בחירות ממוחשבות עכשיו!

מדינת ישראל, שהוכתרה על-ידי כל העולם כמדינת הסטארט-אפ ונתפשת כמובילה חדשנית בעולם הטכנולוגי, הולכת לבחירות ב-22 בינואר 2013. אלא שהבחירות יתקיימו באותה הדרך והשיטה שהונהגה כאן בשנות החמישים. מדינת ישראל, שמאיימת על אומות אחרות, ומצוידת במיטב הכלים עם הצבא האזורי הטוב ביותר - דווקא היא לא מוכנה לקחת סיכונים טכנולוגיים כאשר מדובר באחד האירועים החשובים ביותר בדמוקרטיה, הבחירות. ולא שהמצב כיום אידיאלי. עסקני המפלגות, הפוליטיקאים וקבלני הקולות בישראל יכולים לרשום פטנטים עולמיים על שיטות שונות ומשונות לזיוף פתקי בחירות והטיית תוצאות, אפילו בתוך הפרגוד. כן, היכן שהבוחר אמור לבד עם הפתק שהוא רוצה לשים בקלפי. אך את הרעות החולות האלו יכולות לפתור הטכנולוגיות השונות למיחשוב תהליך הבחירות. הן אינן חדשות, וגם לא מתוחכמות מדי. הן תוצאה של אינטגרציה וניהול חכם של תהליכים, תוך שמירה על סודיות ויישום נכון בשטח, החל ממיחשוב כל תהליכי ה-Back Office ועד לתהליך ההצבעה עצמו, באמצעות חתימה דיגיטלית. חיסכון למדינה זאב שטח, מנכ"ל קומדע, הגורו של תחום החתימה הדיגיטלית בישראל, נותן סיבה אחת מספקת ואמר בכנס בסוף השבוע, כי שימוש בחתימה דיגיטלית במערכת הבחירות יחסוך למדינה יותר מחצי מיליארד שקלים. זהו נימוק חזק, אבל הוא לא היחיד שיחזק את הטענה. חתימה דיגיטלית מסמלת פן חדש באורח החיים המודרני של האזרח הדיגיטלי. מתוך מיליוני הבוחרים בישראל, חלק ניכר מהם מחזיק במחשב לוח, טלפון חכם, טלוויזיה HD וגאדג'טים נוספים. חלקים נרחבים יותר של האוכלוסיה מיישמים חתימה דיגיטלית מבלי להיות ערניים לכך מזה מספר שנים. זה בא לידי ביטוי בפניות למשרדי ממשלה ולערכאות משפטיות, וברכישות באמצעות הרשת. לבקש מאותם אזרחים לממש את תהליך הבחירה שלהם באמצעות חתימה דיגיטלית ומסכי מגע אינו דבר מפתיע כל כך. זו תהיה עוד פעולה פשוטה שכל אחד מאיתנו כבר עושה מדי יום. אולם, כשמנסים ליישם ממשל פתוח, ממשל זמין, אזרחות מקוונת ושקיפות מחד, ושולחים את אותם אזרחים לקלפי, כך שימשיכו להצביע כפי שסבא שלהם עשה לפני 60 שנים מאידך - אנו מחסלים למעשה כל סיכוי להקים פה דור של אנשים בעלי תחושה אמיתית לדמוקרטיה ושקיפות. הטראומה של הפריימריז בעבודה ועדת המדע והטכנולוגיה של הכנסת, בראשותו של מאיר שטרית, ערכה לאחר הבחירות האחרונות ביקור במשרדי קומדע. חברי הוועדה עמדו מקרוב אחר הפתרונות הקיימים למיחשוב תהליכי הבחירות, ואף פרסמו מסקנות אוהדות לבדיקת ישימות. מה עשתה ועדת הבחירות המרכזית עם מסקנות אלו? ניחשתם נכון. שום דבר. יש להם עכשיו סיבות טובות. שכן, רצה הגורל, ובפריימריז של שתיים מהמפלגות הגדולות שיישמו מהלכים של מיחשוב חלקי בבחירות (מסכי מגע) נפלו תקלות. היה זה בבחירות המקדימות לליכוד (מלם) ולמפלגת העבודה (טלדור). בבחירות לליכוד, התקלה גרמה להארכת פתיחת שעות הקלפי, בעוד שבעבודה התוצאה הייתה חמורה יותר וגרמה לביטול הבחירות וקיום בחירות חוזרות. פואד בן-אליעזר, יו"ר מטה הבחירות באותו יום, נבהל מהטכנולוגיה, לא שמע בקול המומחים והחליט לבטל את התוצאות למרות שהתקלה לא הייתה בתהליך הבחירה, כי אם בדברים לוגיסטיים, שבתכנון קצת יותר קפדני היו יכולים להימנע. לצאת מהקיבעון ועדת הבחירות המרכזית נכנסה להלם מוחלט לאחר שתי תקלות אלו, משל לילד שנשרט קלות אבל לא מוכן שיתקרבו אליו במשך תקופה ארוכה. בשנים האחרונות שמענו רק נימוקים מורכבים מדוע לא יהיו בישראל בחירות ממוחשבות. כשנגמרו התירוצים הכביכול טכנולוגיים, עלתה שאלת צנעת הפרט. אך הצבעה ממוחשבת בקלפי אינה מסוכנת יותר משימוש בכרטיס הכספומט שלנו. השמירה על הפרטיות כמעט שלא קיימת בתחום הזה, וכל האקר מתחיל יכול לגלות את הקוד הסודי שלכם, ואף להציץ ולראות איזה פעולות עשיתם. קיום מערכת בחירות נוספת עם שיטת הפתקים הקורצת לכל זייפן קולות, משדרת מסר עצוב לאזרחי המדינה: אנחנו, הממשלה וועדת הבחירות, לא סומכים עליכם ולא סומכים על אלו שמכירים את הטכנולוגיה. לכו לקלפי, ושימו את הפתק הידני. ליותר מזה, כנראה, אתם לא מסוגלים. 88 ימים לבחירות הם מספיק זמן כדי להקים לובי לנושא. את הלובי הזה צריכות להוביל חברות הטכנולוגיה, שידרשו מהמדינה לצאת מהקיבעון שלה ולהתחיל ליישם תהליך בחירות ממוחשב. בעידן שבו מדברים על ממשל זמין, ממשלה מקוונת ושירותים אינטראקטיביים שמספקים מידע ושירות מרחוק, אין מקום לריטואל הקיים. לשים פתק ידני מאחורי פרגוד בישוב נידח הוא הדבר האחרון שמדינת היי-טק כמו שלנו צריכה לשדר כלפי חוץ.