במבט לאחור על תמונת סקרי הבחירות בארה"ב, ניתן להבחין בשלוש נקודות מפנה ששינו את המגמה. הראשונה הייתה ועידת המפלגה הדמוקרטית, ששיפרה את מצבו של אובמה, השנייה הייתה נצחונו של מיט רומני בעימות הטלוויזיוני הראשון, שהוביל אותו ליתרון, והשלישית סופת ההוריקן שהובילה את ברק אובמה ליתרון ראשון מזה מספר שבועות. באתר הסקרים realclearpolitics.com מוצגות תוצאותיהם של שמונה סקרים שנערכו אחרי הסופה, ובהם נסקרו למעלה מ-13,000 בוחרים. סיכום התוצאות מורה על יתרון של 0.9% לאובמה, לעומת יתרון של 1.6% לרומני בסקרים האחרונים שפורסמו לפני הסופה. לו ייצגו הסקרים מדגם אקראי של קולות הבוחרים, היו סיכוייו של אובמה לזכות ברוב הקולות 86%, וסיכוייו של רומני 14% בלבד. מובן מאליו שקיים פער בין תוצאות הסקרים לבין תוצאות האמת, ובאתר מוצגות גם תוצאות הסקרים לפני ארבע שנים ולפני שמונה שנים. השוואתן של תוצאות אלה לתוצאות האמת מעלה שבבחירות הקודמות נתנו הסקרים לאובמה 1.3% יותר משקיבל בקלפיות, ובבחירות שלפניהן נתנו הסקרים לבוש 0.9% פחות משקיבל בקלפיות. תומכי הרפובליקנים יוכלו להתנחם בעובדה שבשני המקרים הייתה הטיית הסקרים לטובת הדמוקרטים, ושהיתרון של 0.9% בסקרים הוא בהחלט בר-מחיקה. אלה גם יוכלו להצביע על העובדה שמכוני הסקרים הידועים ביותר, גאלופ ורסמוסן, נותנים שניהם יתרון של אחוז אחד לרומני. טענתם העיקרית של תומכי הדמוקרטים היא שעל-פי הסקרים הנערכים במדינות המתנדנדות, לאובמה היה יתרון גם כשרומני הוביל בסקרים הכלל-ארציים. ואכן, על-פי הנתונים המוצגים באתר realclearpolitics.com, לא הייתה אפילו נקודת זמן אחת בה הוביל רומני במספר האלקטורים שחולק על-פי הסקרים, כשהחלוקה בשעה זו היא 303 אלקטורים לאובמה מול 235 בלבד לרומני. לטענה זו התייחסתי במאמרים קודמים, ואני נותר איתן באמונתי שהמתמודד שיזכה למרבית הקולות של המצביעים בארה"ב, יהיה גם זה שיזכה במרבית קולת האלקטורים וייבחר לנשיא. מחר נדע.