מספיק עם הרחמים, דינם מוות!

מספיק עם הרחמים! קראתי את טורו של גבי מירילשווילי בטור הדעות ב-ynet. לאחר מכן קראתי גם את הידיעה על הנהג הצעיר בנתניה שגרם לפציעתן הקשה של שתי נשים. וקראתי ושמעתי לפני פחות מחודש על שלוש המשפחות האומללות שנהרסו כשרוצח עם רישיון קיפד לשלוש נשים מהמשפחות האלה את פתיל חייהן. כתבתי על זה גם מספר פעמים גם בבלוג שלי. והידיעות ממשיכות להגיע, וכמותן של הידיעות רק עולה מיום ליום, על עוד נהגים שפוגעים ובורחים, רוצחים ונשארים חופשיים, בין אם בשגגה או בזדון, ואי-אפשר להמשיך כך. כותב גבי שיש לו חלום. חלום יפה יש לו, רק שהוא עדין מאוד בחלום שלו. לי יש חלום, שנפסיק להיות העם הרחום והחנון, ורגע לפני שאנחנו יורים לעצמנו בראש, אחרי שכבר ירינו לעצמנו ברגל, נתעורר. נתעורר ונשנה את מערכת האכיפה והענישה. והדרך להתעורר תדליק רבים מכם, אבל לדעתי אין ברירה. פשוט אין. חייבים פה עונש מוות!!! עונש מוות לרוצחים באשר הם, וכמובן לאחר שהוכחה אשמתם מעל לכל ספק וחבר שופטים מורחב, ומצידי גם חבר מושבעים אם צריך (מי אמר שהשיטה האמריקנית לא נכונה?), החליט שהרוצח אשם. סלחנות יתר כלפי רוצחים עכשיו יקומו כל המצטדקים למיניהם ויפי הנפש ויגידו, "איך זה שיהודי שהוא חלק מעם שעבר את השואה יכול להגיד דברים כאלה?". אז הנה אני אומר, אנו משתמשים בשואה יותר מדי פעמים כעלה תאנה לכסות מחדלים ופשעים כאלו ואחרים. ואז יקומו אחרים ויגידו, "ומה עם הספק הקל בהחלטת בית המשפט שאולי, רק אולי, הוא לא אשם?". ותשובתי היא שאין להשתמש בעונש המוות בסיטונות, אלא באמת במקרה של רצח שהוכח מעבר לכל ספק. מערכת המשפט אצלנו סלחנית מדי וכל רוצח יודע שברגע שהוא יגיע לבית המשפט וישים כיפה על הראש וימלמל מספר פסוקים, מיד חבר השופטים יקל בעונשו, ויקרא לרצח של שלוש נשים בתאונת פגע וברח "הריגה". ואל תגידו שאיני צודק, פשפשו אפילו פה ב-ynet בארכיון וחפשו אלו עונשים קיבלו רוצחים בכבישים על מעשיהם. במקרים הטובים הם קיבלו מאסר ממושך על חשבונכם, הציבור הרחב, כולל תוכניות שיקום, לימודים, הוצאת תואר ועוד; כל זה, אם לא שמתם לב, על חשבונכם. ואחר כך הם מעזים לבקש את קיצור עונשם ושחרור מוקדם ויוצאים החוצה לעולם החופשי וממשיכים כמנהגם. הרחמנות שלנו עולה לנו בחיינו ותעלה בעוד הרבה חיים אם לא נתעשת, ויפה שעה אחת קודם. אין עונש יעיל אחר נכון, הדעות לגבי עונש מוות חלוקות בארץ וגם בעולם; בהרבה מדינות בעולם בוטל העונש ובהרבה הוא עדיין קיים, כולל בארה"ב הנאורה שאנחנו כל כך רוצים להידמות לה. אבל מאז ומעולם הדעות היו ויהיו חלוקות בנושאים קשים ומורכבים מעין אלה. ושלא תבינו לא נכון, איני תומך בעונש מוות כלל וכלל, אבל לאחר מחשבות רבות וראייה ששום שיטת ענישה אחרת לא מצליחה לגרום פה לשינוי, החלטתי להעלות את הרעיון הזה, שוב, על הכתב ולדיון. ועוד לא דיברתי על רוצחי נשים, ילדים, ועוד... נכון, תגידו שהכל מתחיל בחינוך, אבל אם בחינוך לא הוצבו גבולות (וכנראה שבמקרה של תתי-האדם האלה לא הוצבו גבולות) חייבת המערכת כולה לקום ולהציב את הגבולות האלה. תאמינו לי שאחרי עונש מוות אחד או שניים, הדברים פה ייראו שונים לחלוטין. עוד לא אבדה תקוותנו...