אמריקה עייפה ממלחמות
אחרי יותר מעשור של מלחמות, עייפים האמריקנים ממלחמות, חושבים שעירק ואפגניסטן היו טעות, ויש למצות את הדיפלומטיה בפרשת הגרעין האירני - קובעת דינה סְמֶלץ, שערכה סקר עבור המועצה לעניינים גלובאליים של שיקאגו.
"האמריקנים אינם סבורים שכיום הם בטוחים יותר מפני טרור, ומעדיפים דיפלומטיה על פני פעולה צבאית", אומרת סמלץ.
הסקר מצא, כי 67 אחוזים מהאמריקנים חושבים, שהמלחמה בעירק לא הייתה כדאית - לעומת 69 שחשובים כך על המלחמה באפגניסטן. עוד נמצא, כי 78 אחוזים סבורים כי ארצות-הברית מתפקדת יותר מדי כשוטר העולמי. כמו-כן, רוב האמריקנים מתנגדים להשארת נוכחות אמריקנית באפגניסטן אחרי נסיגת הצבא האמריקני מתחומה.
שני שלישים מהנסקרים מתנגדים לשיתוף פעולה עם בעלות-בריתה של ארצות-הברית באירופה כדי לסייע בנשק לאופוזיציה הסורית. כ-72 אחוזים מתנגדים להפצצת סוריה.
רק 27 אחוזים מסכימים לתקיפת התשתית הגרעינית של אירן גם ללא אישור האו"ם. 59 אחוזים מתנגדים להתערבות צבאית אמריקנית לטובת ישראל בהפצצת התשתית הגרעינית האירנית.
עוד מצא הסקר, כרי כשני שלישים מהאמריקנים סבורים כי יש להקטין את תקציב ההגנה האמריקני.
לכאורה - עוד סקר, אך המועצה לעניינים גלובאליים של שיקאגו נחשבת לארגון משפיע על עיצוב היחסים בינלאומיים של ארצות-הברית. היא עורכת סקר כזה כל כמה שנים מאז שנות השבעים.
הסקר הנוכחי כלל 1,877 בוגרים, שנסקרו באביב האחרון בכל רחבי ארצות-הברית עם טעות דגימה של 2.8 אחוזים. לסקר יש חשיבות גדולה בעת מערכת הבחירות לנשיאות כיוון שמדיניות החוץ של ארצות-הברית הנה יעד להתקפה חריפה ביותר של
מיט רומני, המועמד הרפובליקני לנשיאות, על הנשיא
ברק אובמה. כזכור, תקף רומני את הנשיא אובמה גם על הרעת היחסים עם ישראל במהלך כהונתו.
עמדות רומני הנן רפובליקניות טיפוסיות (למרות שחלק גדול מהרפובליקנים תומכים בקיצוץ בתקציב ההגנה האמריקני), אך אינן מתאימות למה שמתואר בסקר כעמדות של העצמאיים, התומכים בריסון ההתערבות הצבאית של ארצם ברחבי העולם ובקיצוץ תקציב ההגנה.
הרפובליקנים רואים את העולם מזווית של עוצמה - הרבה יותר מאשר הדמוקרטים והעצמאיים, מסכמת המועצה לעניינים גלובאליים של שיקאגו את הסקר.
בקשיש
בעקבות דברים, שכתבתי על כלכלתם הרעועה של אמצעי תקשורתנו, טלפן אליי אחד משני מעריציי הבודדים בעמק, והזכיר לי שיר, שהיה נפוץ שם בתחילת שנות החמישים, או אפילו קודם לכן:
הסתכלו-נא על הכביש / ערבי מוכר מישמיש / בחצי גרוש אוֹקייה / ובקשיש - עגבנייה. //
הסתכלו-נא אל ההר / תימני מוכר 'דבר' / בחצי גרוש גיליון / ובקשיש - לבן-גוריון. //
המעריץ הותיר אותי המום כיוון שטרח לשיר את השיר.
