ב -27 בספטמבר 2012 יו"ר הארגון לשחרור הפלשתיני (אש"ף) ונשיא הרשות הפלשתינית (רש"פ),
מחמוד עבאס אבו מאזן נאם לפני המושב ה-67 של העצרת הכללית של האו"ם, במטה האו"ם בניו-יורק שבארצות הברית.
עבאס קבל מחיאות כפות סוערות מחבר נאמניו, נציגי 57 המדינות החברות בארגון לשיתוף פעולה איסלמי, הגוש הגדול ביותר באו"ם של מדינות חברות.
עבאס נשא
נאום-חריף מלא שטנה. הוא השתמש בבמת האו"ם כדי להשתלח על ישראל. במהלך נאומו הוא שיקר באופן מוגזם וטען לעובדות מסולפות, במטרה להציג את אנשיו - הלשתינים - כקורבנות חפים מפשע של היהודים. הוא האשים את ישראל על היותה כובש צבאי קולוניאלי - כובש של אדמה פלשתינית; משטר אכזרי, תוקפני וגזעני שמפלה נגד האנשים שנפלו כקורבנו. הוא גם האשים את ישראל כגורם העיקרי לקריסת "שיחות שלום", ושהיא זאת שהחרימה אדמות של מדינת פלשתין המתוכננת. עבאס קרא ליהודים המתגוררים ביהודה ושומרון מיליציה חמושה פלילית והוא שיבח את קודמו לתפקיד, רוצח ההמונים,
יאסר ערפאת.
עבאס הוא לא האשם היות שזו הייתה הגאונות של ישראל שילדה את פלשתין ואיתה היא קברה את תביעתה התנ"כית, ההיסטורית והמשפטית ליהודה ושומרון. ברגע שהג'יני יצאה מהבקבוק, איך מישהו יכול להחזירה לתוכו?
משום שהישראלים לא מדברים בשפה ברורה על נוכחותם של היהודים במשך 3000 שנה בארץ ישראל, והם לא מעמידים את עבאס על שקריו בגין עלילות השקר המתמשכות שלו, אני לא יכולה להאשים את עבאס שהוא מאמין לשקריו. עיוות האמת על-ידי הפלשתינים הפכה אותם לשקרנים פתולוגיים חולניים, מחלה שהעולם מקבל בחיוב.
כיוון שישראל אינה מדגישה את העובדות ומסבירה את מצבה כראוי, העולם כבר מזמן שכח שלא מזמן, במאה ה-20, כאשר האימפריה העותומנית נפלה, העולם הסכים - בוועידת סן רמו ואמנת סוורס - שהשטח, מהנהר ועד הים, כולל ירושלים כולה, שייך לעם היהודי, כאשר הכל מבוסס על היסטוריה, ארכיאולוגיה, דת השוואתית ומשפטית. יותר מכך, אחרי התבוסה ונפילתה של האימפריה העותומנית, 22 מדינות ערביות באו לעולם, וייסודם היה מבוסס על טובות הנאה פוליטית בלבד. אבל אף אחד לא נותן ספק על הלגיטימיות שלהן; אז מדוע אנשים מעלים בספק את קיומה והלגיטימיות של ישראל?
במשך שנים עבאס נצל את עמימותה של ישראל וגישתה הסכיזופרנית לזכויותיה לשטחיה והגודל האמיתי של המדינה. אני חייבת לומר, שעבאס הוא שקרן מיומן וזאת היא אמנות.
ישראל לא הצליחה במשחק הפוקר המדיני עם עבאס. מה שישראל הייתה צריכה לעשות לפני זמן רב זה לצהיר - "אנחנו תמיד מוכנים לנהל משא-ומתן עם אבו מאזן למען שלום, אבל ... אבל למרות כל הנכונות שלנו, הרשות הפלשתינית, בראשות אבו מאזן, גומלת בהסתה בלתי פוסקת לשנאה ולאלימות בכל תוכניות הנוער. דור העתיד של הפלשתינים שעולם לא ידע כיצד לספק או לחיות בשלום עם שכניהם היהודים".
