השנה ב-11 בספטמבר הייתי בדרום מנהטן בניו-יורק. אחת-עשרה שנה חלפו מאז אותו בוקר נורא, ויש להודות לארצות-הברית על שחיסלה את אוסמה בן-לאדן. אלא שמנקודת מבט היסטורית, בן-לאדן כן השיג אחת ממטרותיו: החלפת המשטרים הערביים הפרו-אמריקניים במשטרים איסלאמיים.
אירן מילאה ועדיין ממלאת תפקיד מרכזי בהשתלטות האיסלאמית על המזרח התיכון ועל צפון אפריקה. היא גם פועלת להשגת נשק גרעיני במטרה מוצהרת למחוק את ישראל מן המפה. ההיסטוריה מלמדת אותנו כי יש להתייחס בכובד ראש לשונאי יהודים המאיימים להרוג אותם. אך ההיסטוריה גם מלמדת אותנו כי שום מדינה לא ויתרה על שאיפותיה הגרעיניות בגלל לחץ של סנקציות כלכליות.
ממשלו של הנשיא האמריקני רונלד רייגן לא רצה שפקיסטן תהפוך מעצמה גרעינית, ואילו זה של ג'ורג' וו.בוש לא רצה בהתגרענותה של
קוריאה הצפונית. אך למרות הלחצים והסנקציות, שתי המדינות לא הפסיקו את מאמציהן ובסופו של דבר השיגו את יעדיהן.
עירק ולוב, לעומת זאת, כן ויתרו על תוכניות הגרעין שלהן,
וזאת אך ורק בשל המתקפה הצבאית שניחתה על האחת והאיום במתקפה כזו כלפי האחרת.
סדאם חוסיין זנח את שאיפות הגרעין שלו לאחר שב-1981 השמידה ישראל את הכור הגרעיני שהקימו לו הצרפתים. מועמר קדאפי הפסיק את תוכנית הגרעין שלו מיד לאחר הפלישה האמריקנית-בריטית לעירק ב-2003, בשל חששו כי הוא יהיה הבא בתור. אפילו אירן השעתה זמנית את תוכנית הגרעין שלה אחרי הפלישה לעירק בשל החשש ממתקפה אמריקנית. מיד כשהתברר כי ממשל בוש נטש את הרעיון של השמדת הכורים הגרעיניים של אירן, חידשה זו את תוכנית הגרעין שלה.
אין זה מפתיע אפוא שסנקציות כלכליות אינן משכנעות את אירן לחדול מתוכניתה הגרעינית. ראשית, הסנקציות הן מגוחכות, היות שסין הזקוקה לנפט של אירן אינה מפעילה אותן, כמו גם רוסיה הרואה באירן ביצור אחרון מפני הגמוניה אמריקנית במזרח התיכון. בנוסף, אירן ומצרים נושאות ונותנות כעת על עסקת נפט שתפצה את אירן על הפסדיה מאובדן מכירות למדינות האיחוד האירופי. אירן תמכה בהתקוממות במצרים ב-2011 שהעלתה לשלטון את
מוחמד מורסי. עתה היא קוצרת את היתרונות הכלכליים של בעל ברית איסלאמי חדש.
לארה"ב אירן גרעינית אינה מהווה איום קיומי
אבל גם לו הסנקציות נגד אירן היו נאכפות, הן לא היו משיגות את מטרתן: מנהיגות המכריזה כי היא מוכנה להקריב מיליונים מאזרחיה למען השמדתה של ישראל, לא תסבול משום ייסורי מצפון על הורדה זמנית של רמת המחייה של קורבנותיה העתידיים.
