צא לדרך, דרך צלחה.
בכל אשר תפנה אנחנו אתך.
נשום את ההרים, טפס אל הפסגות
זרוק מטבע לאלף מזרקות.
חשוב עלינו בין אוקיינוס שקט לרועש
וכשתראה נוף שיגרום לך להתרגש.
אך כשהרדיו ינגן שיר בשפה זרה
בדוק, אולי הגיע הזמן לשוב חזרה.
אחרי החגים
אחרי החגים זה עכשיו
כל משב רוח קל הוא רוח סתיו
כל המתנות שקיבלנו מונחות כאבן שאין לה -
לא אלה שאמרנו שיום אחד נחליף
אלא דווקא אלה שעדיף
להשאיר אצלנו לעולם:
מתק הדבש שנגע בתפוח,
שארית ההבטחה שנשא הרוח,
ההחלטה להשתנות, ההחלטה לוותר,
הכוח ללכת או דווקא להישאר.
אחרי החגים זה פתאום עכשיו,
האם כל מה שהחלטתי - החלטתי לשווא?
אני זוכרת, משננת לעצמי לשכוח אבל זוכרת -
את מתק חטאיי בשנה האחרת.
לידיד ותיק
בערוב הזמן
חיפשתי תשובה,
אבל כמו בשיר ישן
היא עפה ברוח.
אני כבר לא בטוח
שברבות הימים אמצא
לחם ששלחתי על פני המים
או לפחות מצה.
את התשובה נשאה הרוח
אבל אפילו את השאלה
כבר איני זוכר.
זרעתי ובידי ממחטה
ומישהו אחר
קוצר את החיטה,
ומכל החבורה שהייתה
נותרנו רק אני ואתה.
העולם אולי השתנה
אבל שנינו נשארנו אותו הדבר
הגוף שלנו נראה קצת מבוגר
אבל הראש שלנו צעיר,
אם רק אזכור היכן הנחתי את שִנַּי -
אבוא לאסוף אותך
ונקרע את העיר.
הזמן משחק לרעתי, אבל אני מתעלם
כבר לא ממהר,
ופתאום אני לא זוכר
האם אמרתי לך אי פעם
כמה אני אוהב אותך, חבר.