מתי ישראל תאלץ את העולם ללמוד שהיא הצד הטוב? מתי מדיניות ההגנה על עבאס תבוא לקיצה והאמת לא תוסתר יותר אלא תתגלה סוף סוף ותושמץ ברבים? אחרי הכל ישראל היא כל הזמן במשא-ומתן על מה ששייך לעם היהודי; ישראל מוכנה להתאים את הערבים על-ידי נתינת חלק מרכושה, אך הם אינם מרוצים לעולם והם גם כפויי טובה.
מתי לישראל יהיה האומץ לומר, אנחנו לא חייבים לערבים דבר; באופן חוקי יכולנו לגרש את כולם בשנת 1967 ולהיפטר מהאלמנט האנושי השונא הזה שאין לו שום כוונה להפסיק לשנוא יהודים ועושים זאת מהיום שהיהודים החלו לשחזר את מולדתם, ללא שום סיבה אחרת, אבל בשל היותם יהודים. ובכל זאת, ישראל מוצגת כצד האשם. למה?
עבאס פשוט יצא שוב עם לגיטימציה לקחת מישראל נתח מירושלים, כאשר הציג את ישראל ככובשת וקולוניאליסטית.
ההזדמנות שהחמיץ נתניהו באו"ם
כאשר ראש ממשלת ישראל,
בנימין נתניהו, נשא את נאומו באו"ם ואוזני כל העולם כולו הקשיבו לו, הוא החמיץ את ההזדמנות להזכיר את ההתנהגות החולנית של עבאס ואחיו הערבים, מה שאני מכנה "כתם הפשע של הערבים". ההצתות, דקירות הסכין, השלכת אבנים וסלעים על כלי רכב ישראלי עובר, על חיילים, שוטרים וכבאים, כולם עושים את העבודה כראוי "לשלום וביטחון הכלל".
זה נפוץ שארה"ב והאיחוד האירופי אומרות לישראל שהיא לא רוצה שלום כשהיא מתלוננת על ההסתה של הערבים. זה הכרחי להראות, בלי סוף, מה היא תוצאת ההסתה לשנאה ולאלימות. להזכיר זאת היה לוקח לנתניהו רק כמה דקות והיה נותן פסק זמן, לפחות לכמה בקהל, שמתכננים להצביע לשדרוג מעמדה של הרשות הפלשתינית באו"ם.
לא היה שם דבר כדי לכופף את ידו של אובמה, לפעול כנגד שדרוג הרשות הפלשתינית; משהו שיביך את והאירופים לגבי חנופתם לרשות הפלשתינית ועבאס. וזו הייתה החמצה עלובה בנאום באו"ם. זו הסיבה שמקובל שאובמה מכה את ישראל בפומבי על כל צעד ושעל, על בניית בתים ליהודים בשכונות יהודיות בירושלים או דרישתו לנסיגה לקווי הפסקת אש שנמחקוו מזמן.
מה שנשמט מנאומו של נתניהו באו"ם היא נזיפה בעבאס שכמו מחמוד
אחמדינג'אד, קרא מאותו דוכן שעליו עמד נתניהו, לרצח העם היהודי.
ולכן, בנאום הבא בארה"ב, כנראה באיפא"ק 2013, ראש הממשלה נתניהו חייב לבוא עם המנטרה "כתם הפשע של הערבים".
ביטול הסכמי אוסלו ע"י עבאס - סטירת לחי
טקטיקת ה-"הפחדה" האחרונה של עבאס היא הצעתו לבטל את הסכמי אוסלו עם ישראל. למרות שעבאס מנסה להפעיל לחץ מסוים או להפחיד מישהו, האירוניה היא שהצד הפלשתיני הוא היחיד שנהנה מהסכמי אוסלו. אחרי 19 שנים שבהן ישראל עשתה את כל מה שביכולתה, חוץ מאשר לוותר על המדינה, היא בהחלט יכולה לומר בפה מלא שהיא הצד המפסיד של הניסיון המסוכן הזה. כל מה שישראל יכולה להראות על חתימת הסכמי אוסלו זה אלפי אזרחים ישראלים מתים ושינוי מוחלט בגישה אליה בזירה הבינלאומית. ואם להצביע באצבעות על אלה שרקחו את הסכמי אוסלו, הם ראויים להיות מובאים לדין בגין פשעים נגד האומה, אלא שלאף אחד אין אומץ לקחת את
שמעון פרס מכס נשיאותו ולזרוק אותו לזירת המשפט הלאומי על קשירת קשר והונאה?
