לאחר 20 שנה מהתפרקות ברית המועצות, הסוציאליסטים הישראלים חזקים וקולניים מתמיד. משטר הפחד והאימה שכפה חלקים נרחבים מאסיה, אפריקה ואירופה לחיי עוני ובורות קרס, אך דובריו עדיין נשמעים, מעל דפי העיתונים, בגלי הרדיו ובשאר כלי התקשורת, וקולם ברור וצלול: מדינת רווחה. כמובן שהם ימהרו להסתייג היום מהמשטר אותו כה העריצו בשנות החמישים והשישים. היום הם נקראים סוציאל-דמוקרטיים, הרטוריקה השתנתה, התוכן נותר זהה.
אכול ושתה כי מחר נמות
בעוד דרום אירופה קורסת תחת עול הוצאות הממשלה שגדולות פי כמה וכמה על גודל המגזר העסקי המצומק שלהם, הסוציאליסטים הישראלים דורשים עוד, עוד מהכל ועל הדרך - שתשלחו את החשבון לסועד הבא. הם קוראים להגדלת הגרעון הממשלתי, שאותו ישלמו ביניהם ונכדיהם. אכול ושתה כי מחר נמות. לא אכפת להם לייצר פה עוד דור אבוד, שחנוק עד צוואר בחובות אבותיהם, לאכל בוסר ולהקהות את שיני בניהם.
בכל פעם שמעמתים אותם עם המציאות הם ממהרים לשלוף את מצפניהם, המורים לעבר החוג הארקטי הקפוא, שם שוכנות המדינות הנורדיות ומנהלות מדינת רווחה לתפארת. שלא יהיה מקום לספק, יש לנו הרבה ללמוד מהמדינות הנורדיות, הן עוקפות את ישראל בכל מדד של תחרותיות ויעילות והמגזר הציבורי שם יעיל וחסכוני. אין שם קביעות משתקת וועדים מלטנטיים ואלימים שמסכלים כל סיכוי לשינוי. אך חייבים גם לעמוד על ההבדלים, לשבדיה ונורבגיה יש משאבי טבע רבים והון אנושי ופיזי גדול בהרבה מישראל, הן לא השתתפו בשתי מלחמות העולם ואין להם נטל ביטחוני כבד כמו שיש לישראל. בנוסף , האוכלוסיה שם הומוגנית ובעל תפיסת מציאות חזקה של עבר ועתיד משותפים. ישראל, לעומת זאת, מחולקת לשבטים, עדות ודתות שונות שקיימת עוינות וחשדנות ביניהם, כל הטבה של הממשלה למגזר אחד, מיד מציתה את חמתו של מגזר אחר, שמנסה לשלוח גם את ידו בקופה הציבורית, בטרם תתרוקן.
מכל הסיבות לעיל, המגזר העסקי במדינות הרווחה הנורדיות מסוגל "לשאת" את המגזר הממשלתי הגדול יחסית. הוא עושה זאת בקלות רבה יותר, גם משום שמיסי ההון שם מצומצמים ומיסי העבודה גבוהים, בניגוד לסוציאליסטים הישראלים, שם מבינים כי ההון נייד ולא מעוניינים להפוך את מדינתם לאזור לא אטרקטיבי להשקעות חוץ. המגזר העסקי הישראלי, לעומת זאת סובל ממיסים גבוהים, ממחנק אשראי ומעודף רגולציה, אין לו שום סיכוי לעמוד בתחרות העולמית אם הסוציאליסטים יצליחו לבצע בו את זממם. השגשוג המדומה של השנים האחרונות נגמר, והחשבון הגיע, במקום שלישראל תרוויח מהאטה העולמית, היא מיצבה את עצמה בנקודת זינוק נחותה יותר, בזכות הפקרות ממשלתית, חגיגה של העלאות שכר ופרויקטים מגלומניים במגזר הציבורי.
שמישהו אחר יעשה את העבודה המלוכלכת
רבים מבכים את אובדן האחריות של המדינה לאזרחיה. מצדם המדינה מחויבת לספק להם מזון, דיור, רפואה, חינוך ותעסוקה ללא כל מאמץ. כשמדינה נכשלת לעמוד בכל הדרישות הלא הגיוניות שלהם, הם ישר מאשימים את תרבות הקפיטליזם "החזירי" או את ה"נאו-ליברלים", בבעיותיהם. לדידם, אין זו בעיה של יכולת, אלא של רצון בלבד. אילו המפלגה הנכונה הייתה בשלטון, כל הבעיות הגשמיות וכבר היו נפתרות והיה לכולם פנאי לעסוק בבעיות פילוסופיות בעודם יושבים תחת גפנם ותאנתם. הם יעשו הכל כדי לא להביט בעיניים מפוקחות בחשבון, וזה כולל גם לעקור את עיניהם.
אין להם אומץ להודות בטעותם, אין להם אומץ לומר לא לסוציאליזם, מבחינתם שמישהו אחר יעשה את העבודה המלוכלכת ויקצץ בקצבאות לנכים ולקשישים, הם, נאורים שכמותם, כבר ירחצו בניקיון כפיהם.
