פסטיבל לימוד FSU (former soviet union) התקיים במין מחנה נופש המרוחק 60 קילומטר מפטרבורג. אי שם במעבה יער ליד לא מעט דאצ'ות של מיוחסי העיר. המקום משופץ ונראה די איכותי אם כי אנחנו, האורחים מישראל, התלוצצנו כי כנראה שזה היה מחנה לחינוך מחדש של נוער סורר ומתנגד משטר בתקופה הקומוניסטית. התוכנית כמו בכל לימוד FSU עמוסה ביותר. הפתיחה ביום שישי לקראת שמונה בערב ונמשכת, כמעט ברציפות, עד יום ראשון ב-10:00 בבוקר. הלילות הם לילות לבנים עמוסי פעילות פורמלית ובלתי פורמלית. הפעם, השתתפו כ-350 צעירות וצעירים מסנט פטרסבורג והסביבה. המארגנים נאלצו להכפיל את מחיר ההשתתפות מסיבות תקציביות. טוב שהנדבן מיכאל מירילשווילי הוסיף סיוע ברגע האחרון שהיטיב במעט את המצב. משתתף בודד בחדר לשלושה שילם 120 דולר ואילו אלו שחיפשו מעט יותר נוחיות הוציאו מכיסם 150-200 דולר. סכום עצום במונחי משכורת רוסית של צעיר באזור. טעמה של חלה כבר ביום שישי בערב למדתי משהו חדש: באולם האדום הסמוך לבר של המלון התקיימה הרצאה של ליאוניד רוזנגאוס על "קבלת שבת: טעמים של ישראל". החלטתי לפסוח על ישיבה בבר ולהיכנס להרצאה שהתקיימה ברוסית. שפה שאני מכיר בה 3 מילים. על-אף היעדר שליטתי בשפה הבנתי את הנאמר, ליתר דיוק, הרגשתי. עשרות צעירות וצעירים שוויתרו על הזמרת שהופיעה עם מיטב הרפרטואר המערבי של שירי פופ ורוק אנד רול בבר המלון הצטופפו והאזינו להרצאה מלווה בהדגמות על טעמיה של ישראל. מיד בהתחלה, הואיל ומדובר בקבלת שבת, העביר המרצה פיסת חלה לכל אחת ואחד מהמשתתפים כדי שיטעם טעמה. ביררתי בשקט באנגלית עם היושבת לצידי מה מיוחד בטעימת חלה והיא הסבירה לי שיש מי מבין המשתתפים שזו הפעם הראשונה שהם נתקלים במאפה זה. הרעשים שהוציאו הצעירים מפיהם לימדו אותי כי נהנו מאוד מאותה חתיכת חלה, שאצלנו היא מוצר תדיר על שולחננו בערב שבת ואצלם, אחרי 70 שנות קומוניזם, מאפה נדיר שאת טעמו יש מי שאינם מכירים. מחלה עברו לדבש. אפרופו ראש השנה. גם הפעם התמוגגו מטבילת חלה בדבש. וכך הלאה והלאה. טעמי הארץ וטעמי קבלת שבת. במקביל ניהל הרב המקומי קבלת שבת רגילה לשומרי שבת מבין המשתתפים. יצאתי לרגע קט לבר במהלך ההרצאה (כדי להתחבר לאינטרנט אלחוטי שלכאורה היה רק שם, כמובן שלא נוצר קשר) וראיתי זוג צעיר אחד, רוסי- מקומי שלא השתתף בלימוד אך התארח, כנראה, במלון. הבחורה, נאה מאוד, בלונדינית בגופייה כתומה עם צמה קלועה היטב, ניסתה לעניין את בן זוגה ורקדה סביבו בלי הפסק. הוא אגב בהה כל הזמן בצלחת מולו ולא גילה בה כל עניין. אני התרשמתי, דווקא, מהפער בין הצעירים שבאו ללימוד, שילמו הון במונחיהם, ולמדו על טעמה של חלה הנמצאת על שולחנם של יהודים בערב שבת לבין התנהגות המקומיים. לא שאיני חסיד של שתייה בברים, ריקודים או זוגיות וחיזורים, אלא שהפעם הדיסוננס מאוד קפץ לנגד עיניי. תאווה ללמוד ההרצאות נמשכו, ללא הפסק, מאותה קבלת שבת. שש סדנאות במקביל. כולן עמוסות במשתתפים עד לעייפה. היו כאלו שבהן הצעירים נאלצו להאזין בעמידה מהיעדר מקומות ישיבה. כך אצל דימה זיצר, איש תיאטרון ואמנות שחזר לחיות בסנט פטרסבורג והקים מרכז חינוך ותרבות יהודי במקום, כך כאשר סנדרה קאהן, מייסדת עמיתה, של לימוד FSU מארצות הברית, שסיפרה את סיפור חייה וכך אצל משה ויגדור מנהלה החדש של קרן מנדל לחינוך וגדעון מאיר המשנה למנכ"ל משרד החוץ. עוד יותר הופתעתי בהרצאתי על תקשורת ופוליטיקה. אם בפאנל בו השתתפתי על יחסי רוסיה - ישראל היו רבים, חשבתי לתומי שזה נושא הקרוב לליבם, מכיוון שלרובם בני משפחה בארץ ודאגות הישראלים קרובות לליבם, אך לא כך היה. בהרצאתי, שניסתה לתת תשובה על השפעת תקשורת ההמונים על הפוליטיקה, היה קשה להשיג כסא פנוי ובתום דברי ההקדמה הוצפתי בהערות ובשאלות שהראו לי שלפני ציבור אינטליגנטי ומתעניין באופן יוצא דופן. עד כדי כך שאורח ממוסקבה שאלני האם אני מוכן לתת הרצאת אורח באוניברסיטה של מוסקבה. מיד בתום ההרצאה ניסיתי להסביר לעצמי את התופעה ודי התקשיתי. מה מיוחד בצעירים היהודיים של רוסיה בכלל וסנט פטרסבורג בפרט. ידידי, נתן רועי, העיר את עיני וכיוונני לכיוון, שבהמשך שיחותיי עם הצעירים למדתי כי זה הכיוון הנכון: יש ביהודי פטרסבורג מין רצון לדעת. מין תאווה ללמוד. מין צמא בלתי ניתן לרוויה לקלוט דבר חדש. התאווה ללימוד נמצאת בכל יהודי רוסיה וחבר המדינות העצמאיות בכלל אבל אצל אלה בסנט פטרסבורג זוהי תאווה אינטלקטואלית מיוחדת שתכליתה לקדמם כאזרחי העולם וכבעלי מקצוע. החיים במקום זה אינם קלים. הקשיים הכלכליים והאבטלה ואולי גם ניצנים של אנטישמיות לא ממוסדת. מעל לכל יש משהו בגן היהודי שדוחף אותם. זה כנראה ב-דנ"א של עמנו. אני יודע שזה נשמע מאוד יומרני, מאוד פטרוני עם סממני גזענות, אך קשה היה לי להתעלם מטעימת החלה בצד אחד של לובי הכניסה למלון והצעירה בגופייה הכתומה שרקדה בבר בצידו הימני של הלובי. אני למדתי, הפעם, על הדחף, הכמעט לא רציונאלי, לקנות ידע אצל הצעירים היהודים של פטרסבורג. ללמוד ועוד ללמוד. לדעת עוד ועוד. להכיר את העבר היהודי כדי להתמודד עם עולם חדש. על תאווה זו נתן לימוד סנט פטרסבורג תשובה לצעירים, ועל כך יבורכו המארגנים והמתנדבים.