טבעת זו...

הטבעת רבת משמעויות וסמלים היא. היא נחשבת כאחד התכשיטים הפופולרים והאהובים ביותר בעיקר בקרב הנשים אך גם אצל הגברים. כבר מימי קדם הטבעת סימלה אהבה ותשוקה. היא מוזכרת במיתולוגיה, במוזיקה, בספורט וכמובן בדתות. בדת היהודית יש חשיבות רבה וסמליות לטבעת הנישואין (הרי את מקודשת לי בטבעת זו). לעומת זאת משמעות ענידת טבעת האירוסין היא חברתית בלבד. בגלל צורתה העגולה היא מייצגת את האינסופי, את מחזוריות הזמן, היא סמל להמשכיות ושלמות. אלפי סיפורים ואגדות סופרו על הטבעת. אני מביאה שניים הקשורים בחיי, האחד בזמננו והשני היסטורי: הסיפור הראשון התחיל בקבלת טלפון מחברתי הישראלית הנשואה לעמית של בעלי גם הוא דרום אפריקני. היא הגיעה בגפה לארץ לבקר את אמה שגרה באזור חיפה. היא "קפצה" לתל אביב וביקשה להיפגש עמי .שמחתי מאד וכמובן הגעתי לפגישה כולי מצפה לעדכן ולהתעדכן על הקורות את שתינו בחדשים האחרונים. כאשר נכנסתי לקפה היא קיבלה את פניי בהתרגשות רבה. הסתבר ששעתיים קודם לכן נפגשה עם ידידים במלון דן. בדרכה לשם במונית, החליטה להוריד מעל אצבעה טבעת יקרה מאוד משובצת יהלומים ואבני חן נוספים שקיבלה במתנה מבעלה. הסיבה לכך, אמרה לי, שלא רצתה "להוציא עיניים" לחברתה וסיבותיה עמה. לאחר הפגישה בחדרם במלון, נפרדה מהם ולקחה מונית בדרכה לפגישה אתי בעודה במונית, החליטה להחזיר את הטבעת על אצבעה, פתחה את תיקה ולתדהמתה לא מצאה אותה. היא חיפשה ברצפת המונית, על המושב אך הטבעת נעלמה. בכל זאת החליטה לא להחמיץ את פגישתה עמי אבל ביקשה ממני שניסע יחד שוב למלון דן ולנסות לחפש את הטבעת בחדר החברים. נסענו למלון וסיפרנו את המקרה למנהל שהפגיש אותנו עם המאבטח .יחד נכנסנו לחדר שבו היו החברים אשר בינתיים עזבו את המלון. הייתה שם מנקה ערבייה וכאשר שאלנו אותה האם מצאה טבעת היא נתקפה בהיסטריה שכן היא חשבה שחושדים בה בגניבה. הרגענו אותה והיא נשבעה שלא מצאה דבר.

