כזכור, על הליכה לבחירות הכריזו בשבוע של פרשת נח, שם קראנו על המבול ועל מגדל בבל ודור הפלגה, שזה אותו שורש כמו 'מפלגה'. באותו שבוע רמזנו כי שום מפלגה אצלנו אינה מציעה להניח את שבע מצוות בני נח, המפורטות באותה פרשה, כבסיס למשא-ומתן עם שכנינו. בשבוע שלאחריו, בפרשת לך לך הכריזו על איחוד (טכני) בין הליכוד לישראל ביתנו. היה זה ביום חמישי בערב, ולמרות שהיה סיפק בידי להתייחס לנושא, העדפתי לעסוק בהיבט אחר של הפרשה, בדבקותו של אברהם אבינו באמת הפנימית שלו עד כדי מסירות נפש ועד בכלל. אומנם גם את ההיבט הזה יכולתי להשליך על המתחולל במערכת הבחירות, אבל, כאמור, בחרתי להתעלם. כי, למען האמת, קצת נמאס לי מהעיסוק ברבדים אלו של המציאות; אני מעדיף לעסוק ברבדים חיוביים יותר.
אבל נראה שזו הייתה טעות; כי עלול להיווצר הרושם, חלילה, שאין קשר בין התורה ובין הרבדים הנמוכים של המציאות. והרי, לצערנו, זוהי האווירה הכללית, שאין קשר בין פוליטיקה ובין מחויבות להוראות התורה. שכן לכאורה, אפשר ללמוד תורה ואפילו להיות מחויבים להוראותיה בחיים האישיים, אבל להתעלם ממנה לגמרי כשזה נוגע לעניינים המכונים פוליטיים. הרי כך נוהגים רבים ואף טובים, כידוע, ואין להאריך בדבר המצער. כמובן אנחנו מחזיקים בדעה שונה, אנחנו חושבים שיש קשר הדוק בין המציאות היומיומית, גם אם מדובר בהתרחשות פוליטית כמובן, ובין הוראות התורה. לא תמיד הקשר הוא גלוי, לפעמים צריכים הרבה יגיעה כדי למצוא אותו. ולמרבה הצער לפעמים הוא קשר של ניגוד, של 'כיצד אין לנהוג', אבל הקשר קיים תמיד.
ולדוגמה, הברית הנ"ל בין ראשי המפלגות; זו התפרסמה ביום חמישי בערב, אור ליום שישי שבו למדנו בפרשת השבוע על ברית בין הבתרים, הברית שכרת ה' עם אברהם אבינו על הארץ, וגם על לידתו של ישמעאל. שני האירועים כתובים בחלק של העולה השישי בפרשה ולכן שייכים לסדר הלימוד של יום שישי. והרי יום חמישי בערב, שייך ליום שישי, כמו שיום שישי בערב שייך ליום שבת לפי סדר הבריאה. אז דווקא מתאים לכרות ברית, אפילו פוליטית, ביום הזה, השאלה שהתעוררה אצלי היא רק לאן הולכת הברית שנכרתה בין ראשי המפלגות; האם הברית הזאת מתכוונת לחתור למימוש ברית בין הבתרים, כלומר לדבקות מוחלטת בארץ אשר נתן לנו ה' באותה ברית שכרת עם אברהם אבינו, או שמא להתחשבות בישמעאל שנולד גם הוא באותו פרק.
מדוע לא יתהלל חוגר כמפתח
הנימוקים להקדמת הבחירות נאמרו ונדונו בהרחבה ואין זה מענייננו לעסוק בהם כעת או בכלל. אבל דומני כי לא תהיה שום מחלוקת ביחס לנקודה אחת, שנראה לי כי לא הודגשה מספיק בפרסומים שראיתי, והיא הנחת היסוד של מי שהחליט על הקדמת הבחירות. אין לי ספק שהנחת היסוד שלו הייתה שמהבחירות האלה הוא יצא מחוזק. שכך או אחרת הוא ירוויח מהבחירות. והברית שכרת עם עמיתו רק מאשרת שזו הייתה הנחת היסוד, שהרי התנאים הנלווים לברית הזאת נדונו מן הסתם זמן ארוך בטרם נחתמה ופורסמה ואף בטרם הוכרזו הבחירות המוקדמות. כלומר, לכאורה היה פה מהלך "על בטוח". אלא שבמערכת בחירות, כמו בכל מערכה, אפשר לדעת כיצד נכנסים אליה, ולפעמים אפילו להחליט מתי נכנסים, אבל אי-אפשר לצפות את מהלכי הביניים ובטח לא את סיומה. על זה נאמר [מלכים א', כ']: אַל-יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ.
