וכשמדובר במה שקורה במפלגת העבודה, הרי שכל השיגעון הזה - של צירוף אישים אקראיים עם השקפות שונות והפיכתם למפלגה פוליטית אחת, מזכיר לי קבוצות כדורגל בעבר (ואולי גם כיום) שרכשו מלאי של "כוכבים" וסתם שחקני חוץ משום שלא הייתה להם קבוצת נוער בנויה באופן הנורמלי. התוצאה - ברוב רובם של המקרים, הייתה התפוררותה של הקבוצה במהלך הליגה משום ש"כוכביה" לא ידעו לשתף פעולה ביניהם, האגואיזם גבר על הקבוצתיות ובעיקר משום שלאף אחד מהם לא היה איכפת מסמל הקבוצה שבה שיחקו.
בית"ר ת"א כמשל
במהלך שנות ה-70 ובתחילת שנות ה-80 שיחקה בליגה הלאומית בכדורגל (אז זו הייתה "ליגת העל") קבוצה בשם בית"ר ת"א שעם השנים נעלמה ולא במקרה. באותם ימים, הכדורגל בפרט והספורט בכלל, היו בשליטה פוליטית ולא עסקית ולכן קבוצה כבית"ר ת"א - ללא אוהדים, ללא קהל וללא מגרש ביתי, הצליחה לשרוד בזכות תקציבי הענק של הכדורגל דרך איגוד בית"ר, שחולקו על-פי מפתח פוליטי. שנה אחר שנה רכשה הקבוצה "כוכבים" למכביר בזמן שקבוצות אחרות (אז עוד לא היה מושג של "זרים") בקושי ביצעו שתי רכישות אך מנגד התמקדו הקבוצות האחרות על העלאת שחקני נוער כבסיס לעתיד הקבוצה הבוגרת. גם לבית"ר ת"א הייתה קבוצת נוער לא רעה אבל מנהליה העדיפו רכש זר.
מי לא שיחק בקבוצה הזו במשך עשור וחצי? כל כוכבי הליגה והנבחרת. רובם שיחקו זה לצד זה באותו זמן ממש. עברו שם - בבית"ר ת"א של אותם הימים, שני ה"שינים" של נבחרת ישראל ממונדיאל "מקסיקו 70" - מרדכי שפיגלר וגיורא שפיגל. לצידם שיחק גם חברם לנבחרת המהוללה דאז - שמואל רוזנטל. כוכבי על ו"סקוקרים" כרוני קלדרון, גו'רג' בורבה, יהודה שהרבני, משה רומנו, בנימין בלנרו, אליעזר צוויג, יעקב פורטוגז,
שמעון כהן הופיעו שם. על ההגנה גוננו בלמי על כאברהם לב ושרגא טופולנסקי,
ניסים כהן כיכב בקישור ועל השער הגנו שוערים כיוסף סורינוב ואבי בנימין. רשימת הכוכבים הזו היא רק חלקית ביותר אבל המקום הכי גבוה שקבוצה זו הגיעה אליו היה אי שם במרכז הטבלה וללא אליפויות או גביעים. ה"כוכבים" הללו באו לקבוצה כדי להרוויח את שכרם, לסיים את הקריירה שלהם ולא יותר מזה. הסמל של הקבוצה לא דיבר אליהם כלל וכלל.
געגועים ל"בלייזרים"
מפלגה פוליטית צריכה להיות חממה רעיונית ולא קבוצת "כוכבים" אקראית שפעם בארבע שנים מתמודדת על מקום טוב בליגה הפוליטית. מי שרוצה להגיע לשלטון צריך לבנות "קאדר" של פעילים הלוחמים על ה"סמל" הרעיוני שלהם שנים לא מעטות לפני הגיעם לפרלמנט. עד אמצע שנות האלפיים עוד הייתה מפלגת העבודה מפלגה פוליטית עם "שחקני בית" שעלו מה"נוער" והבטיחו רבות.
אופיר פינס ו
יצחק הרצוג היו אחרוני הח"כים שצמחו באמת ובתמים במפלגה הזו. משנת 2006 החלה המפלגה הפוליטית הזו לקבל את צבעי הכדורגל של קבוצת בית"ר ת"א וזאת במסע רכש שהחל בו
עמיר פרץ ולימים שחקני הרכש הללו או שהזיקו למפלגה, או שברחו מהמפלגה או שהרסו את מפלגת העבודה.
כשמביטים כיום בכל "שחקני הרכש" של שחקנית הרכש לשעבר - שלי יחמוביץ', קשה שלא להתגעגע לימי ה"משמרת הצעירה" של אותה מפלגה ואפילו ל"בלייזרים" של
שמעון פרס. גב' יחימוביץ’ לא למדה דבר וחצי דבר מההתפרקות לרסיסים של מפלגת העבודה - מאז 2006. היא ממשיכה בשיטה הישנה - הבאת רכש שלו ולסמל המפלגה אין ולא דבר. הם לא ישרדו כקבוצה השקפתית משום שמעולם הללו לא צמחו משורות ה"משמרת הצעירה" או לא באו ממסגרת פוליטית קודמת אחרת במפלגה זו. יום אחד אחרי הבחירות וגב' יחימוביץ’ תבין היטב את מה שלמדו על בשרם
עמרם מצנע,
אהוד ברק ועמיר פרץ. שחקני הרכש ירצו תפקידים ואם לא יקבלו את מה שירצו שוב יבאישו זה את זה כמו שאבישי ברוורמן עשה זאת לעמיר פרץ וכמו שעמיר פרץ עשה זאת לשמעון פרס וכמו ש
שלי יחימוביץ’ עשתה זאת לאלה ש"רכשו" אותה וכן הלאה וכן הלאה עד שברק - שחקן רכש ותיק מהצבא, ריסק את כולם.
דרך קצרה שהיא ארוכה
שלי יחימוביץ’ אמורה להתמודד על המפלגה השנייה בגודלה מול הליכוד ולהוות לה אלטרנטיבה אבל העבודה והליכוד הם שני מחנות שונים לגמרי, שונים והפוכים ארגונית. הליכוד מזכיר פרצוף של מפלגה עם נוער מגובש וצמיחה של עסקנים מלמטה אבל יחמוביץ' בחרה בדרך הקצרה שהיא הארוכה ומנהלת מסע רכש בדומה לליברמן ולפיד. להם ולציבור שלהם זה אולי מתאים - וגם זאת בערבון מוגבל מאוד, אבל למפלגת שלטון בלתי מעורער לשעבר זה בטח לא מתאים. אם כיום מפלגת העבודה של 2009 מפוצלת לשתיים אני מעריך שלאחר בחירות 2013 היא תהיה מפוצלת ליותר חלקים שבראשם יעמדו שחקני הרכש החדשים של הגב' יחימוביץ’.
אם הגב' רוצה לקבל ממני דוגמה למה עלול להיות בקרוב אצלה, אזי, שתביט קדימה ותראה מה קרה לבסוף ל"קבוצת כוכבים" גדולה יותר, שהייתה בשלטון ללא עוררין - עם שרים וח"כים בעלי ניסיון ביצועי ופוליטי, ואותה הקים אריה פוליטי עם קבלות מדיניות, כלכליות וביטחוניות ולא גב' ששיסעה פוליטיקאים במיקרופון הרדיו.