אנשים יקרים מטבעת

הצעתי לשרה חברתי ללכת ברגל עד לקפה הפינתי ולחפש על המדרכה ובשוליה, על הכביש שחצה את בן יהודה לפרישמן ואף להיכנס לקפה, שם החלו בחיפוש נוסף, אך לשווא. עצובה ומיואשת החליטה שרה שאין טעם להמשיך והציעה שנחזור לקפה לפחות שלא נחמיץ את שיחת הרעות שלנו. במהלך כל הפגישה למרות האיפוק הבלתי רגיל שלה בשיחה, חשתי בעצבות שאפפה אותה שכן הטבעת הייתה כל כך יקרה לה מכל הסיבות. כל שנה ליום הולדתה נתן לה בעלה סכום כסף שאותו שמרה וחסכה על-מנת שבבוא הזמן תקנה טבעת מיוחדת שאותה ראתה וחלמה עליה. כעבור מספר שנים אכן צברה מספיק "דמי יום הולדת" וביחד עם בעלה הלכה ורכשה אותה. לפני שנפרדנו הצעתי לה לדווח על כך למשטרת דיזנגוף." לעולם אין לדעת, מה יש לך להפסיד,"- אמרתי. שרה אכן עשתה זאת, ולאחר מכן חזרה לחיפה לבית אמה. עברו עשרה ימים ואני מקבלת טלפון משרה. "לא תאמיני" צעקה לי בהתרגשות, "הטבעת נמצאה. אני בדרך לתל אביב למשטרה בדיזנגוף, בואי היפגשי עמי". כמובן שהייתי גאה בעצמי על ההצעה לדווח למשטרה. ככלות הכל, יש לי חלק קטן במציאת האבידה. נפגשנו בקפה קטן ליד המשטרה. שרה כבר הייתה שם ולפי סימנים קיבלה את הטבעת בתוספת סיפור: באותו זמן מאז איבוד הטבעת יצאה אישה כבת 50 להפסקת הצהריים מהמשרד בו עבדה שהיה ממוקם לא רחוק מרח' בן יהודה. היא החליטה לגשת לאחת מחנויות הצורפים והתכשיטים הרבות ברחוב זה ולאמוד את הטבעת שירשה מסבתה. בדרכה חצתה את הכביש ולפתע ראתה ליד בור הביוב בשפת הכביש משהו נוצץ. היא התכופפה ומצאה טבעת יפיפייה. כפי שסיפרה לשרה לאחר מכן, היא חשבה לעצמה. "אני כבר בדרכי לאמוד את הטבעת שלי, אבקש לאמוד את הטבעת שמצאתי. אם היא זולה, לא אדווח למשטרה, אבל אם היא יקרה, אני לא רוצה את זה על מצפוני ואדווח על כך." הערכת שתי הטבעות ע"י מומחה העלתה שהטבעת של סבתה זולה מאד ואילו הטבעת שנמצאה ערכה רב מאוד וכך הגברת הישרה דיווחה מיד למשטרת דיזנגוף שהודיעה את הבשורה המיוחלת לשרה. חברתי שלחה לה מכתב תודה מלווה בזר פרחים ענק ובמעטפה שמה לה שרשרת עם אבני חן האופייניים לדרום אפריקה. מעבר למקריות המופלאה של שילוב שתי הטבעות ע"י שני מקרים זרים זה לזה, מצאתי בסיפור הזה סמלים רבים של הטבעת שחלקם הזכרתי בפתיחה: סגירת מעגל, יושרה ומוסר, אומץ וסיפור אנושי. כאן אולי המקום לספר אנקטודה קטנה הקשורה גם היא לדרום אפריקה ולטבעת. אני קיבלתי את טבעת האירוסין לאחר טבעת הנישואין, זאת כי בעלי, דרום אפריקני במוצאו, נתן אמונו רק ביהלומן שהכיר ביוהניסבורג, עיר מכרות היהלומים. למזלי טבעת זו בכל הדרה התיישבה על אצבעי ימים מספר לאחר חתונתי כאשר נסענו לירח הדבש לעיר הולדתו..