זו הכותרת שבחרנו לרשימה זו ופירושה הוא שאפשר לצאת למערכה כמועמד ודאי לניצחון ובסוף לנחול תבוסה צורבת. למדנו אותה ממי שהיה אחד המלכים המוצלחים ביותר במדינת ישראל הראשונה, זו של ימי בית ראשון. הרקע לסיפור הוא שבהיותו עסוק בענייני פנים, או אולי על-רקע היחסים הטובים עם שכניו, הוא נתפס לשאננות והזניח את ענייני הביטחון; כך או אחרת - פתאום מודיעים לו שמלך ארם הטיל מצור על עירו, שומרון והוא דורש כופר כבד כדי להסיר את המצור: [ג] [...] כֹּה אָמַר בֶּן-הֲדַד, כַּסְפְּךָ וּזְהָבְךָ, לִי-הוּא; וְנָשֶׁיךָ וּבָנֶיךָ הַטּוֹבִים, לִי-הֵם. אחאב בעמדת חולשה ברורה והוא נאלץ להסכים: [ד] וַיַּעַן מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר, כִּדְבָרְךָ אֲדֹנִי הַמֶּלֶךְ: לְךָ אֲנִי, וְכָל-אֲשֶׁר-לִי. אבל מלך ארם אינו מסתפק בניצחון, הוא רוצה להשפיל את מלך ישראל: [ו] כִּי אִם-כָּעֵת מָחָר אֶשְׁלַח אֶת-עֲבָדַי אֵלֶיךָ, וְחִפְּשׂוּ אֶת-בֵּיתְךָ, וְאֵת בָּתֵּי עֲבָדֶיךָ; וְהָיָה כָּל-מַחְמַד עֵינֶיךָ, יָשִׂימוּ בְיָדָם וְלָקָחוּ. לזה אחאב אינו מסכים; לשלם עבור ביטחון - כן, לספוג השפלה - בשום אופן לא.
מישהו מזהה יראת אלוקים?
אחאב השיב לשליחי מלך ארם דברים ברוח סירובו לספוג השפלה ובאותה נשימה הוסיף שהוא מוכן למלא את כל הדרישות האחרות של מלכם. מלך ארם כעס על הסירוב ושלח לאחאב מסר מאיים: [י] [...] כֹּה-יַעֲשׂוּן לִי אֱלֹקִים וְכֹה יוֹסִפוּ; אִם-יִשְׂפֹּק, עֲפַר שֹׁמְרוֹן, לִשְׁעָלִים, לְכָל-הָעָם אֲשֶׁר בְּרַגְלָי. ובעברית מדוברת מכריז מלך ארם, הצבא שלי גדול כל כך שהשטח שלך לא יספיק לחיילים כדי לעמוד, אז איך אתה מעז לחשוב שתוכל להינצל??? מלך ארם הפתיע את מלך ישראל והיה בטוח לחלוטין כי ינצח בקלות; רק יהדק את המצור על שומרון והמחסור במוצרים בסיסיים כבר יכריח אותם להיכנע. וכאן באה תשובתו המפורסמת של אחאב: [יא] וַיַּעַן מֶלֶךְ-יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמֶר דַּבְּרוּ, אַל-יִתְהַלֵּל חֹגֵר כִּמְפַתֵּחַ. אומנם החשבון הקר מלמד על יתרון עצום לארם, אבל כאן זה מלחמה על הכבוד (היהודי). מלך ישראל לא היה מוכן לספוג השפלה.
