הקב"ה ניסה את
האדם הראשון בניסיון אחד בלבד: "וַיְצַו ה' אֱלֹקיִם עַל-הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ-הַגָן אָכֹל תֹּאכֵל: וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת" (בראשית ב, טז-יז). לצערה של כל האנושות מאז ועוד היום, הוא נכשל כבר באותו יום בו הוא נצטווה, וכולנו משלמים את המחיר עד עצם היום הזה. במקביל, אברהם אבינו שחי עשרים דורות אחרי האדם הראשון, גם הוא נתנסה ע"י הקב"ה, לא בניסיון אחד, אלא ע"פ חז"ל, בעשרה ניסיונות, ואת כולם צלח. ואכן, בזכותו ובזכות בנו יצחק ונכדו יעקב והבריתות שה' כרת עמם אנו חיים וקיימים היום כבנו בכורו של הקב"ה.
כאשר האדם הראשון נצטווה לא לאכול מפרי עץ הדעת, ע"פ חז"ל הוא הוסיף סייג ע"פ דעתו - ואמר לאשתו גם לא לנגוע בעץ. טעותו בשלב זה הייתה שהוא לא הגדיר את איסור האכילה כ"דאוריתא" ואת איסור הנגיעה "כדרבנן". ולכן, כאשר הנחש דחף את חוה, כדי שתיגע בעץ, ושום נזק לא נגרם לה (כי לא היה איסור מה' לא לנגוע בעץ) היא הטילה ספק גם בתוקפו של האיסור האלוקי ואכלה מן הפרי. כאשר היא נתנה לאישָׁה עמה, הוא לא שאל לגבי זהות הפרי, נטל ואכל. למעשה, המדרון החלקלק לכישלונם של הזוג הראשון אולי נבע מקצר תקשורתי ביניהם כבר ביומם הראשון עלי אדמות.
קצר תקשורתי
אברהם ושרה היו זוג אלֹקי ממש. אברהם גילה את בוראו בגיל צעיר ביותר וסיכן את חייו למען אמונתו באל אחד. על הפסוק שבו מתוארת לכתם של אברהם ושרה ארצה כנען, כולל "את הנפש אשר עשו בחרן" (בראשית יב, ה), רש"י מציין ש"אברהם מגייר את האשים, ושרה מגיירת הנשים". ברם, עשר שנים אחרי הגעתם ארצה ובהיותם עדיין עקרים נראה ה' לאברהם במחזה ומיד מצהיר בפניו: "אַל-תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לְךְ שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד" (בראשית טו, א). אברהם מזכיר לה' את היותו ערירי. ה' מיד מבטיח לו "לֹא יִירָשְׁךָ זֶה [דמשק אליעזר] כִּי-אִם אֲשֶׁר יֵצֵא מִמֵּעֶיךָ הוּא יִירָשֶׁךָ" (שם, ד).
מדהים הדבר שמיד אחרי אותה ברית בין הבתרים מסופר על ייאושה של שרה מהיותה עקרה, ועל הצעתה לבעלה שהוא ייקח את שפחתה ודרכה ייוולד להם בן. הדבר מדהים וזועק דרשני. ומדוע? מכיוון שלו אברהם היה מעביר את תוכן הברית לאשתו הוא לבטח היה מעודד אותה בזה שה' הבטיח ששניהם - הוא והיא כבעל ואישה - יהיו הורים בעתיד לבוא. הראיה ששרה הפצירה באברהם לקחת את הגר היא היא הראיה שאברהם לא בישר לה את דבר ה' - קצר תקשורתי שהוביל לטעות עם תוצאות חמורות לעם ישראל. בין אדם וחוה הקצר התקשורתי היה בעיוות דבר ה', ופה הוא בא בהסתרת דבר ה'. שם התוצאה הייתה אכילה מפרי עץ הדעת ופה התוצאה הייתה "אכילה" מן הפרי ששמו הגר, שבנה ישמעאל וצאצאיו הביאו ומביאים לעם ישראל אסונות רבים עד עצם היום הזה.
שרה אמנו סבלה לפחות פעמיים נוספות מאותה נטייה של בעלה לא לשתף אותה בעניינים קריטיים לחייהם המשותפים. ראשית, בהיות אברהם בן תשעים ותשע, וכאשר הקב"ה בישר לו שעוד שנה יהיה לו בן מִשָׂרָה אשתו - כפי שהובטח לו אז בברית בין הבתרים - אברהם לא רץ לאשתו לבשר לה את הידיעה המשמחת. הוא שתק ואילץ את ה' לבוא שלושה ימים לאחר מכן - גם לבקר את החולה אחרי הברית מילה, וגם שוב להודיע לו, והפעם כדי ששרה תשמע את הבשורה ישירות ממנו, שאכן היא תהיה אם. מדוע השתלשלו כך הדברים? ומדוע צחקה שרה רק כעת ולא קודם לכן? רק מסיבה אחת: אברהם אבינו לא שיתף אותה בהודעתו של השם! הקב"ה ריחם עליה והחליט ליידע אותה בעצמו כי בן זוגה חשב משום מה שאינו זכאי ורשאי ליידע אותה בנושא כל כך מהותי בחייהם.
שוויון וכבוד הדדי
אחרי שלושים וחמש שנים, בניסיונו הנורא מכל - שבו אברהם הוכיח להקב"ה את כניעתו הטוטאלית לדבר ה' - משום מה, שוב נפל אותו פגם. אברהם ויצחק עשו בגבורה ואמונה בלתי נתפסת את רצון ה', ובכך הנחילו את גבורתם לעם ישראל לדורי דורות. ברם, היה פגם אחת בעקידת יצחק. כי שוב אברהם לא שיתף את אשתו - אמו של יצחק - בציווי ה' ולא הכיר בזכותה להשתתף בהחלטה הגורלית הזו. מניעתו של אברהם מאשתו את המצווה הגדולה הזאת מקבלת ביטוי מובהק כאשר ה', בציוויו את אברהם מופיע בעצמו, אך בקריאתו לאברהם לא לשחוט את בנו הוא עושה זאת דרך מלאכו. כי באותו רגע שרה נתבשרה (ע"פ המדרש) ע"י השטן שיצחק נעקד, והקב"ה היה עסוק בבכי על מותה.
כל מה שנאמר עד כה לא גורע מאהבתו הגדולה של הקב"ה לאברהם אבינו - הענק מקדם - העברי שעמד מול כל העולם בהצהרתו שיש אל אחד ויחיד לעולם כולו. אהבתו של ה' לאברהם החלה עוד לפני 'לך לך' כאשר התורה הסתירה את העובדה שאברהם עזב את אביו בחרן בהיותו עוד בחיים וקיים את הוראת ה' לעלות ארצה. כנ"ל, בסוף ימיו, כאשר אברהם החזיר את הגר לביתו, ובכך הפך את דרישתה של שרה לגרש אותה ובנה מביתם, הקב"ה חש שכבודה של שרה נפגע, ואכן שינה את שמה של הגר לקטורה, למען כבודה של שרה, אך גם למען כבודו של אברהם.
מהי התועלת מהנאמר לעיל עבורנו היום? הרבה מאוד! בנוסף ללמדנו על חשיבותם של יראת ה' ואהבת ה' אנו למדים על חשיבותה של תקשורת, וכבוד הדדי ושוויון בין איש ואשתו. אלה דברים קריטיים למען חיים של אושר ועבודת ה' בצורה הנשגבת ביותר. יהי רצון שנלמד, גם מהאדם הראשון וגם מהיהודי הראשון, כיצד לאהוב את בני זוגנו ועמם את הקב"ה.
