משלושת העימותים שנערכו בחודש האחרון בארצות-הברית ניתן ללמוד שלושה דברים מרכזיים:
1. נחשף פן חדש ואנושי יותר של
מיט רומני אשר יודע להופיע בטלוויזיה ולשטוח את טענותיו (גם אם לעיתים הן לא מדויקות).
2. לאובמה כנשיא מכהן יש יתרון גדול במדיניות חוץ, היות שהוא עוסק בהם יומם ולילה.
3. רומני עבר את מבחן הכשירות בתור המפקד העליון של הצבא.
אובמה יצר פער עצום לטובתו בזכות קמפיין נגטיבי מושלם, אשר הציג את רומני כאיש עסקים קר ומנוכר, אשר ישליך את כולם לרחוב ברגע האמת (וזה מפחיד בעיקר מגזרים חלשים). רומני החל לחזר במרץ אחר קולות המרכז העצמאיים אשר עדיין מתלבטים למי להצביע. לכן, הוא נמנע מחיכוכים מיותרים עם הנשיא והציג ארשת פנים מכובדת ונינוחה (דבר שבלט בעיקר בעימות האחרון).
יש כאלו שיאמרו שעכשיו מתחיל הקמפיין, כאשר שני המועמדים יכתתו רגליהם בין מדינות המפתח, על-מנת לקושש קולות ממועמדי המרכז אשר מצבם הכלכלי קשה מאוד. גם פרשני הטלוויזיה בערוצים התומכים באובמה אהבו את הרעננות והחדות שהפגין הנשיא בשני העימותים האחרונים ואת העובדה שהוא ענה לרומני כמעט לכל טענותיו (מה שלא עשה בעימות הראשון בדנבר).
לכן, ניתן לומר שבשבועות שנותרו עד למועד הבחירות נותרה לאובמה עבודה קשה אם הוא רוצה לזכות בכהונה נוספת בבית הלבן.
