מראש חודש אלול עסוקים אנו בחזרה בתשובה, בחשבון נפש, בבדיקת עצמנו, בניסיונות להשתפר ולהתקדם, בבקשת סליחה ממי שאולי חטאנו כלפיו. וככה עלינו והתעלינו עד היום הגדול – יום הכיפורים. ויתכן ששם גם נגמר העניין שלנו בסליחה, יתכן שנחלשנו בבדיקת עצמנו. כי החיים נמשכים ויש מה לעשות.
אבל הנה זכינו ויש לנו הזדמנות נוספת, אם שכחנו ושקענו חלילה בנוחות ובהרגלים המוכרים לנו. כי מסתבר שחזרה בתשובה היא תהליך שחייב לחזור על עצמו.חזרה בתשובה אינה חד פעמית. זהו תהליך מורכב בנפש ובגוף, בעשייה ובמחשבה. היא מתקדמת ונסוגה וצריך לשים לב שתהיה בה יותר התקדמות מנסיגה. עד ל"והחזירנו בתשובה שלימה לפניך".
יתכן שלא השלמנו את התשובה שלנו. יתכן שפשוט נסחפנו עם ההמונים באווירת הסליחה, ולא חפרנו בנפשנו די עמוק. והנה עבר יום הכיפורים וגילינו שהחברה, השכנה, מישהו, היה צריך לבקש סליחה מאיתנו ולמה שנסלח, ולמה בכלל ביקשנו ממנו? ועוד מחשבות רוטנות ומלאות חרטה. על הסליחה... או אולי דווקא חזרנו וטיהרנו ובכל זאת כדאי שנגיש ערעור על החלטה שם למעלה...
אז הנה אנחנו מקבלים הזדמנות נוספת – ביום שביעי של סוכות, הוא היום הנקרא "הושענא רבה". יום הושענא רבה הינו היום האחרון ל-51 (נ"א) ימים שניתנו לישראל לשוב בתשובה. לכן נוהגים ביום זה להרבות בתפילות, בלימוד תורה, בפיוטי סליחות ובבקשות. להתעורר בתשובה גדולה.
והוא נקרא גם "יום שביעי של ערבה" וכן נקרא הוא על שם ייחודו – "יום החותם", כי ביום זה נחתמים סופית גורלם של ישראל. כך גם מוגדר יום זה בזוהר הקדוש כ"יום חיתום הדין", או "יום חיתום פתקין". והזוהר מוסיף – כי האדם שלא עשה תשובה כראוי מחכים לו.
ממנהגי יום גדול זה:
תיקון ליל הושענא רבה: רבים נוהגים להישאר ערים כל הלילה וללמוד תורה מתוך המחזור לסוכות את "תיקון ליל הושענא רבה", או ללמוד תורה על-פי בחירה אישית ונטיית הלב. יש הלומדים בספר דברים וכן יש המסיימים ספר תהילים בלילה זה, מפני שנכתב על-ידי דוד המלך ע"ה שהוא האושפיזין המיוחד לשביעי של סוכות.
תפילות שחרית ומוסף: תפילה המיוחדת ליום הושענא רבה. יש קהילות המוסיפות בתפילה את "זכרנו לחיים" ואת "אבינו מלכנו", וכן נוהגים להקיף את הבמה שבע פעמים כנגד שבעת הפעמים שהקיפו בני ישראל את חומת יריחו עד שנפלה. ללמדנו שעל-ידי הקפת התיבה הדומה למזבח ה', נוכל להפיל חומות האויבים ולנצחם.
חיבוט ערבות: אחרי התפילה לוקחים חמישה בדי ערבה כשרים, באורך ג' טפחים (24 ס"מ), מאגדים יחד ואוחזים ביד ומכים על הקרקע, רצוי שאינה מרוצפת, חמש פעמים, כדי לקיים מצוות הנביאים, ואחרי זה נוהגים לפתוח את ההיכל ולומר "נשמת כל חי". אם לא מוצאים ערבות כשרות, אפשר להתיר את קשר הלולב ולקחת את הערבות שבלולב. מאחר שכבר הסתיימה מצוות הלולב. אבל אין להשתמש בערבה כשהיא מאוגדת עם הלולב. לאחר השימוש אפשר להעביר לחברו שיחבוט בערבותיו, אם נשארו שלמים או לפחות רוב העלים נותרו.
הטעם למנהג "חבטת הערבה", מפני שבזמן שהיה בית המקדש קיים, הייתה מצוות ערבה נוהגת מ"הלכה למשה מסיני" כל שבעת ימי הסוכות, ובכל יום היו מקיפים את המזבח פעם אחת, וביום "הושענא רבה" היו מקיפים את המזבח שבע פעמים. ובזמן הזה קבעו חכמים לעשות זכר למקדש בהושענא רבה ונוהגים ליטול ערבה בלא ברכה, מפני שאין מברכים על המנהג.
ויש המוצאים בכך עניין סמלי – שביום גזר הדין אנו באים לבקש רחמים ע"י חבטות אלו ללא מילים כי מה נאמר ומה נדבר עוד... שכבר אין בפינו עוד מילים ביום הסליחות והרחמים.
"פתקא טבא": מנהג קהילות אשכנז לברך זה את זה ב"פתקא טבא", מפני שביום זה נמסרים הפתקים עם גזר הדין. שביום זה עוד יש אפשרות לשנותו עד החתימה לטובה ביום זה.
סעודת ליל "הושענא רבה": בקהילות מסויימות נהוג בערב "הושענא (כך נהגו גם בביתנו), לערוך סעודה חגיגית ומיוחדת עם בשר, דבש, תמרים, רימונים ועוד מסימני ראש השנה. כי "ליל "הושענא רבה" גדול יותר מראש השנה" כך לימדה אותי אמי ע"ה.
פרידה מן הסוכה: נהוג להיפרד מן הסוכה בטרם צאת יום הושענא רבה, בטרם היכנס יום "שמיני עצרת" על-ידי סעודה קלה. וזוהי ההזדמנות האחרונה שלנו, אם לא עשינו די. כי האדם שלא עשה תשובה כראוי, מחכים לו (על-פי הזוהר הקדוש).
רבי אברהם אזולאי מפרש בספרו "אור החמה" את דברי הזוהר כי הדין נחתם בליל הושענא רבה, אבל אין הפתקין נמסרין אל הסנטירא, עד ליל שמיני וביום שלפניו, הוא הושענא רבה, עדיין יכול אדם לחזור בתשובה.
גמר חתימה טובה!
