לאירן היו ציפיות גדולות מן הכינוס של ועידת המדינות הבלתי-מזדהות שנערך בטהרן. שאיפתה העיקרית הייתה לשבור את טבעת הבדידות הבינלאומית המקיפה אותה ולהסיר מעליה את הסנקציות הכלכליות. זאת ועוד, אירן קיוותה כי אירוחם של נציגי 120 מדינות יעניק לה מעמד של כוח בינלאומי בעל השפעה.
נוכחותם של מזכיר האו"ם באן קי מון ושל נשיא מצרים
מוחמד מורסי העצימה את תקוות אירן להצלחת הוועידה ולמימוש שאיפותיה. אך למעשה, אין לנוכחותם של שני האישים משמעות של תמיכה במשטר האירני וזו אינה יותר מאשר צעד טקסי. מורסי נכח בכינוס למשך ארבע שעות על-מנת למסור את דגל הוועידה שהיה ברשות מצרים מאז 2009, ואילו מזכ"ל האו"ם נכח שם כי זהו הנוהג המחייב מאז היווסדה. אף על-פי כן, אירן קיוותה כי נוכחותו של נשיא מצרים בטהרן, אחרי נתק של 33 שנים בין שתי המדינות, יביא לחידוש היחסים ביניהן.
אך אירן נחלה כישלון חרוץ מכינוס הבלתי-מזדהות, כפי שזה משתקף מהודעת הסיכום של הוועידה. זו לא כללה שום בשורה, ולא הייתה אלא חזרה על קלישאות ישנות.
האכזבה המרה ביותר באה לאירן מצד נשיא מצרים, שגינה בחריפות את המשטר הסורי ואת המלחמה שהוא מנהל נגד עמו. למעשה, היה זה גינוי לאירן על הגיבוי ללא סייג שהיא מעניקה למשטרו של
בשאר אסד. גם זיוף דבריו של נשיא מצרים בתרגום הסימולטני לפרסית שם ללעג את
אחמדינג'אד וחמינאי. מורסי פתח את נאומו בהרעפת שבחים על הח'ליפים הראשונים, שהפרסים השיעים מתעבים בלב ובנפש, דבר המקשה על גישור הפערים העדתיים בין השיעים לסונים.
יתרה מזו, התמורות שחלו בזירה הבינלאומית שבגללן נוסד ב-1955 גוש המדינות הבלתי מזדהות, מבטלות למעשה את הצורך בפעילותו של גוש זה והופכות את עצם קיומו לחסר משמעות. המלחמה הקרה בין המערב למזרח הסתיימה, ונוכח התפרקותה של ברית-המועצות הקומוניסטית, עבר זמנו של גוש הבלתי-מזדהות כגורם מאזן בין המערב לבין הגוש הסובייטי. זאת במיוחד נוכח שאיפתן כיום של מרבית המדינות החברות בו להידוק יחסיהן עם ארה"ב והאיחוד האירופי.
מדינות "האביב הערבי" - לוב, מצרים, תוניסיה, תימן וגם המשטר שיקום בסוריה בעקבות נפילתו של בשאר אסד - זקוקים לסיוע צבאי וכלכלי מארה"ב, מצב המפחית עוד יותר את משמעותה של "אי-ההזדהות". בנוסף, המדינות העשירות בגוש הבלתי מזדהות, כמו סעודיה ומדינות המפרץ, רוכשות את נשקן מן המערב ובעיקר - מארה"ב. היקף עסקות-הנשק שנחתמו עם ארה"ב לאחרונה עולה על 60 מיליארד דולר.
תהום בין הלכה למעשה
- העקרונות של גוש המדינות הבלתי מזדהות, כפי שגובשו מאז שנוסד בנובמבר 1955, קוראים לחברות הגוש להימנע מייצור נשק גרעיני ומאיצים במעצמות הגדולות להתפרק מנשק גרעיני. אלא שבמציאות, חלק ממדינות הגוש כמו פקיסטן, הודו וקוריאה הצפונית, ייצרו נשק גרעיני, ואירן בדרך לעשות כן. אם תצליח, שורה ארוכה של מדינות הגוש לא תשבנה בחיבוק ידיים נוכח התגרענותה של אירן, ובמיוחד מדינות הנפט הערבייות שעליהן היא מאיימת ושלהן לא יחסר המימון הדרוש לייצור נשק גרעיני.