אם עבאס אכן ילך ויבטל את הסכמי אוסלו, זאת תהיה סטירת לחי חזקה על פני מיטיביו, ארה"ב והאיחוד האירופי, ששפכו מיליארדי דולרים במשך 19 השנים האחרונות. רובם בוזבז והאמת היא שלעבאס אין הרבה מה להראות עבור זה. ביטול אוסלו, ישאיר את ארה"ב ומשרד החוץ של האיחוד האירופי עם מחצית העבודה שיש להם היום ויחתוך את קילומטראז' נסיעותיהם היות שהיא בעיקרו מבוססת על ישראל - ההתנחלויות, ו-"תהליך השלום."
מה שווה עבאס ללא הרשות הפלשתינית?
יותר מכך, האם עבאס חשב מאין תבוא תהילתו הבאה כאשר הוא כבר לא הנשיא של ישות השקר ששמה הרשות הפלשתינית? האם זה יהיה שידור חוזר של השתלטות חמאס על עזה, מהמקום שממנו אש"ף נזרק, באלימות, לאחר שלעם נמאס ממנו?
הסכמי אוסלו הם כבר לא הרצון של כל מי שהוא מציאותי ומפוכח בישראל. הישראלים עייפים מכך שמאשימים אותם בכל מה שמשתבש לעבאס ולאנשיו ולא משנה מה היא הגישה שבה הם נוקדים, ולא משנה מה ואיך הם עושים ואיזה רצון טוב הם מראים; זה לא מצב שיביא לכל ניצחון שהוא עבורם.
הישראלים עייפים מההסתה המתמשכת של הערבים, הפחד והטרור שתחתיו הם חיים ופועלים כל יום, והדמוניזציה של מולדתם, המואשמת ברצח העם הערבי, ולהיות מואשמים שהם "כובשים" ו-"גזענים". הם עייפים שמתנהגים איתם על בסיס תקן ששום מדינה אחרת לא תסכים לו, וכל זאת לצורך פיוס עבאס ומקורביו.
הישראלים יודעים היום שלא ערפאת ולא אבו מאזן היו אי פעם פרטנר לשלום. זה היה משחק פוליטי שנמכר להם על-ידי אנשים מתוך עמם שלא הססו לשתף פעולה עם רוצחי יהודים, שלהם היו רק כוונות רעות כלפי מדינתם ולשם תפארתם הפוליטית סרבו לראות כל זאת ולהודות שהם לוקחים את האומה שלהם לאורך מדרון חלקלק.
מאז הסכמי אוסלו ותוספותיו, כגון פרוטוקול פריס לשיתוף פעולה כלכלית, לא ערפאת ולא אבו מאזן דבקו ב-או כיבדו את צידם בעסקה על כל התחייבויותיה, אבל הם הצליחו תמיד ללחוץ לשינויים נוספים לטובתם. עבאס והאומה הערבית-פלשתינית הממוצאת שלו ניסו הכל חוץ מלהגיע לשלום. לדעתם, שלום יוסג כשישראל לא תהיה קיימת.
אז אני מאתגרת את אבו מאזן לבטל את הסכמי אוסלו, ואני מאתגרת את ישראל לספח את כל יהודה ושומרון ביום לאחר הביטול. איך לומר זאת, אבו מאזן, הרפסודיה באה לקיצה.
בואו נראה מי יהיה זה שייגיד את המילה האחרונה. מי יצליח להערים על השני.