טבעת של שירת הברבור

מלבד טבעת האירוסין שהזכרתי בחטף, ישנה עוד טבעת בחיי שאותה אני נוצרת ואוצרת בלבי. הסיפור הזה הוא היסטורי וזמנו באמצע שנות ה-70. הייתי בתקופת הריון וגרתי עם משפחתי ברחובות ואילו הורי גרו בחיפה. אבי הגיע לביקור ברחובות וישבנו יחד ליד הבריכה בכפר בילו שם היינו חברים במועדון הספורט. אבי סיפר לי שהוא מכין הפתעה לאמי. היא איבדה את טבעת האירוסין שלה שהייתה כולה משובצת ביהלומים קטנים עדינים. הוא החליט לקנות טבעת חדשה ולהעניק לה כמתנה בראש השנה הקרוב. לשאלתי האם הוא זקוק לי שאבוא עמו, הוא אמר לי שהוא יודע בדיוק מה לקנות והיכן, שכן נפתחה בורסת יהלומים קטנה בחיפה והוא לא יטריד אותי במצבי. גם אני הייתי מופתעת. אבי אדם יפה נפש, עדין ומלא כרימון בתחומים רבים לא נודע במרץ בכל הקשור לענייני היום יום. הוא גם לא ידע לתת מתנות, ליזום הפתעות, תחום זה היה בלעדי לאמי התוססת והיצירתית. היא נפגעה לא פעם מחוסר תשומת הלב אבל ידעה שכזה הוא האיש שלה וקשה לשנותו. והנה, יוזמה כזו נפלאה. התרגשתי ביותר, חיבקתי אותו והחמאתי לו מאד. את ערב ראש השנה תכננו הוריי ביחד עם דודי ודודתי מתל אביב לבלות בבית ההארחה בגבעת ברנר. את הערב הראשון החלטנו כולנו לחגוג בחדר האוכל בקיבוץ ואילו את החג השני אצלי בבית. גרנו אז בחבצלת, שכונה קטנה ליד ביה"ח קפלן ברחובות שם עבד בעלי כמנתח אורתופד. השנה 1975 וערב ראש השנה חל ביום שישי. אבי קם מוקדם בבוקר שכן האוטובוס לתל אביב יצא בשעות קבועות ועצר במעלה הרחוב באחוזה הר הכרמל, לא רחוק מדירת הוריי. הוא החליט לתת את מתנתו לאמי "על הבוקר" ולהפתיע אותה בעת התעוררותה. ההתרגשות של אמי הייתה כל כך גדולה ואמיתית. לא היה לה מושג, והיא הופתעה מהיוזמה של אבי ומימושה , צד שלא הכירה בו. אכן הפתעה מרגשת ביותר. הם ארזו את הכל כבר יום קודם, אבי הזמין מונית אך אף נהג לא הסכים לבוא בשביל כברת דרך כזו קצרה. בלית ברירה גררו את המזוודות בעליה מביתם לרחוב בו הייתה תחנת האוטובוס. כאשר הגיעו לתחנה, ראתה אמי ידיד שלהם שישב על הספסל, גם הוא מחכה לאוטובוס. היא הגישה לו את ידה לשלום ולפתע ראתה אותו קם ממושבו ומסתכל מעבר לכתפיה. היא סובבה ראשה לאחור וראתה את אבי צונח על המדרכה. אבי נפל ולא קם עוד. הוא קיבל דום לב ונפטר בו במקום. אמי התמוטטה. שעה קלה לפני כן נצנצה הטבעת כמו כוכב במרום, והנה הוא בבת אחת כבה. אושר כהרף עין . סגירת המעגל, והפעם סגירת מעגל החיים של אבי ואמי. אני נתתי לכך ביטוי בשיר שכתבתי ושאת הבית האחרון שלו אני מביאה:.

ונותרה הטבעת מיותמת,על אצבעה של אמי

כעדות לרחשי לב, נסתר ואוהב,

שחש והרגיש שקיצו קרב,

ליבו החם והטוב, של אבי אהובי.

אמי נפטרה חמש שנים לאחר מכן והטבעת עברה אלי, הבת היחידה. לצערי טבעת זו אבדה או נגנבה ושלא כבסיפור על חברתי שרה, לא נמצאה. אבל, טבעת נוספת של אמי שנשברה בחלקה עוצבה מחדש והתמזגה עם טבעת אחרת שאותה קיבלתי מהוריי במתנה בהיותי בת 18, בחודש יוני, החודש של יום הולדתי, של סיום ביה"ס הריאלי ומתן תעודת הבגרות ושל התגייסותי לצבא. אותה אני עונדת ולא מורידה מעל אצבעי, לעולם. היא מהווה בעבורי את הסמלים היפים בחיי, את השורשים שלי, את הורי ואת החום שהעניקו לבתם, את היותי אני. טבעת היא אילמת אבל לעתים היא "צועקת" ולפעמים היא מדברת ואף מספרת סיפורים.