פעמים רבות מדווחת העיתונות על טמטום ביורוקרטי מרושע, ובמרבית הפעמים יש בכל זאת צד שני למטבע, שעליו העיתונאים אינם מדווחים. אלא שהסיפור של יאנה גורליק הוא סיפור פשוט, עם צד אחד בלבד: צעירה שירדה מהארץ בגיל 17, שמרה על דרכונה הישראלי, וכשבאה לבקר בישראל נעצרה ונשפטה למאסר של שלושה חודשים.
בדרך כלל כשנגרם עוול, יש גם אשמים בדמותם של פקידים אדישים או מפקדים טיפשים, אלא שהפעם לא רק כנגד התנהגותם של הגורמים שעצרו אותה וגזרו עליה עונש מאסר יש להתקומם, אלא גם כנגד המחוקקים שיצרו את המצב בו אפשר להתייחס בצורה כה נבזית ומרושעת לבחורה שבאה לבקר בישראל.
גם מבלי לדעת בדיוק את המצב החוקי, ברור שהמחוקק הישראלי מתייחס למדינתו כאל מושבת עונשין, שאם תצליח לתפוס את מי שברח ממנה, תדע ללמד אותו לקח.
זכותו של כל אזרח ישראלי להגר למדינה אחרת, וזכותו של כל יורד לשוב ולבקר בארץ. מהמקרה של יאנה גורליק מסתבר לנו שכל יורד שלא יטפל נכונה בהליכים הביורוקרטיים לפני שיבוא לבקר בארץ, עלול להישלח למאסר.
יש לקוות שמקרה זה יהיה המניע לשינוי החוק, ויש גם לקוות שהיא תקבל חנינה מיידית.
כשבאותו שבוע שבו אולמרט וזקן מקבלים מאסר על תנאי, יאנה גורליק נשפטת למאסר בפועל, מדינת ישראל נראית כמדינה שמאמצת באהבה את החזקים, גם אם פשעו, ורומסת את החלשים, סתם כי בא לה.
בושה!!!
