כיכר קדומים המתחדשת ביפו העתיקה מתברכת באחרונה, בין היתר, גם בשפע של מסעדות, הצצות בה כפטריות אחר הגשם. בימי הזוהר שלה בעבר היא נחשבה למעוז קולינרי לשמו, אך בחלוף השנים פג קסמה. עכשיו מושקעים בה מאמצים ניכרים להחזיר את עטרתה ליושנה. כך, למשל, מבקשת "אבראג'", של מוטי סטריקובסקי, לתפוס את מקומה של "טאג' מאהל" המיתולוגית של אייבי נתן, ואילו "סרדיניה" של רועי סופר, מציגה את עצמה כמסעדת בר איטלקי-ים תיכוני, עם מאכלים מהאי היוקרתי של ארץ המגף. אלא שלא מינה ולא מקצתה.
זמן מוגבל
ל"סרדיניה" (כיכר קדומים 8) הגענו בחסות החשיכה, עם הזמנה של יומיים מראש לשני מקומות. אלה שוריינו לנו, לאור מנורות, עם התראה מראש לשהייה של שעתיים בלבד. לתומנו סברנו שהזמן המוגבל הוקצב לנו בעטיו של הביקוש הגדול לשולחן פנוי בה.
"סרדיניה" ממוקמת במבנה אבן עתיק, מצומצם בגודלו, המכיל חמישה שולחנות בלבד. לצידו יש חצר ארוכה, שבה נוהגים להושיב את מרבית הסועדים. המסעדה, הפתוחה רק בין השעות שבע בערב לחצות הלילה, הייתה מלאה עד אפס מקום, ואנחנו הושבנו ליד שולחן צנוע, עם כסאות ישיבה בלתי נוחים. גם התפריט שהוגש לנו לא בישר את הגדולות והנצורות שלהן ייחלנו. הוא התבסס, בעיקר, על פסטות פשוטות, על פיצות וסלטים, בתוספת של ארבעה קינוחים.
כלאחר יד
מן המבחר הדל החלטנו להשליך את יהבנו על פסטה פומורלה, ובשפת העם - אטריות רחבות, עם שימורי עגבניות, שום, בזיליקום ושמן זית. המנה לא הצטיינה במעוף כלשהו והייתה עשויה כלאחר יד - כזו שיכולנו להכינה בקלות יתרה בין כותלי הבית שלנו. מאכזבת עוד יותר הייתה הפסטה של פירות-ים שהוגשה לבת הזוג. בתפריט הובטח שהיא תכלול שרימפס, מולים וקלמרי, במעטה של יין לבן, מחית פלפל, קוביות עגבנייה ופטרוזיליה. בפועל היא כללה, ממש במשורה, רק דוגמיות מן הדגה המובטחת, וגם אלה כמעט התאיידו.
לשבת ולקום
אבל את המכה הגדולה ספגנו עם הקינוח. מה שהוגדר כ"תאנים בפיסטוק" היה ירידה מן הפח אל הפחת. הייתה זו עיסה דביקה של שלוש תאנים צלויות בקינמון ואניס, עם גלידת פיסטוק, ובמקום קרמבל אגוזים אמיתי, שט לו בצלחת משהו בלתי מזוהה, בטעם של ביסקוויטים מפוררים. את המצב ניסו להציל האספרסו הטוב והסודה המרעננת, ששטפו באחת את כל מה שבא אל פינו בכוס היגון.
החשבון הסתכם ב-160 שקל, כשאת ה"שוס" האחרון ספגנו מן המלצר שהגיש לנו אותו. כמו רס"ר משמעת במחנה צבאי הוא הורה לנו, עם הגשתו, לקום ולפנות את מושבינו, באשר השעתיים שהוקצבו לנו כבר חלפו להן.
מלבד עוגמת הנפש שנחלנו בעטיו של הגירוש מגן העדן ההזוי, הגענו גם למסקנה הבלתי-נמנעת ש"סרדיניה" פשוט מתקשטת בנוצות לא לה. חזקה על מסעדות האי האיטלקי היוקרתי, שאת שמו היא נושאת אך לשווא, שמוגשת בהן קולינריה משובחת יותר.
