א/ק "שמפוליון" (בצרפתית: SS Champollion) הייתה אוניית נוסעים צרפתית, שלקחה חלק מעניין וחשוב בהיסטוריה של ההעפלה, של מלחמת העולם השנייה, ובהסעת נוסעים לארץ וממנה לאורך תקופה ארוכה. וכמובן בהיסטוריה הפרטית של קיבוצנו.
ראשוני הנוסעים בה ארצה היו עולים מאירופה בשנות השלושים הראשונות. אבל לא משום כך היא הפכה לאוניה מכוננת בהיסטוריה הקצרה של עין-החורש. ה"שמפוליון" נבנתה בשנת 1924, בצרפת, ונקראה על שמו של הארכיאולוג הצרפתי הדגול שמפוליון, שרתה בים כ-28 שנים, וטבעה על שרטון אל מול חופי ביירות, לבנון, בשנת 1952. האוניה נבנתה כאונית קיטור אך במשך השנים הוסבה לאוניית מנועים. על סיפונה היו כ-250 אנשי צוות וכ-1000 נוסעים. היא שייטה בין נמלי מרסיי טולון ונמלים צרפתיים נוספים, לבין נמלי לבנון ארץ ישראל ומצרים.
כמה ימים אחרי שסיפרתי בציבור את סיפור 'עלייתו' ו'ירידתו' הראשונה של אבא קובנר מהארץ - עליה וירידה כביכול כמובן - משום שהוא הגיע בשליחות קטלנית באוגוסט 1945, מטעם ארגון הנקם שכינוי היה "די"ן" כלומר דם ישראל נוטר, או דם ישראל ינקם. אבא קובנר יצא בחזרה לאירופה, על סיפונה של ה"שמפוליון" כשהרעל הקטלני שיועד להשמיד מיליוני גרמנים עטוף ומוסתר בחיקו, סיפור ידוע ומוכר אך תמיד מוצא לו שומעים חדשים שמצקצקים בשפתיהם, נקם כזה אכזרי? יהודים? רחמנים בני רחמנים?
ובכן כמה ימים לאחר מכן פנתה אלי חברתנו אסתר מנחם וסיפרה לי סיפור מרתק שכלל לא ידעתי. ואני משבצו כאן להנאת קוראיי הנאמנים. אסתר הייתה תינוקת בת כמה חודשים בשנת 1946 כשהועלתה ארצה עם הוריה רוזה ודב אמיתי. על סיפונה של... ה"שמפוליון"! התינוקת אסתר כוללת בגורלה הפרטי את גורלם של אלפי ילדים ותינוקות יהודים של ניצולי שואה, עקורים ופליטים שעלו ארצה לאחר השואה. רק חייבים לזכור שב"שמפוליון" עלו עולים חוקיים בעלי סרטיפיקטים מאושרים בידי הממשלה הבריטית. האוניה לא הייתה גרוטאה צפה ששימשה את ההעפלה הלא חוקית לא, חס וחלילה! 250 אנשי צוות מסורים שקדו לשרת את 1000 הנוסעים בכל הפלגה והפלגה!
מסתבר שגורלם של רוזה ודב אמיתי השתרג בסיפורו של אבא קובנר גם לפני כן. וויטקה קמפנר הגיעה לשוייץ בדרכי נדודיה שלאחר המלחמה, לקראת פעולות הנקם הנוראות. אסתר זוכרת את סיפורם של הוריה, שאירחו בדירתם הקטנה את ויטקה, האכילוה והשקוה והשיבו את נפשה. ולימים כאמור, כששבו ונפגשו בעין-החורש, באחת מההפלאות של הגורל היהודי, לא זכרה להם ויטקה את חסד המחסה שנתנו לה דב ורוזה בביתם...
טרגדיה בים
סופה הנורא של ה"שמפוליון" האפיל כמעט על כל קורותיה. היא נתקעה בשרטון אל מול חופי ביירות ונבקעה לשניים מעוצמת המכה. זה קרה בשנת 1952. בין האוניות הנזכרות בהצלת נוסעיה נזכרה גם "נגבה" של חברת צי"ם הצעירה. רות בונדי, עיתונאית צעירה ששרדה את השואה בצ'כוסלובקיה, כתבה על האוניה ביומון "דבר", בשנת 1953. טרגדיה בים, כתבה בונדי, "האור הטעה?", האם טבעה ה"שמפוליון" בשל הטעיית אורות? המגדלור של ביירות הוא שגרם לאסון? הכתבה נדפסה ב"דבר", ב-2 לינואר 1953.
כותרות המשנה של הכתבה אף הן מעניינות: טרגדיה בים, מי אשם?, "מה אנחנו - גיבורים לאומיים?", ו"הפסדתי הזדמנות חד-פעמית". מסתבר שכלי התקשורת הצעירים של מדינת ישראל כבר סיקרו את האסון.
כתבי
קול ישראל היו על האוניות שחשו להצלת ה"שמפוליון", ועיתונאים הגיעו אף הם. כותבת בונדי על סיבת האסון: "זרקור [מגדלור] לבן ליד הכניסה לנמל ביירות מורה את הדרך לאניות אל מחוז-חפצן. הראות הייתה לקויה באותו הבוקר, 22 בדצמבר, ורק בקושי הבחין נווט ה"שמפוליון" באור המגדלור וכיוון את האוניה ישר אליו. אך לא היה זה אור הנמל. אלא זרקור של שדה-התעופה האזרחי של ביירות "חלדה". האוניה עלתה בחרטומה ישר על החוף, שעה שרצתה להגיע לנמל המדומה. עוצמת הגלים סובבה אותה בקו מקביל לחוף, ואיזו גבעה קטנה של חול או סלעים הייתה הציר, שעליו נשברה ה"שמפוליון" לשניים. זאת היא, לדעת אנשי הים, סיבת האסון..."
גורל טראגי אחד
כך או כך כותבת בונדי, בסוף דצמבר 1952 האוניה טבעה, וכלשונה של בונדי: "למאמינים בגורל ובקשר נסתר בין תאריכים ומאורעות: בתאריך 23 לדצמבר 1790 נולד המזרחן הצרפתי הנודע ז'אן פרנסואה שמפוליון. ובאותו יום, לאחר 162 שנה, נחרץ גורלה של אונית-הנוסעים שנשאה את שמו. שמפוליון, איש המדע, היה מקשר בין תרבות המערב והמזרח, הראשון שפיענח את כתבי החרטומים המצריים. האוניה "שמפוליון" מילאה תפקיד דומה: אף היא הייתה מקשרת את מערב אירופה עם ארצות המזרח התיכון.
..בן 42 היה שמפוליון (הארכיאולוג הצרפתי) במותו. ובת 28 שנה בלבד הייתה ה"שמפוליון" כשנהרסה. גיל צעיר למות אדם ואוניה כאחת".
אינני יודע אם מי-שהייתה תינוקת על האוניה, אסתר מנחם מעין-החורש יודעת על קיצה המר של האוניה. גם אינני יודע האם נשטפו שרידי הרעל הקטלני, שהותיר על ערסלו הפרטיזן והנוקם אבא קובנר, אל נמל ביירות בהתבקע האוניה. אני רק יודע שהיא הצטרפה אל האוניה "קארנרו" כשתי אוניות מיתולוגיות בסיפורי עין-החורש. גורל טראגי אחד מחבר בין שתי האוניות "שלנו". סוף נורא בהפרש של ארבע עשרה שנה.
