לראש ה
ממשלה כל הסיבות הפוליטיות לחייך. אין כל דבר דרמטי העלול לסכן את בחירתו מחדש של מר נתניהו לראשות הממשלה. השותפות הקואליציוניות אינן מעוניינות להקדים את הבחירות. יש לכך סיבה: התחזיות ממש קודרות. כל הרהב והשחצנות של הפוליטיקאים ממפלגות הקואליציה הם כסות למצבם הקשה. ראש הממשלה הצליח, בכישרון רב, למחוק את ה"קווים האדומים" המבדילים בין הליכוד לבין מפלגות הקואליציה. יש להודות שמזה שנים רבות מפלגות קואליציה לא היו חלשות כל-כך. אז למר נתניהו בהחלט ישנה עדנה מעתידו הפוליטי וגורל מפלגתו. אז מדוע ראש הממשלה המצוטט כמי שסבור ששר הביטחון שלו מחבל במדיניותו ועוד בקרב הגויים, איננו אוזר עוד ומפטר אותו? אין זו תעלומה כה קשה. נחזור לפתרונה הסביר בהמשך.
אהוד ברק, מבחינה פוליטית, איננו אלא מוצג ארכיוני. גם אם יקרה הבלתי צפוי, הוא ומפלגתו אולי יעברו את אחוז החסימה. אז יהיו להם שניים-שלושה מנדטים. מה כוחה של מפלגה קיקיונית כזו? כמעט כלום. יאמרו הפרשנים הפוליטיים שמפלגות קטנות, כולל בקואליציה זו, ידעו לתמרן את מר נתניהו. זה נכון. אלא שמפלגתו של מר ברק אינה "יהדות התורה" או ה"איחוד הלאומי". אלה שתי מפלגות קרובות מאוד אידיאולוגית למר נתניהו, ובכל מצב ותנאי ראש הממשלה לא ירצה לשבור את הכלים עם אלקטורט שהוא זקוק לו מאוד. האלקטורט של ברק, במידה והוא קיים, איננו מזיז למר נתניהו.
המשבר או הכאילו-משבר בין ראש הממשלה לבין שר הביטחון מוזר מאוד. הרי ראש ממשלה הטוען ששר הביטחון שלו חותר תחתיו בוושינגטון, אינו יכול להישאר אדיש מול חתרנות זו. המתבקש הוא לפטר את שר הביטחון מיד. וזה לא קרה. ההסברים לתופעה מוזרה זו אינם פשוטים כי המדובר בשני חברים מתוחכמים למדי, ככל הנראה מתואמים במהלכיהם, וכל הפסאדה הזו היא לצרכים פוליטיים גרידא.
הכל בגלל אירן
ראש הממשלה סומך על שר הביטחון שלו בתחומי ביטחון ומדיניות חוץ. לא תהיה זו הגזמה אם נקבע שראש הממשלה משתף את שר הביטחון שלו במהלכים המדיניים יותר מאשר הוא משתף את שר החוץ. קשה להניח שראש הממשלה הידוע כחדשן בלתי נלאה ייתן יד חופשית לשר הביטחון שלו ובו בזמן יחשוש ממנו כמי חותר תחתיו.
לדעתנו, הסוגיה המעניינת ביותר שבגללה ראש הממשלה צועד יד ביד עם שר הביטחון קשורה לאירן. מי שהוביל את המדינות של הליכה על הסף בכל הקשור לאירן הם ראש הממשלה ושר הביטחון שלו. סביר להניח שראש הממשלה לא היה משתף את מר ברק בסוגיה כה רגישה, לו היה חושד שברק באמת "מוכר" אותו בארה"ב. נהפוך הוא: ראש הממשלה ושר הביטחון הם אדריכלי "מדיניות התקיפה" המיידית באירן. ברק הוא איש סודו של מר נתניהו. שני האישים הללו תוארו לא אחת כמי שמדיניותם בנושא אירן היא פרי שיתוף פעולה הדוק מאוד בין השניים. ההיגיון אומר שלראש הממשלה אין כל אינטרס לוותר על שותפו-ידידו הקרוב ביותר, במה שנראה כסוגיה המרכזית המעסיקה את שני האישים הללו.
שר ביטחון, ככל הנראה, מעורב עד צוואר בהכנות לפעולה צבאית כלפי אירן, היה ויוחלט על כך בישראל. פיטוריו עתה ייחשבו, בצדק, כהודאה של מר נתניהו שבתקופה הקרובה לא תהיה פעולה צבאית ישראלית באירן. גם אם ימונה שר ביטחון אחר במקום ברק, הבא מתוך הקבינט הביטחוני, יארך זמן עד שהוא יוכל ללמוד את כל הנושא האירני. ראש הממשלה ושר הביטחון החזיקו, עד היום, את הקלפים קרוב מאוד לחזה. אין סבירות שאחרים מלבדם מכירים את הנושא על בוריו.
שוטר טוב, שוטר רע
בניגוד לאחרים הסבורים שבאמת מר ברק עשה שירות דב למר נתניהו בארה"ב, אנו בכל זאת דבקים בתיאוריה שהכל מתואם. מבחינת ארה"ב, ישנו שוטר רע, מר נתניהו, ושוטר טוב, מר ברק. לראש הממשלה זה מסתדר מצוין. הוא אינו רוצה לשבור את הכלים עד הסוף עם ארה"ב, ומאידך לא להצטייר כמי שמוותר. ברק יכול לשחק את התפקיד של המתון טוב יותר.
מי שמודאג, יביט בעיני מר נתניהו ויזהה את הברק שבהן. הברק של שר הביטחון מזמן נעלם בעיני הציבור הרחב.
כל הנאמר לעיל הוא מבחינת ניתוח לוגי של המצב הקיים. למען היושר האינטלקטואלי נאמר שכל הניתוח הזה יכול להתברר כמוטעה. הסיבה פשוטה: מר נתניהו ומר ברק מזמן הפסיקו לפעול לפי המודל הרציונאלי בכל מה שקשור לניהול המדינה. הפוליטיקה הקטנה השתלטה עליהם ועל חבריהם. שיקולים של בחירות בהחלט יכולים לגבור על כל שיקול אחר במקרה של שני שחקני מפתח אלה.
