לפני המים, אזור בו אין חיים, מקום בו לא ניתן לנשום. בטבילה אומר האדם: רצוני להיטהר הוא כל כך עז, עד שאני מוכן להיכנס למצב של מוות זמני כדי לעלות ולהיוולד מחדש, כדי שאוכל לנשום שוב באמת ולהתחיל שוב את מסלול החיים. הטבילה כמוה כלידה מחדש של האדם, אולם הפעם בצורה טהורה ונקייה יותר, ללא העבר המטריד.
כך גם בתהליך התשובה. האדם המעוניין להתחיל מחדש, צריך להתנתק מהעבר, לפתוח דף נקי וחלק, להיות מוכן למעין לידה חוזרת ההופכת אותו לאישיות אחרת, הלומדת מחסרונות העבר ומוכנה לקבל על עצמה את אתגרי העתיד. הקב"ה הוא שותף בתהליך. הוא זה אשר מצפה ומייחל לראות את השינוי, את הלידה מחדש והוא גם זה אשר נותן את האישור למהלך כולו. כך כותב הרמב"ם בהלכות תשובה (פרק ב'), שתהליך התשובה צריך להיות ברמה כזו ש"יעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם, שנאמר: ולא נאמר עוד אלוהינו למעשה ידינו".
התיקון הגדול מחכה בפרטים הקטנים
אימרה מפורסמת של הרבי מקוצק מפרשת את הפסוק "כי ביום הזה יכפר עליכם מכל חטאתכם לפני ה' תטהרו" באמצעות שינוי הפיסוק של הפסוק כך: "כי ביום הזה יכפר" - ליום הכיפורים יש אפשרות לכפר מכוח עיצומו של היום, אבל זאת בתנאי שאנו נקיים בעצמנו "לטהר אתכם". אם אנו נמלא את חובתנו לטהר עצמנו לפני היום, אזי הוא יכפר.
הלבושים הרבים מהם עלינו להתפשט לפני הכניסה אל המקווה של יום הכיפורים אינם רק מעשים רעים וחטאים. התיקון הגדול מחכה דווקא בפרטים הקטנים, בעניינים שאותם כולנו דשים בעקבינו ונוהגים בהם כחלק מהשגרה. חוסר דיוק, עיגולי פינות, התייחסות מובנת מאליה לאנשים שנמצאים בסביבתנו, עובדים עימנו או עובדים עבורנו. המשפחה שלא פעם נזנחת, הכעסים, הלחצים, העצבים, הצורך הלא-מסתיים לשלוט בכל דבר ועניין. אם נוכל לשחרר את כל אלה ליום אחד, לרגע של עצירת נשימה, נוכל אזי להתחיל שוב מחדש הפעם נקיים, זכים ומדויקים יותר.
יהי רצון שנזכה כולנו לכפרה בחסד וברחמים, ושיעיד עלינו יודע תעלומות שאכן חזרנו בתשובה שלמה.
