מאמרו של אדר פימור כביכול הינו כתבה אינפורמטיבית על מפגן העצמאות שהיה בקטלוניה והמהפך הדרמטי המעיד על הרצון בעצמאות לאומית. פרימור צודק בכך שיש חשיבות לנושא הכלכלי, שהרי התמ"ג של קטלוניה דומה לזה של אוסטריה, והוא 22% מזה של ספרד, למרות שהאוכלוסיה היא רק 16% מזו של ספרד.
אחד מראשי המפלגות המצדדות בהינתקות מספרד גורס שבנוסף לנושא הכלכלי הנושא המרכזי הוא היחס מצד השלטון המרכזי בספרד, המתייחס לקטלנים כאל מיעוט שאינו שווה זכויות. בכך ניתן למצוא הפרה באיזון היחסים שבין השלטון הפדראלי המרכזי עם זה של אחת ממדינת הפדרציה, במדינה שבה ההתגבשות הלאומית הקדימה את הדמוקרטיזציה והתרבות הדמוקרטית ליברלית.
לפרק את הגג הלאומי
במציאות כזו בעיות כלכליות הופכות לבעיות פוליטיות קריטיות, כמו למשל הטענה אותה מביא פרימור ש-9% מהתמ"ג השנתי של קטלוניה "נעלם בכספות השלטון המרכזי במדריד", ואין ברצונם "לסחוב את האזורים העניים של ספרד על הגב".
פרימור גם צודק בטענה ש"המטריה העל לאומית שהאיחוד מספק לחברותיו מדרבנת תנועות בדלניות לפרק את הגג הלאומי ולהקים במקומו מסגרת, שתממש את הגדרתן העצמית בתוך מסגרת העל, האירופאית". אולם גם כאן מדובר על מרכיבים לאומיים אך קטנים יותר מאלו שהיו עד כה. יש גם לזכור ששטחה של קטלוניה עולה על שטח ישראל בגבולות שליטתה כיום, והתמ"ג שלה הוא כמו של אוסטריה.
אך פרימור עורך השוואה חסרת בסיס לאמור: "והנה עוד מסר. כשם שקטלוניה תהיה בקרוב מדינת העם הקטלאני, ישראל היא בראש וראשונה מדינת העם היהודי". השוואה לוקה בבסיסה מהסיבות הבאות:
- אם קטלוניה תהיה מדינה עצמאית היא תהיה מדינת לאום טריטוריאלית בעלת מאפיינים תרבותיים ופוליטיים של מדינת לאום. ישראל איננה מדינת לאום טריטוריאלית, כי אין לאום טריטוריאלי ישראלי מבחינת אזרחיה, מה גם שלאום כזה כלל אינו מוכר מבחינת ישראל עצמה.
- אין קטלוניה בגדר חיל חלוץ לעם קטלוני מחוץ לה וההצטרפות אליה תהיה בדרך של התאזרחות, שאינה אופציה למי שאינם יהודים להצטרף :ללאום הגמוניאלי.
פרימור ממשיך לכתוב בסיכומו לטעון טענות בעיתיות לאמור: "למדינה הדו לאומית אין תוחלת. הניצחון האחרון של הבדלנים בקבק (קויבק) קנדה, המאמצים הנמשכים לפרק את הממלכה הבלגית, ומשאל העם שיתקיים בסקוטלנד ב-2014, הם רק כמה דוגמאות המוכיחות זאת. לא פדרציה ולא קונפדרציה, לא אוטונומיות, ולא קאנטונים. הדו לאומיות מתה. ויסקה (ויוה, בקטלאנית), ישראל, ויסקה קטלוניה".
ישראל ואירופה - אין מקום להשוואה
לכך יש להעיר שראשית, בפועל מונה פרימור 4 מקרים של מדינות שאינן אחדותיות,.ובנוסף לספרד וקנדה הפדראלית (שאחת ממחוזותיה היא בגדר מדינה דו תרבותית או לאומית), בלגיה (ההופכת כנראה ממדינה דו קהילתית למדינה דו לאומית), וסקוטלנד שעדין אינה מצויה במצבן של הדוגמאות שהובאו. אין הוא מביא דוגמאות למדינות פדראליות מתפקדות שאין חשש לפרישה מהן, וקיימות מדינות פדראליות, מי גדולות, כמו ארה"ב וברזיל ועד מדינות קטנות כמו אוסטריה ושוויץ (שלמרות שהיא מתוארת בספרות כמדינה רב-לאומית, הנה מדינה חד לאומית רב תרבותית). שוויץ כידוע בנויה על בסיס קנטונים, ולכן לא נכון לטעון הטענה על הקנטונים.
הטענה ש"הדו לאומיות מתה" אינה נכונה, באשר ישראל כלל לא נוצרה על בסיס של לאומיות כמו שנוצרו מדינות מערב אירופה. אין הלאום היהודי המוכר בישראל דומה במשהו ללאום באירופה. לו היה טוען פרימור שישראל היא מדינת הלאום הישראלי ולכן אינה יכולה להיות מדינה דו לאומית, ניתן להתייחס אחרת לטענתו זו. אבל בפירוש אין הוא טוען זאת.
כך שניתן ללמוד ממאמרו משהו על אירופה, אבל בהחלט לא בהשוואה לישראל.
