הצרכנות הישראלית והמשתמע מכך

השבוע פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה את התפלגות ההוצאה הממוצעת של משק בית ישראלי בשנת 2011 והשינויים שחלו בו לעומת שנת 2010. ההוצאה הממוצעת של משפחה ישראלית בשנת 2011 הייתה כמעט 14,000 שקל לחודש - כ-500 שקל יותר מאשר בשנת 2010 אך ריאלית לא היה בה שינוי. ראוי לציין בהקשר זה כי השכר הממוצע במשק הוא כ-8,000 שקל לחודש. המסקנה: משפחה ממוצעת ששני ראשיה עובדים מצליחה לחסוך כ-2000 שקל לחודש. ראוי לשים לב לכמה מרכיבים בסך ההוצאה. המרכיב הגדול והחשוב ביותר הוא מרכיב הדיור. זוהי ההוצאה הגדולה ביותר של המשפחה. רבע מכלל ההוצאות. ההוצאה הזו היא או תשלום משכנתה או תשלום שכ"ד. מאחר שרובם הגדול של תושבי המדינה הם בעלי דירות הרי מכאן מובן שעיקר הכסף הולך לתשלום משכנתאות. מקובל לחשוב שתשלום של עד רבע מכלל ההוצאות לדיור (משכנתה או שכ"ד) הוא סביר ונכון. גם הבנקים למשכנתאות מוכנים לתת משכנתה מקסימאלית בתנאי שההחזר בגינה אינו יותר מ-25% מההכנסה המשפחתית נטו. הממצא שמשפחה ישראלית ממוצעת עומדת במבחן זה מביאה אותי למסקנה שמחירי הדירות בשנת 2011 במדינת ישראל היו סבירים ותאמו את כוח הקניה של הציבור הישראלי. המרכיב השני בגודלו הוא ההוצאה לתחבורה ותקשורת. אני מניח שהמרכיבים הגדולים של הוצאה זו הם מחירי השיחות והמכשירים של הטלפונים הסלולאריים וההוצאה על דלק לרכב. יש הוצאות נוספות הכלולות בסעיף זה כגון התחברות לכבלים, לווין ואינטרנט. ההוצאה הזו, בניגוד להוצאות אחרות כגון מזון, ביגוד ובריאות, היא הוצאה של מותרות. מנתוני הלמ"ס אנו למדים כי בסעיף זה ההוצאה בחמישון העליון היא כמעט פי חמש מההוצאה בחמישון התחתון וגבוהה לאין שיעור לעומת היחס בסעיפי ההוצאה האחרים. אדם יכול להתקיים גם לא מכשירי התקשורת היקרים או ללא אחזקת רכב פרטי או כבלים, לווין ואינטרנט. לכן ההוצאה למטרות אלו היא, לטעמי, המודד האמיתי למדידת גובה רמת החיים של האוכלוסיה במדינה בכלל ובכל קבוצת אנשים בפרט. זהו גם מודד אמיתי, לדעתי, להשוואת רמת החיים בארץ לעומת ארצות אחרות. העלייה הריאלית הגבוהה ביותר בשנת 2011 לעומת 2010 הייתה בסעיף ריהוט וציוד לבית (כ-17%). עליה זו מלמדת כי בשנת 2011 רבים ממשקי הבית בישראל שידרגו את תכולת ביתם. עוד סממן המורה על מידת רמת החיים בשנה זו. דוח של התפלגות ההוצאה המשפחתית הממוצעת בשנת 2011 לעומת שנת 2010 מוכיח כי בשנת 2011 לא חלה כל התייקרות של מוצרים וכי ההוצאה הממוצעת הייתה קטנה יותר מההכנסה הממוצעת במשפחות שבהן שני בני הזוג עובדים. נתונים אלו חושפים פעם נוספת את השקר והרמייה של מארגני תנועת "מחאת האוהלים" בשנת 2011 שטענו כי חלו התייקרויות גדולות במשק בשנה זו וכי רוב תושבי המדינה מ"המעמד הבינוני" "אינם יכולים לסיים את החודש ללא גרעון". ראוי להדגיש כי לשקר ורמייה זו היו שותפים פרופסורים לכלכלה בעלי שם (יונה, זעירא, ספיבק) ואישים מוכרים אחרים. אך החיזיון הבלתי נשכח היה מצעדם של 450,000 איש (בהנחה שנתון זה נכון) שאימתו את האמרה הנודעת שהפראייר לעולם אינו מת אלא מתחלף. והיכן לדעתכם יהיו הפראיירים הללו בשנת 2013? במפלגתו של יאיר לפיד.