הכנסת הקודמת שסיימה את תפקידה ביום שני האחרון התאפיינה בכמות גדולה של אנשי תקשורת אשר עשו דרכם אל משכן הכנסת.
בנוסף לכך, המשבר הקשה הפוקד את העיתונות הכתובה והמשודרת מוביל לכך שגם הכנסת ה-19 תהיה משופעת עיתונאים אשר יחליפו את העט והנייר או המיקרופון ביכולת לכאורה לשנות דברים במדינה.
הבעיה היא בכך שכוחו הגדול של העיתונאי הינו בכך שהוא משמש כצינור להעברת מסרים מגופים שונים לאזרח הפשוט.
לצערי הרב, בממשלות האחרונות לא עברו חוקים למען האזרח אלא כל מיני הצעות חוק הזויות המיטיבות עם סקטור זה או אחר.
לסיכום: כוחו של האדם מתבטא ביכולת שלו להציג סדר-יום חלופיולהתאחד עם קבוצות אינטרס. בישראל אין סולידריות חברתית והסיכוי לשינוי הולך ונמוג.