הוא היה נתון במצור, נקלע למלחמה שלא רצה בה, אבל בחר שלא להתבצר, לא התמגן מאחורי החומות; הוא אסף את כל מי שהיה כשיר להילחם: [טו] וַיִּפְקֹד, אֶת-נַעֲרֵי שָׂרֵי הַמְּדִינוֹת, וַיִּהְיוּ, מָאתַיִם שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים; וְאַחֲרֵיהֶם, פָּקַד אֶת-כָּל-הָעָם כָּל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל--שִׁבְעַת אֲלָפִים. ועם הצבא הקטן הזה הוא יצא מבין החומות להתקפה מונעת ונחל ניצחון מוחץ. מהסיפור הזה אפשר ללמוד הרבה מאוד על יוזמות אנושיות; קודם כל על החובה להצטייד במנה גדושה של צניעות וענווה, שכן לעולם אי-אפשר להיות בטוח מראש בתוצאות של איזשהו מהלך ועל כן אין שום ביטחון שישיגו את היעד. אלא שלהסיק מסקנות מסיפורים היסטוריים, אפילו אם הם כתובים בתנ"ך, ספר הספרים שתכליתו להורות לנו את הדרך הנכונה, זה לא הצד החזק שלנו. קל וחומר שנעדיף להתעלם מהמסרים הטמונים בפרשיות השבוע, שם המסר הוא קצת פחות מפורש.
והדברים נכונים למה שקורה באמריקה בדיוק כמו למה שקורה אצלנו; הרי שם הסופה הקשה טרפה את הקלפים של התחזיות השונות שלקראת הבחירות כמו שאצלנו הפיצולים הנשנים במפלגות ולצידם הבריתות הנכרתות במחשבה שזה לתועלת הצדדים, עלולים לטרוף את הקלפים; כך שאיש אינו יכול לצפות מראש את התוצאות שיתקבלו בבחירות הקרובות. הרי גם השבוע שמענו על התפתחויות מרעישות (וגם "מרעישות") נוספות לקראת הבחירות, התפתחויות שאם ימומשו, ישימו לאל את כל התחזיות המוקדמות. ובינתיים הן מספקות לפרשנים חומר רב למלל אין סופי. ומי יודע אלו עוד התפתחויות צפויות, מי יצטרף לאן ומי יפרוש מהיכן? אף אחד לא יודע אז אף אחד לא יכול לצפות את התוצאות.
ואם נקח בחשבון את העובדה שכל המהלכים שננקטו, אצלנו ובכלל, במהלך השבוע, היו מלווים בפרשת וַיֵּרָא, נוכל להסיק שכפות המאזניים עודן רחוקות מהכרעה לצד זה או אחר. כי בפרשה הזאת יש לנו קצוות של ממש, ונביא כאן רק חלק מהנושאים, להמחשת הרעיון. הפרשה פותחת בפסוק [בראשית י"ח]: [א] וַיֵּרָא אֵלָיו ה', בְּאֵלֹנֵי מַמְרֵא; וְהוּא יֹשֵׁב פֶּתַח-הָאֹהֶל, כְּחֹם הַיּוֹם. ממשיכה להפיכת סדום ועמורה והצלת לוט מתוכם, דרך המיקוח של אברהם אבינו עם הקב"ה במאמציו להציל את אנשי סדום ועמורה. משם אנחנו מדלגים להולדתו של יצחק אבינו וזמן קצר אחר כך לגירושו של ישמעאל מבית אברהם. יש עוד כמה נושאים בפרשה, הבאנו רק חלק קטן כאמור, וכל אחד מוזמן להתבונן ולזהות את ההתפתחויות האפשריות של היוזמות השונות שהתפרסמו השבוע, בהתאם לאמור בפרשה באותו יום שבו מדובר.
כי על פניו נראה שיש מי שבאמת דואג לעם ישראל (הוא בפוליטיקה? לא סביר.) כמו אברהם אבינו וכמו שרה אמנו; יש השואפים להשליט כאן את מידות סדום; יש מי שכל עניינו הוא להינצל מסדום, כמו לוט; יש מי שמנסים לחסל את (צאצאי) יצחק, כמו שניסה ישמעאל; וכך הלאה, דומני שאת כולם אפשר למצוא בפרשת השבוע. רק מה שחסר זה הקו של אברהם אבינו, ההליכה המתמדת, החתירה העקבית להידוק הקשר עם ריבונו של עולם. הרי אצלו הכל היה כפוף לרצון העליון, לא היה לו שום רצון פרטי. את זה עדיין לא מוצאים אצלנו; את החתירה אל הטוב המוחלט, המנותק לגמרי מאינטרסים אישיים. על כל פנים, לא מוצאים את זה בפוליטיקה אצלנו. כשנגיע לשם - זה יהיה סימן שהגענו לגאולה האמיתית והשלמה.