תממנו את גחמותינו
חמש מכללות פרטיות - כלומר, לכאורה אינן נטל על משלם המסים - ממתינות כעת לאישור המועצה להשכלה גבוהה. שנת הלימודים האקדמית החלה, וכמו במערכת החינוך - הרבה תלמידים, הרבה תארים ודי מעט מהות. כלומר, תעשיית התארים מייצרת אקדמאים, שכישורים היחידי הוא היכולת לשלם את שכר הלימוד.
לפני כעשרים שנה הייתי חלק מהמהפכה, שיצרה את המכללות בישראל; ואיני מצטער על כך. הכוונה הייתה ליצור מגוון אפשרויות, שיתאימו לכל. לא כל אחד מתאים ללימודים באוניברסיטה מחקרית מחד-גיסא ולא הגיוני לחייב את הצריכים תואר אקדמי לצורכי הגדלת שכרם לצעוד בוויה דולורוזה של האוניברסיטאות המחקריות.
בסיכומו של תהליך - ואנחנו נמצאים רק בהתחלתו - יתמיינו המכללות והאוניברסיטאות וגם הסטודנטים. בארצות-הברית זה נעשה גם באמצעות שכר לימוד אדיר, שגובות האוניברסיטאות היוקרתיות.
לעומת זאת, שכר הלימוד באוניברסיטאות הציבורית - רובן של המדינות - סביר, ורמתן אינה נמוכה. למדתי באוניברסיטה כזו, שנחשבת לאחת מהטובות בארצות-הברית, בכמה תחומים, למרות היותה ציבורית.
כשהייתי בבית-הספר היסודי, מי שהייתה לו תעודת בגרות, נדמה לגאון; ולא כל מי שסיים כתה ח' הגיע לתיכון עיוני. כעת, למרות שהורידו את הספים עד לרמה נמוכה ביותר, אין כל ערך לתעודת בגרות. גם התואר הראשון ברוב מחלקות האוניברסיטאות - ובעיקר במדעי הרוח ובמדעי החברה - חסר ערך לחלוטין. כך, נוצרת אינפלציה של בעלי תואר שני, שכיום הוא שווה כמעט כמו תואר ראשון לפני ארבעים שנה. וגם במעמדו של התואר השני חל פיחות אדיר עם הנהגת מסלול לא-מחקרי להשגתו. כמי שעבד בהנהלת אוניברסיטה, איני מצליח להבין מה זכות הקיום של האוניברסיטאות, שרובן פושטות רגל בגלל ניהולן הכושל.
לכאורה, החוק מבטיח את זכותה של אוניברסיטה מובטחת לנהל את עצמה, אך בסיכומו של דבר, מתבקשים משרד החינוך (באמצעות המועצה להשכלה גבוהה - מל"ג) ומשרד האוצר לממן את השערורייה.
אם כך, מה הפיקוח הציבורי על האוניברסיטאות, שהציבור מממן?! למעשה, הפיקוח כמעט חסר-שיניים. והדוגמה המעניינת:
קביעת מל"ג, כי המחלקה לממשל ולפוליטיקה באוניברסיטת בן-גוריון (אב"ג) אינה עומדת בקריטריונים, ואסור לה לרשום תלמידים למסלוליה הכושלים.
כיוון שהמחלקה משמשת חוד החנית של השמאל ההזוי בארץ לחתירה נגד אשיותיה היהודיות והציוניות של המדינה (עניין שפורט בהרחבה בדוח הוועדה, שביקרה את המחלקה), יצאו נשיאת האוניברסיטה והשמאל להגנתה בכל מחיר בתגבור בינלאומי, כמובן. לאמור - אתם תממנו את גחמותינו, ולא תעזו להתערב (בשם "החופש האקדמי") בנעשה במחלקה.
אם איני טועה, אלה כללי משחק מקוריים, שכדאי להכחידם מיד לפני שיהפכו לשגרתנו. אם לממשלנים הנכבדים מאב"ג יש רצון לצפצף על הציבור, זה נחמד. יתכבדו נא לממן זאת מכיסם ולא מכיסנו. ומעניין מה היה אומר
דוד בן-גוריון על הנעשה באוניברסיטה, הנושאת את שמו.