לכן, מה שאמרה
הילרי קלינטון לאחרונה, כי סנקציות הן הדרך הטובה ביותר להביא את אירן לנטוש את שאיפות הגרעין שלה, הוא פשוט מגוחך וחסר כל היגיון. גם הכלה, במקרה של התגרענות אירן, אינה עומדת על הפרק. בעוד שהאיום בהרס הדדי מובטח הרתיע את ארה"ב ואת בריה"מ מפתיחה במלחמה, הרי שהרתעה כזאת אינה רלוונטית כשמדובר באיסלאמיסטים, היות שמלכתחילה הם אובדניים. מתקפה גרעינית מצד ישראל - כך הם מאמינים - תבטיח את הגעתם המהירה לגן העדן.
שום דבר, מלבד מתקפה צבאית הרסנית, לא ימנע מאירן להשיג את הפצצה.
לארה"ב יש היכולת הצבאית להשמיד את מתקני הגרעין של אירן. אך המועמד לנשיאות
ברק אובמה לא יתקוף צבאית את אירן במהלך מסע-הבחירות שלו, ומה שמדאיג יותר מבחינתה של ישראל הוא כי לא סביר שאובמה כנשיא בכהונה שנייה יורה על תקיפה כזו. אחרי ככלות הכל, ארה"ב איבדה את מרבית בעלות-הברית שלה במזרח התיכון לטובת משטרים איסלאמיסטיים. מדוע אם כן להרתיע את אירן, כשזו כבר ממילא השיגה את מטרותיה להחליף את המשטרים הערביים הפרו-אמריקניים במשטרים איסלאמיסטיים?
טכנית, אירן גרעינית יכולה אומנם לחסום את מיצרי הורמוז, המהווה מעבר נפט עיקרי, ללא חשש מתגובה אמריקנית. אך צעד כזה יגרום לנזק כה גדול לכלכלת אירן, עד שהוא למעשה בלתי הגיוני בעליל. לכן, כפי שארה"ב הייתה מסוגלת לחיות עם בריה"מ גרעינית, היא יכולה לחיות כיום עם רוסיה, סין, פקיסטן וקוריאה הצפונית גרעיניות. אירן גרעינית אומנם תערער עוד יותר את האינטרסים של ארה"ב ואת כוחה, אך לא תהווה איום בלתי נסבל על ארה"ב.
לעומת זאת, פצצה אירנית כן מהווה איום קיומי על ישראל, ולישראל יש סיבות טובות לחשוד שהממשל האמריקני הנוכחי אינו דובר אמת כשהוא טוען כי כל האופציות למנוע מאירן להשיג את הפצצה מונחות על השולחן.
לאחרונה, הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית הכריזה כי אירן מעבירה את הייצור הגרעיני שלה אל מעבה האדמה ומכפילה את מספר הצנטריפוגות שהתקינה במתקנה הגרעיני בקרבת העיר קום. למרות שאירן מתקרבת לעבר "מרחב החסינות" שיהפוך את מתקני הדלק הגרעיני התת-קרקעיים שלה לחסינים מפני תקיפה, ממשל ארה"ב אינו מעביר למולות שום אולטימטום.
נראה אפוא כי לא רק שישראל נותרת בודדה במערכה מול אירן, אלא שממשל אובמה אף מנסה לבלום אותה. הערתו של ראש הממשלה
בנימין נתניהו כי "מי שבקהילה הבינלאומית מסרב להציב קווים אדומים לאירן - אין לו זכות מוסרית לשים אור אדום בפני ישראל" הייתה ישר ולעניין.
ישראל כיום ניצבת לבדה בדיוק כפי שהייתה כאשר הכריזה על עצמאותה ב-1948, כשם שהייתה כאשר השביתה את חיל האוויר המצרי ב-1967 או הצילה שבויים יהודיים באוגנדה ב-1976. בכל המקרים האלה החליטה ההנהגה היהודית החלטה קשה שנראתה לכאורה בלתי הגיונית, אך נשענה על מה שמכונה בהכרזת העצמאות "צור ישראל".
להכריע הכרעות קשות וליטול סיכונים מחושבים - אלה הם תמציתה של מנהיגות. השנה החדשה תהיה מכרעת. מי ייתן שזו תיזכר כשעתו היפה של נתניהו.
