כשלושה שבועות לפני שפרצה "מלחמת יום הכיפורים", יזמה "מפקדת הגדנ"ע" ו"מפקדת קצין חינוך ראשי בצה"ל", סיור מודרך בבסיסי צה"ל השונים, למנהלי בתיה"ס התיכוניים מכל הארץ.
מטרת הסיור היתה, בין השאר, להפגין את עוצמתו של צה"ל ואת הרכב יחידותיו השונות, כדי להבטיח, שהמנהלים ידעו, שאכן הם מפקידים את בוגריהם בידיים טובות, מקצועיות וגם מוסריות. רבים מהמנהלים, בעיקר הוותיקים שבהם, כבר לא שירתו במילואים ולא היו מעודכנים בתהליכי ההתפתחות שהצבא עובר. למנהלי בתי הספר התיכוניים נודעה השפעה מרובה על נכונות בני הנוער להתגייס לצבא, במיוחד ליחידות הנבחרות בחילות הקרקע, בחיל האוויר ובחיל הים.
הסיור כלל כשישים מנהלים שהגיעו מכל רחבי הארץ וארך שלושה ימים אינטנסיביים. התחלנו ברמת הגולן שבגבול הצפון והגענו עד לבסיס חיל האוויר ב"בקעת הירח", בסיני. המנהלים נפגשו עם רבים מתלמידיהם ששרתו ביחידות השונות, שמעו מהם בצורה בלתי אמצעית על תפקידיהם והתרשמו מאוד מכובד האחריות המוטל על שכמם של בני הנוער הצעירים, שלא מזמן היו תלמידים בבית הספר התיכון. סיימנו את הביקור המלהיב והמרשים בירושלים, באולם של הוועד למען החייל, ברחוב המלך ג'ורג', מול בניין הכנסת הראשונה.
ב-26 בדצמבר 1949 עלתה הכנסת לירושלים. תחילה קיימה את ישיבותיה בבניין הסוכנות היהודית, והחל מה-13 במרץ 1950 ישבה בבית פרומין שבמרכז העיר. הייתי אז מנהל צעיר בגיל 35, מנהל בית-ספר תיכון בחיפה. שירתי חודשים רבים כאיש מילואים ביחידת שריון ברמת הגולן. הייתה לי היכרות קרובה מאוד, עם מערך השריון, שהיה ברמת הגולן. במרוצת השנים, עברתי את כל סידרת המוצבים, שהשתרעו על הגבול הסורי, מאל-חמה שבדרום ועד למוצב הצפוני, שגבל בכפר הדרוזי מג'דל שאמס למרגלות הר החרמון.
ברוב שנות שירותי במילואים שמרו הסורים שמירה קפדנית ונאמנה על הסכם שביתת הנשק וכמעט שלא היו תקריות. התקריות הבודדות, של הסתננויות, קרו, יש להניח, בלי ידיעת הצבא הסורי, והן הסתיימו תמיד, כשידינו על העליונה, בלי פגיעות בנפש מצידנו. אבל תמיד שמרנו על כוננות מבצעית, כי הערכנו את כוחו ועוצמתו של הצבא הסורי.
מפגש חברתי
באותו חודש של סיור המנהלים, הייתי בשלב של מעבר מחטיבה 45 המפורסמת, (חטיבת "ברק"), בה שירתי במלחמת ששת הימים ובמשך שלוש עשרה שנים, לחטיבה מפורסמת לא פחות, הלא היא חטיבה 9 המשוריינת. בני מהרשק, הפוליטרוק מהפלמ"ח, "הדינוזאור" ממלחמת השחרור, המשיך לשרת בחטיבה זו, למרות גילו המופלג, ושימש דוגמה ומופת לרוח ההתנדבות.
לסיור הארצי הזה, של המנהלים, הצטרפתי, בעיקר בשל המפגש החברתי וגם משום שרציתי להכיר מקרוב את צה"ל, על חילותיו השונים. כאמור, מעטים היו המנהלים, שעדיין שירתו במילואים. רובם היו אנשים מבוגרים, נשואי פנים, מעונבים, ולכן מפקדי צה"ל הבכירים ייחסו חשיבות מיוחדת לסיור. ביקרנו ביחידות השריון הסדירות של צה"ל וגם ביחידות חיל הרגלים, שהיו פרושות על שטחה של רמת הגולן.
חיילים רבים זיהו את מנהליהם ולא היססו לפנות אליהם, להפגין את כישוריהם הקרביים ולענות על כל השאלות הטורדניות, שהפנו אליהם המנהלים. ההתרגשות הייתה רבה. המנהלים התרשמו מאוד מדברי תלמידיהם לשעבר, שהנה הם גברים קשוחים השומרים על גבולותיה של מדינת ישראל.
ישבנו בחדר האוכל של הבסיס הצבאי. הוא היה מקושט בצבעים עליזים, על-ידי תלמידי בי"ס עירוני ה' בחיפה, במסגרת השירות הלאומי. המורה לאמנות, הצייר דן לבני, שהיה בעבר לוחם וצייר של חטיבת "הראל", שם לו למטרה להביא צבעים עליזים ומתרוננים וגם חן נעורים לבסיסים הקודרים מבזלת. הם קישטו חדרי אוכל ומועדונים והביאו אתם ניחוחות של פרחי אביב. כאמור, ישב ציבור המנהלים בחדר האוכל הצבאי, רווה נחת מעוצמתו של צה"ל ומהמפגש האנושי עם תלמידיו ואכל ארוחה, שהוכנה ממנות קרב.