המטחנה הפסיכולוגית
אחד הסודות הכאילו שמורים של צבאנו הוא מה שנקרא בזעם, "סטאלאג זיכרון" - המחנה, שבו טיפלו בפדויי-השבי ממלחמת יום הכיפורים. בזיכרון-יעקב ובבית ניסן בנתניה התעללו אנשי חיל הרפואה ואנשי ביטחון שדה בפדויי-השבי - באין מפריע, כאילו בשם ביטחון המידע ובשם חידושים ברפואת הנפש.
התוצאה גלומה בכינוי, שהדביקו למחנה בזיכרון-יעקב. אלא שלא כל פדויי-השבי עונו בסטאלאג זיכרון. מפקד חיל האוויר לא הסכים, שיאונה עוד רע לאנשיו, ומנע את צירופים לבשר התותחים, שטופל באכזריות בסטאלאג זיכרון.
כמה מידידיי נמצאים בין פדויי-השבי - בירוק ובכחול - ואיני סבור, שמשהו איתרע למי שנחסכו מהם העינויים במתקן, שכה מאפיין את יחסו של צבאנו למשאבי האנוש - אנחנו, בנינו ויקירינו - שהפקרנו בידיו הבלתי-נאמנות.
ואפשר לטעון דמגוגית, שאלה היו הידע המדעי דאז ורוח התקופה; ולא היא. התנהגות מפקד חיל האוויר מוכיחה, שהיו שלא קיבלו בעיוורון חסר-רגישות את שטויות המומחים למיניהם (שדרך אגב, אינם מתנצלים על מעלליהם עד עצם היום הזה).
הכתבה של
פזית רבינא במקור ראשון (שממנה נטלתי את כותרת הקטע) איננה הראשונה, שמציפה את ההתעללויות בסטאלאג זיכרון. בצבא, המתיימר להיות המוסרי ביותר בעולם, הייתי מצפה שהרמטכ"ל יתנצל כעת בפני ערים בליילה - עמותת פדויי-השבי - אם לא בפני כל אחד מקרבנות ההתעללות חסרת-השחר וחסרת התכלית.
כמובן, לא אצלנו. שהרי רמטכ"לנו המסוקס לתלפיות ידוע כאיש מוסרי, העומד בראש ארגון מוסרי, ואנשי מוסר מייעצים לו אילו מניפולציות לעשות כדי להיראות עוד יותר מוסרי.
מקור לא-איכותי
העיתונות בישראל כל כך איכותית - כמו צבאנו - עד שהשפעתם של העיתונאים ושל הגנרלים, העוברים לפוליטיקה הישראלית די דומה לתרומתם של חלזונות הצב לפוליטיקה הישראלית.
דן כספי, פרופ' (בדימוס?) לתקשורת באוניברסיטת בן-גוריון, הציע לקרוא לעיתונאים,
הבורחים מהספינה הטובעת של התקשורת הישראלית אל הספינה הטובעת של הפוליטיקה הישראלית - פוליתונאים. לדעת כספי, הפוליתונאים עלולים להעמיק את הבינוניות בפוליטיקה הישראלית.
לכאורה פוליתונאים וגנרלים הנם קישוט לרשימה, שיש לה מה להגיד. באחרונה מתרבות במדמנתנו רשימות, שאין להן מה להגיד, והן מלאות בסלבס, כדי להרשים את הבוחר. אלו לוטשות עיניים לקולות הבוחרים, שהתאכזבו ממה שמציעה להם הפוליטיקה (ואולי המדינה) הישראלית - כמו השועל במשל על העורב ונתח הגבינה. רגע תתפעלו מדברי החלקלקות של השועל, והוא יחמוס מכם את הגבינה.
וכמו באמרה, המיוחסת לנשיא האמריקני וודרו וילסון, שעבר לפוליטיקה אחרי שהיה פרופסור ונשיא באוניברסיטת פרינסטון - הפוליתונאים והגנרלים מגיעים לפוליטיקה אחרי שנים של שחייה במדמנת הפוליטיקה, ואין מאחוריהם שום ניסיון ושום איכות.
שיקוּם
ולמי שהחמיצו - הנה דבר נחמד, שרץ באינטרנט: חייבים לשנות את היחס של החברה לאסירים משוחררים. לא יכול להיות שהכנסת הוא מקום העבודה היחיד הפתוח בפניהם.
