ביהמ"ש העליון רוצה להשתלט על הפרקליטות

בית המשפט העליון ממונה על שמירה של שלטון החוק, על תקינות ממשלתית ומוסדית ועל נורמות משפטיות וקיומן. מאידך-גיסא, הפרקליטות מייצגת את אינטרס הציבור ושיקוליו, יחד עם שיקולים מקצועיים, שמירה על שלטון החוק ותקינותו ועל רצון לייצר מסגרות ונורמות התנהגות ונורמות מנהליות באמצעות פסיקת בתי-המשפט ובהנחיית בית המשפט העליון. שיקולי הפרקליטות בהגשת כתבי אישום ובהחלטה לערער, הם שיקולים עצמאיים משפטיים וציבוריים ואסור לגוף חיצוני להתערב בהם, שמא נאבד את האחיזה המקצועית ושיקול הדעת העצמאי. אין זה סוד שבתי משפט טועים בפסיקתם. אין זה סוד ששופטים כבני אדם, גם טועים, גם מושפעים מדעת קהל, מתקשורת, מאידיאולוגיה ומנטיות פוליטיות, לכן התערבות ורמיזות או הנחיות לגורמים אחרים, עצמאיים בשיקולם, הן התערבות זרה ופסולה. צא ולמד: שופט יחיד יכול לטעות וזה כבר הוכח במציאות. שלושה שופטים, כל אחד בנפרד וכולם יחד, יכולים לטעות וכבר טעו בעבר, אז מאין הביטחון וההנחיה לא לתקן שגיאות, לא לתקן עיוותי דין? להזכיר לשופטים ולציבור - שבאותם המקרים שהעליון הורה על משפט חוזר, והתוצאה הייתה זיכוי, היה מדובר גם במקרים של הרשעה פה אחד, לפעמים בשתי ערכאות (כלומר - שישה שופטים; והיו גם מקרים של תשעה שופטים). אם ההנחיה הזאת של העליון הייתה בתוקף, זכאים היו נשארים מורשעים. בית משפט שלום, במקרים חריגים, יכול, על-פי הנחיית הנשיא של אותה ערכאה, להורות על הרכב של שלושה שופטים (והיו הרבה מקרים כאלה), והאדם מורשע או מזוכה פה אחד. האם בכך נסתם הגולל ואסור למורשע או לפרקליטות לערער? אסור לשלול זכות קונסטיטוציונית. זכות הערעור בזכות, להבדיל מרשות, היא זכות יסוד בסיסית המבוססת על שלטון חוקי במדינה דמוקרטית, מגובה בחוק יסוד כבוד האדם וחירותו. הזכות מצויה בקודקס הפלילי והאזרחי ואין מי שיחלוק עליו או יפסול אותו. בית המשפט העליון לא תמיד מודע לשיקולי הפרקליטות על עצם הגשת כתבי אישום או ההחלטה לערער. תפקיד הפרקליטות, בין היתר, במידה שהיא סבורה שבית המשפט טועה או שגה בפרשנות או סטה מפסיקה קודמת מנחה או התגלה חשש לעיוות דין - לערער מיידית, שמא העיוות ישתרש או יפגע באדם חף מפשע או חסר ישע להתגונן מפני הממסד הגדול והכוחני. על לשכת עורכי הדין, היועץ המשפטי לממשלה והעמותות לתקינות שלטונית להקים קול זעקה בטרם הרמזים של העליון יהפכו למדיניות מקובלת או להסכמה שבשתיקה. האם העליון רצה לרמוז לפרקליטות לא לערער על פסק דין אולמרט? יש כבר כאלה שחושבים שכן. אם זה נכון, זה לא רק חמור, זאת סטייה משפטית שאסור שתקרה ואסור לחשוב עליה. האם יש מקום לערער בפסק דין אולמרט? לדעתי המקצועית, חובה לערער. יתרה מכך, הפער בין הקביעות העובדתיות בהכרעת הדין, לבין הפרשנות שבית המשפט נתן להן, הוא לא הגיוני, לא משפטי ולא עומד במבחן ההיגיון המקצועי, לרבות פסיקות קודמות בתחום זה של בית המשפט העליון. על-פי הקביעות העובדתיות היה מקום להרשעה. בית המשפט המחוזי (בהרכב שלושה שופטים), במשפט אולמרט, טעה קשות בפרשנות והגיע למסקנה סופית שגויה, וזיכה את אולמרט בפרשיות העיקריות, להערכתי. ובנוסף לכך, הטיל עליו עונש מגוחך להפליא בקלותו. בית המשפט המחוזי (בהרכב שלושה שופטים), בפרשת הנשיא קצב, טעה קשות בפרשנות שנתן לעובדות והראיות שהובאו בפניו, והרשיע את קצב. האם זה אומר שאסור או לא צריך לערער? לדעתי, המסקנה צריכה להיות הפוכה. יש הבדל בין הרשעה או זיכוי משפטי לבין הרשעה ציבורית או הרשעה על-ידי הציבור או בעיני הציבור. טכנית, אדם יכול לצאת זכאי משפטית, אך בעיני הציבור יהיה מורשע, ולפעמים הציבור גם צודק. חזרה לפוליטיקה. טכנית, משפטית - אולמרט יכול. מעשית - נראה לי שהציבור לא יסכים לכך, ולא יעזרו מסיבות העיתונאים ויחצנות ציבורית קנויה בכסף. אולמרט טוען שיצא מבית המשפט זקוף קומה. להערכתי, זקוף קומה, אבל מתחת לשולחן. הערות והרהורים בעקבות המשפט

• הספקולציות על חזרתו של אולמרט לפוליטיקה בראש מפלגה חדשה של אוסף עריקים, בראשות רמון, לבני ואולמרט - בעיצומן.

• ברגע שיתחילו לצטט קטעים מפסק הדין על מעללי אולמרט, מעטפות הכסף שקיבל, תרומות משולשות, נסיעות המשפחה, קופת נסיעות מתרומות כפולות - הציבור יתקומם. הכתם שדבק באולמרט מבחינה ציבורית, ביחד עם רמון "המנשק" - לא יועילו.