יש צה"ל ויש חיל האוויר
משם חצינו את כל מדינת ישראל לאורכה והגענו לבסיס חיל האוויר, בפאתי סיני, סמוך לגבולה של אילת. השם "בקעת הירח", הלם את הנוף השומם והפראי. הרים שגיאים מכל עבר ומישור קירח ומאיים. האימרה, שקיימת עוד היום "שיש צה"ל ויש חיל האוויר," הייתה תקפה גם לאותו ביקור. מטוסים חדישים, שטרם נראו בארץ, דירים תת-קרקעיים, טכנולוגיות, מהמפותחות בעולם, הוצגו בפנינו, תוך כדי הצגת המרכיב האנושי, שהוא מעל כולם. גם המזון, שהוגש לנו, היה שונה לחלוטין, מהתפריט שהוגש לחיילי רמת הגולן.
למחרת בבוקר, נסענו לירושלים, בירתה של מדינת ישראל. נסענו ברחוב המלך ג'ורג' וישבנו באולם ההארחה של הוועד למען החייל, מול הבניין של הכנסת הראשונה. המתנו בציפייה דרוכה לבואו של אלוף אליהו זעירא ראש אמ"ן (אגף מודיעין בצה"ל), שהיה צריך לסכם את ביקורנו בצה"ל ולתת את הערכותיו המהימנות לביטחון ישראל.
אני ואפסי עוד
אליהו זעירא נולד בשנת 1928 בארץ-ישראל. עם סיום לימודיו בבית-הספר הריאלי בחיפה, התנדב לגדוד הראשון של הפלמ"ח, שבשורותיו לחם במלחמת-השחרור. את המלחמה, בה השתתף בפעולות רבות, סיים כמפקד פלוגה. בתקופת פעולות-הגמול, בשנים 1955-1954 שירת כראש לשכתו של הרמטכ"ל
משה דיין. בשנת 1963 עבר לאגף המודיעין במטכ"ל, שם היה ממונה על האיסוף המודיעיני ולאחר מכן שימש עוזר ראש אמ"ן. בשנת 1970 נתמנה לנספח צה"ל בוושינגטון ופעל רבות להעמקת קשרי הביטחון והרכש בין שתי המדינות. בשנת 1972 נתמנה לראש אמ"ן.
אלוף זעירא בושש להגיע, אולם מיד עם היכנסו לאולם, התרשמנו מאישיותו הבוטחת, המקרינה סמכות וביטחון עצמי. סקירתו הייתה חד-משמעית. לא היו בה כל סימני שאלה. הוא סקר לפי הסדר את הגזרה הסורית ולאחר מכן את הגזרה המצרית. הוא הביע ביטחון מוחלט בכוחנו הצבאי. הייתה בקולו נימה של זלזול באיכותו של החייל המצרי והפגנה אדירה של יוהרה בכוחו של צה"ל לגבור על כל אויב ובכל זמן. הוא לא הזכיר בכל הערכותיו יוצאות הדופן ספקות כל שהם לגבי המצב בגבול הסורי, או בגבול המצרי שבמדבר סיני.
לידי ישב ידידי אליהו וינשטיין ז"ל, מנהל בי"ס חוגים בחיפה. לחשתי באוזנו והבעתי בפניו את דאגתי מדברי הרהב של האלוף. "ראש אמ"ן," אמרתי לו, "צריך תמיד להיות ספקן וחשדן, זוהי תכונה בסיסית של איש מודיעין. השאננות, הביטחון העצמי של 'אני ואפסי עוד' היא אם כל חטאת." אליהו ענה לי, שזו גם תחושתו האישית והפציר בי לומר את דבריי בקול ולהביע את חששותיי.
בפורומים, מן הסוג הזה, אני תמיד אהבתי להיות "הילד הרע". ואומנם, כשניתן הזמן להציג שאלות, קמתי והבעתי את דאגתי הרבה לשאננות-היתר של האלוף. התגובה של האלוף הייתה דברי הרגעה. הוא אמר שעלינו לחזור לבתי-הספר שלנו, לספר לתלמידינו את חוויות הסיור ואת דבריו ושעלינו להיות פטורים מדאגה לביטחון ישראל.
אחראי להפתעה
שבועות אחדים לאחר מכן, נקראתי, כרבים מבני ישראל בעיצומו של יום הכיפורים, ליחידתי החדשה המשוריינת, חטיבה 9, והצטרפתי למערכה על רמת הגולן ועל קיומה של המדינה. בסיני התנהלו קרבות הפתע של הצבא המצרי וגם מדינת ירדן הצטרפה ללחימה.
כל השאר כתוב בדם המלחמה של "מלחמת יום הכיפורים".
אליהו זעירא, ראש אמ"ן, נחשב כאחראי יותר מכל להפתעה, שפקדה את צה"ל עם תחילתה של מלחמת יום הכיפורים, הן בשל טעויות שבשיקול הדעת, והן בהטעיית הרמטכ"ל ושר הביטחון בפרשת "האמצעים המיוחדים".
בשל חלקו במחדל זה המליצה ועדת אגרנט להדיחו מראשות אמ"ן. הוועדה לא המליצה לשחררו מצה"ל, והוצע לו להמשיך כאלוף בתפקיד אחר, אולם זעירא יצא לשנת לימודים באוניברסיטת סטנפורד, ולאחריה סיים את שירותו בצה"ל. זעירא, כראש אמ"ן ערב מלחמת יום הכיפורים, נכשל בהערכת כוונותיהם של צבאות מצרים וסוריה.
