ההפתעה הראשונה למי שלא מכיר את המחזה "ריצ'ארד השלישי" ולא קרא אותו או גרסאות קודמות, היא האקטואליות שלא תיאמן של המחזה על תאוות השלטון - תכונה המוכרת לנו ממקומותינו ומכל מקום! תאווה נפוצה. תאוותו העזה של ריצ'ארד השלישי, דוכס גלוסטר, הגיבור המבריק של המחזה, בעל העוצמה, שדבר לא עומד בדרכה והיא עזה כשאול ואינה בוררת באמצעים. ריצ'ארד, דוכס גלוסטר, רביעי או יותר בתור לרשת את כיסא המלוכה, היה גבר מעוות בגופו, נולד נכה ומכוער, צימח אישיות צינית, חוסר מצפון, שנאה וסרקזם, צפצוף ארוך על כל כלל וחוק, לעג לכל העולם ובעיקר לאמו ולבני משפחתו, לא יודע שובע ובלבד להגיע למטרתו, להיות מלך אנגליה. המטרה מעניינת אותו הרבה פחות מהדרך. הדרך כוללת עוון, שקר, חנופה, רצח וכל מה שמסביב. על הבמה על במת הקאמרי איתי טיראן כריצ'ארד בעל הגוף המעוות, שחקן יוצא-דופן במשחק ובתנועה, בהזדהות המוחלטת עם השנאה והלעג של דמותו, מביא עימו את יופיו הפיסי הטבעי הבולט למרות התפקיד והעיוות הגופני - ומשכנע את הצופה להבין איך ריצ'ארד מגלגל את כל אנשי החצר, קרובי המשפחה, החיילים, המשרתים והמתחנפים למיניהם סביב אצבעו הקטנה. איך הוא משכנע ב'לא' כאשר הוא מתכוון ל'כן'. איך הוא מפתה את אשת אחיו שרצח זה עתה לקיים איתו יחסי מין על מיטת המת וממש על גופתו המתקררת. דוכס גלוסטר תאב הכתר, מנהל מונולוג עם הקהל, כאשר הוא מספר לו על מחשבותיו הכמוסות, על תאוותיו המציפות אותו ועל תוכניותיו לעוד רצח של מי שעומד בדרכו. לדוכס שיהיה בעתיד ריצ'ארד השלישי אין בעיה לרצוח בקלילות שניים מאחיו, את אחייניו הילדים, את אלמנת אחיו שהפכה לאהובתו והרשימה מתארכת ככל שמתקצרת הדרך אל הכתר. אין כמו חנופה וחלקת לשון החנופה האנושית, הבגידות וחוסר הנאמנות של אנשי כל מלך, לא מפתיעות. למען כסף ותפקיד יעשו הכל כדי להישאר בקרבת השלטון. ומה זה רצח פה ושם בדרך אל תפקיד הנכסף? מוכר לנו מכל מקום - מהמציאות העולמית והמקומית, גם מהתנ"ך, מהדרמה ההיסטורית, מספרי ההיסטוריה כמו מעולם התיאטרון והקולנוע. התפקיד הווירטואוזי שהפקיד שייקספיר בתרגום מאיר ויזלטיר בידיו של איתי טיראן עם הבימוי והעיבוד של ארתור קוגן, משעשע, מפתה. מזמן לא נכחנו ברוצח סדרתי המצחיק אותנו בביצועים מבריקים בלווית מוזיקה נפלאה ובוואריאציות מזהירות של הרוצח השכיר אלי גורנשטיין רב-הקסם. פוליטיקה במיטבה. הו, כמה מוכר! הסצנה בה מאמץ ריצ'ארד שכבר הגיע למקומו הנכון בתור, כיורש הכתר, את דמות הצדיק, הנוצרי, אוהב האל, הצנוע, שונא שלטון וחף מכל תאוות השררה, מול כמה "חשובים" המפצירים בו בחנופה הראויה, שיסכים להיות למלך והוא מסרב - בצניעותו - היא יצירת מופת בתוך יצירת מופת. מי לא מכיר מצבים כאלה בחייו הקטנים, לא קשור לשום מלך או ל"חשובים", אלא לתרגילי מסחר ומשחקי שוק הדגים. עולם של סוחרים ממולחים. שיא בשפה המיוחדת לשוק, פוליטיקה במיטבה. הו, כמה מוכר! המחזה ריצ'ארד השלישי מוצג בקאמרי במסגרת פרויקט כפול של ריצ'ארד השני וריצ'ארד השלישי של שייקספיר. שני מחזות נפרדים המבוימים ומעובדים על-ידי ארתור קוגן ומשוחקים על-ידי אותו הקאסט עם כמה שחקנים ששייכים רק לאחד מהמחזות. אהבתי במיוחד את התרגום של מאיר ויזלטיר, התפאורה של ערן עצמון, את קרבות הבמה של גיל וינברג, את בחירת המוזיקה (של הבמאי), את המשחק של איתי טיראן ואלי גורנשטיין, את רותי אסרסאי בתפקיד ליידי אן ובעצם את כל השחקנים.