הציבור האמריקני והשיטה שלו יקבעו מי יישב בבית הלבן בארבע השנים הקרובות. מי שרוצה לנתח את הנתונים היכולים להשפיע על הבחירה, קדימה - ינתח כאוות נפשו. מי שרוצה להמר על התוצאה, ברוך הבא, יהמר. בהווה - כל העתיד כולו הוא רולטה, על כן, למה לא? מי שמבקש להשביע את האלים להטות את התוצאה על-פי הרהורי ליבו הגלויים או הכמוסים, יתפלל, רצוי תפילת יחיד, בשקט, מן הכאן הפרטי אל השם הקובע איזו רשות נתונה ויאמין בכוח השפעתו על הנסתרות. אבל מי שרוצה להיכנס לזירה במכנסי משקל תרנגול ולעזור למתאגרף כבד ענק אחד להכניע בנקודות או בנוק אאוט את המתאגרף הענק האחר, ירקד כפרפר השבוי באלומות אור הבאות מגלקסיה אחרת ויעקוץ כדבורה שכילתה את עוקצה במלחמות נחילים עלובים רחוקים, ויהיה ללעג. חזות קשה.
יתכן כמובן כי מתאגרף החיזוק קל המשקל אך החרוץ מאין כמוהו, שאינו יכול להיכלא מן ההידוס הנמרץ לצד גיבורו הנערץ, יסובב את ראשו אל עבר הקהל היושב בטריבונה הגדולה ועיניו תרשופנה מבט של עלבון צדקני ולוחמני שייאמר בהבזק טעון אחד, כי מי שחושב שהזירה היא אמריקנית הוא פגוע ראש שאינו מבין כי כל גורל, באשר שם יש גורל, נקבע בבית הלבן, ועל כן אין להתיר בשום פנים ואופן את זירת הקרב לאמריקנים בלבד. דברים כדרבנות...!
המצטרף הזוטר לזירה, לא ייזכר
יכול להיות, יוסיף המבט הרושף לנעוץ תובנות, שביטוח רפואי גם למי שאינו מצליח להביא בנפשו את לחמו הוא עניין להתמודדות בין הרפובליקנים לדמוקרטים, שקדושת החיים של כל עובר או קדושת הבחירה של כל אם על גופה ועל עתידה הן שאלות הדורשות הכרעה רק בין האמריקנים לאמריקנים, אבל הנושאים הזניחים הלוקאליים האלה אינם יכולים להיות קיר המגן מאחוריו מכה הנאיביות, היונקת מתלישות אקדמית והומניסטית את נשיא המעצמה, בחולשה שסופה מסכנת כל מדינה ומדינה. על כן, ירשוף המבט, יש אינטרס לאומי לגיטימי לקפוץ מירושלים לתוך הזירה בוושינגטון. לא יתכן, ידגיש סמכותית, כי הדגל האמריקני המתיימר להתנופף מעל תורנו של העולם החופשי כולו, יהיה דגל פסים אדום - לבן ממנו נמחקו כל הקווים האדומים. מי שמוכן להתפשר עם דגל לבן רק מפני שדגל זה הוא אמריקני, לא יינצל מגזר דינה של ההיסטוריה, הזוכרת הכל ואינה מוחלת לעולם לפייסנים.
המבט הרושף הזה יכה, יכול להיות, כברק, ביושבי מושבים רבים בגלריית הצופים ויותר משאלה יתפעלו מן הקרב בין אלופי המשקל הכבד, הם יתמלאו הערצה ללוחם הבלתי נלאה שהצטרף לזירה. יתכן. אבל בדבר אחד אין ספק, כאשר יוכרע הקרב כי נובמבר לעולם יבוא, יהיה המנצח בו אשר יהיה, ייזרק המצטרף הזוטר שחשב כי הוא עיקר אל מעבר לחבלים של הזירה הגדולה וינחת אחר כבוד בזירה ממנה בה ולא ייזכר, ולא יודו לו, ולא ינקמו בו, ולא כלום. לכל היותר לא יהיו חייבים לו דבר, לא המנצח, לא המובס.
שייך למצוות לא תעשה
בארבע השנים שתבואנה ישרת הנשיא שזכה את הציבור האמריקני, את השיטה שלו ואת האינטרסים הגלובאליים על-פי מה שהוא והאדמיניסטרציה שהוא עומד בראשה יעריכו, אם באמת ברה או אם באמת מתובלת פוליטיקה. רק הוא יקבע מדעת או מכורח, מה מועיל או מה מזיק למעצמה, אותה הוא מנווט בין גלי האוקיאנוסים מגשר הפיקוד של המשרד הסגלגל. הוא יטעה. אין בכך ספק. נשיא ארצות הברית הוא תמיד, בכל קדנציה, בכל שרשרת הפיקוד, האיש הטועה ביותר בעולם. אבל הוא האיש.
השפעתה של ארצות הברית על תבל ומלואה אינה נותנת רישיון לתבל ומלואה להשתתף בבחירות, לא בסתר ולא בנגלה, לא במשתמע ולא בנגרר. כוחה הגלובאלי של ארצות הברית קובע במידה רבה עד למאוד, אולי פחות משקבע בעבר אבל בוודאי יותר ממה שנדמה לעוקבים אחר היחלשותה, את הכלכלה ואת הביטחון הצבאי והאישי, את הקדמה המדעית והטכנולוגית, את רמת החיים, מסין עד מיקרונזיה, מרוסיה עד לוקסמבורג, מקנדה עד ישראל. אבל כשם שרק מיקרונזים מצביעים במיקרונזיה כך גם רק אזרחי ארצות הברית מצביעים באמריקה. האלטרנטיבה, הפורמאלית והאידיאית, היא אלטרנטיבה שאינה רק מפוקפקת מוסרית והזויה דמוקרטית אבל גם כאוטית במהות.
אכן, אין אדם שעיניו בראשו אומר בפיו כי הוא נכנס לזירת האגרוף הכל-אמריקנית. אבל הוא אחראי למה שאחרים אומרים. חכמי ישראל, במדרש והרמב"ם במורה נבוכים, כבר פסקו "התרחק מן הכיעור ומן הדומה לו", או בלשון הזירה של היום, התרחק מן ההתערבות בבחירת נשיאה של אמריקה וממה שנראה כהתערבות. It's not done. כלל גדול בתורה הוא כי It's not done שייך למכובדות במצוות לא תעשה ומפני שהיא לא כתובה, היא חמורה יותר מן הכתובות....