- עקרונות הגוש אוסרים על האיום והשימוש בנשק גרעיני. האומנם זוהי המדיניות שנוקטות אירן וקוריאה הצפונית החברות בגוש כלפי מדינות המערב, מדינות הנפט הערביות וישראל? אירן הרי קוראת להשמדת ישראל, ולמעלה מכל ספק, היא מתכוונת לאיים ולהשתמש בנשק הגרעיני שהיא חותרת להשיג לצורך מימוש מטרתה.
- עקרונות הגוש מונעים איומים ומעשי תוקפנות או שימוש בכוח נגד כל מדינה שהיא. אך במציאות, אירן מאיימת בהשמדת ישראל, רוקמת מזימות נגד שכנותיה הערביות, כבשה שלושה איים בכניסה למיצרי הורמוז ומאיימת על אזרבייג'אן, למרות היותה מדינה מוסלמית שיעית. אשתקד איימה אירן בפלישה לבחריין דרך הים, אך נרתעה ברגע האחרון כשהודיעה סעודיה כי תגן על בחריין ואף שיגרה כוח של אלף חיילים להוכחת רצינותה.
- מרבית המדינות החברות בגוש הבלתי-מזדהות שרויות במצב של סכסוכים ומלחמות עקובות מדם - בינן לבין עצמן וגם בתוכן, במלחמות פנימיות. בהתנגשויות בעולם המוסלמי הכולל 57 מדינות שכולן חברות בגוש הבלתי-מזדהות, נרצחו במרוצת יובל השנים האחרון קרוב ל-12 מיליון בני אדם - תופעה הנוגדת את עקרונות הגוש הקוראים ליישוב סכסוכים בדרכי שלום ולהימנעות משימוש בכוח או הפעלת לחץ על מדינות הגוש. מדינות שאינן מצליחות לקיים את העקרונות שקבעו לעצמן, אינן מסוגלות לשמש דוגמה למדינות אחרות. פתגם ערבי אומר: "אינך יכול להעניק את מה שאין לך".
- אחד מעקרונות היסוד של הבלתי-מזדהות הוא שמירה על נייטרליות כלפי שני הגושים הגדולים. אך האומנם נייטרליות זו עומדת במבחן המציאות, כששליטי אירן נוקטים זה יותר משלושה עשורים מדיניות עויינת כלפי ארה"ב ומאמצים סיסמאות כמו "מוות לאמריקה" ו"אמריקה היא השטן הגדול"? גם הזדהותן של רוסיה וסין עם אירן ועם משטרו של בשאר אינה מעידה על כיבוד העיקרון של אי-ההזדהות. גם בתקופת המלחמה הקרה הזדהו מדינות "בלתי מזדהות" רבות עם הגוש הקומוניסטי שבהנהגתה של רוסיה הסובייטית, התחמשו בנשקה, נעזרו ביועציה, התאמנו במתקניה ותמכו בה בזירת המוסדות הבינלאומיים.
- עיקרון יסוד שהוסכם עליו בכינוס היסוד של הגוש ב-1955 הוא השוויון כלפי כל הגזעים והמיעוטים בכל המדינות - הקטנות והגדולות. אך מה שקורה במציאות הוא ההפך הגמור ממה שהוסכם עליו. במרבית מדינות הגוש יש דיכוי, רדיפה ורצח של מיעוטים על-רקע דתי, עדתי וגזעי.
נוכח נתונים אלה, נסיונה של אירן לנצל את כינוס הוועידה בטהרן על-מנת להיחלץ מבדידותה הבינלאומית ולזכות בתמיכתן של 120 מדינות הגוש נכשל כישלון חרוץ. מאמציה של אירן אינם מתיישבים עם מה שמתרחש בשטח ועם התמורות שחלו בזירה הבינלאומית מאז היווסדו של הגוש. גם הגיבוי והתמיכה שמעניקה אירן למשטר הדמים בסוריה מכשיל את שאיפותיה.
