לא רק אקשן

תיאטרון "גשר" הציג השנה מחזה שנכתב על-פי הנובלה "בין לילה ובין שחר" של יהושע קנז. בראיון שהתפרסם במוסף "7 לילות" של העיתון ידיעות אחרונות מיום 28.9.2012, הודה קנז שלא קרא את המחזה שנעשה על-פי יצירתו וגם לא ראה את ההצגה עצמה. באירוניה האופיינית לו נימק את התרחקותו מההמחזה ומההצגה במשפטים הספורים הבאים: "אני כבר מכיר את הסיפור. . .אמרתי להם, 'תעשו כמו שאתם מבינים, ואני מאחל לכם הצלחה'. במחזאות הם מבינים יותר ממני". ואכן, כמחבר הנובלה, יכול היה קנז לשער שאנשי התיאטרון יצליחו להפיק ממנה מחזה עם קונפליקטים, אך רק מרובד "הפעולה" הקיים בה, המתאר את אירועי העלילה החיצונית - אירועים שמתרחשים במציאות הגשמית והגלויה של סיפור. ואכן, מאחר שהיחסים בין גיבורי הנובלה של קנז מתבטאים גם בעימותים מילוליים ופיזיים, ניתן בהמְחזה לתרגם אותם בקלות יחסית לסצינות ויזואליות דינמיות, שהן אלו הן היוצרות את הדרמה על במת התיאטרון. לעומת זאת, יכול היה קנז להניח, כי עושי ההצגה יתקשו להמחיז את הרובד הנסתר מהעין בעלילת הנובלה. מדובר ברובד העלילה הפנימית המספר על חיי הנפש האינטימיים והסמויים של דמויות אחדות בנובלה, אשר אינן לוקחות חלק בולט ב"פעולה", אלא צופות בפאסיביות ומהצד באירועיה. ובעוד שחבריהם מתווכחים ומתכתשים לעיניהם, הם עצמם מתאמצים להשתלט על המהומה שמתחוללת בנפשם בין היצרים והסיוטים מזה והכיסופים והחלומות מזה. מדובר בסבך נפשי כה מוצפן וכה אינטימי, עד שאי-אפשר להציפו ממעמקיה של הדמות וגם קשה להמחישו כסצינות "פעולה" ויזואליות על במת התיאטרון. עד כדי כך קשה - שאפילו אמצעי העזר המתווספים ליסודות "הפעולה" של המחזה (התפאורה, התאורה, התלבושות, האביזרים והמוזיקה) מתגלים כחסרי יכולת לסייע בכך.